|
|
| נשלח ב-27/9/2013 17:26 |
 |
| |
דה וינצ'י
איקון ירוק.
נישטאיך
איקון ירוק
אייזין
כמדומה שקיבלת תשובה לשאלות ההלכתיות והאתיות. ניתוחו של דה וינצ'י מספק את כל הדרוש, ולמה למחזר. ואילו נישטאיך הביא לך מקור לגבי החיובים והכפיה. חברים אחרים, כמו ירוחם, הביאו מקורות אחרים מדברי התנאים והאמוראים. ומה עוד חסר.
אם כוונתך להלין על מעשה קופות הצדקה, אני מצטרף לתלונתך. אין כאן לדעתי "צדקה הנגבית בכוח" אלא בטענות שווא, ולפי רינונים שהם כמדומה בגדר "קלא דלא פסיק" לפחות חלק מאירגונים אלו נוטלים לעצמם ולא לזכאים. אף השיכנועים שלהם פסולים מהסיבות שנכתבו כאן.
כשאני חושב על דברים כאלו, לבי כואב. המיסחור של נושא הצדקה, הרגש הטבעי הרחום של יהודי חרדי, מנוצל ונשחק.
אבל אז אני מזכיר לעצמי את הטוב שבדבר: כתושב בני ברק, אני שומע לעתים, ובמיוחד בחודש תשרי, את הרמקולים המבטיחים צדקה "לאלו שבחרו גדולי הדור". תחילה אני חושד: מי הם אלו שיקבלו והאם מדובר בזכאים או בסדר עדיפויות שהוא ודאי לא שלי ואולי הוא פסול. אבל אז אני מזכיר לעצמי: גדולים ישראלים שהם נתבעים ונותנים. גדולים תושבי עירנו שאלו הרמקולים שמשמיעים להם מסרים בתשרי, אלו ולא נושאים אחרים של חולין, בידור ומעשים שאינם ראויים.
זו נחמה פורתא מאד (אם תסלחו לי על העברית), אבל זו עדיין נחמה שיש בה ממש.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2013 17:50 |
|
| |
אמר המלך שלמה עליו השלום: רב אדם יקרא איש חסדו ואיש אמונים מי ימצא. פירש רבינו בחיי בן אשר: מנהג רוב בני אדם שיכריז ויפרסם כל אחד ואחד החסד והטוב שהוא עושה, אבל איש אמונים שיעשה חסדים וטובות ולא יפרסמם אלא שיכסם ויסתיר אותם, מי ימצא. בני ישראל ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים. על-כן צדקה מתן בסתר. להבדיל, צדקות קולניות וצעקניות וממוסחרות, גם אם כוונותיהן טובות, מרחיקות שכינה מישראל.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2013 21:52 |
|
| |
נכון שהעני נהנה מכל צדקה גם ממה שנלקח בכוח .
אך הנותן לא שלם עם זה ומתחרט על עצם התרומה .
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2013 04:08 |
|
| |
פינגווינאי >שמעתי בשם הרי אלישיב שאע"פ שלדעתו סגולות הן שטויות משהו כזה לא זוכר בדיוק, מותר לשקר לצורך צדקה סיפרו לי שנכתב פעם מאמר על זה בשבועון בקהילה< ראה זה פלא, איני קורא את "בקהילה", אך ראיתי את הדברים בשם הב"י, ראה https://db.tt/CeyL2t92 טור ב בד"ה בפרק ח. אפילו אם נאמר שמותר לשקר למטרות צדקה, הדבר תלוי בצבע השקר, אם הוא שקר לבן, או שקר שחור .
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2013 12:27 |
|
| |
נישט
לא תמיד העני הוא המקבל את הצדקה שנלקחה בכפיה,
שאלה חז"ל קבעו כי מי שיש לו יותר מ199 מנה. אסור לו לקחת צדקה! מדוע המספר הזה בדיוק?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2013 15:57 |
|
| |
<שאלה חז"ל קבעו כי מי שיש לו יותר מ199 מנה. אסור לו לקחת צדקה! מדוע המספר הזה בדיוק?> ראה תפארת ישראל פאה פרק ח סקמ"א.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2013 16:13 |
|
| |
נישט
רחמנות למה את מעייף אותי? תספר לי את מה שכתוב שם.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2013 10:40 |
|
| |
נישט
היה קשה לך לכתוב. צדקה בגימטריא 199 וכפ שהרבה מאד שעורין נקבעו בגימטריא כך גם השעור הזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2013 12:10 |
|
| |
מי שיש לו מאתים זוז, לא יטול מתנות עניים, מפני שבזמן חז"ל הסכום הזה היה די לו לאכילתו ולמלבושיו לכל השנה.
פירש ערוך השולחן: כתבו הפוסקים שלא נאמרו השיעורים האלו אלא בימיהם אבל בזמה"ז יכול ליטול עד שיהיה לו קרן להתפרנס הוא ובני ביתו מהריוח ודברי טעם הן והכל לפי הזמן ולפי המקום.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2013 12:15 |
|
| |
<היה קשה לך לכתוב. צדקה בגימטריא 199 וכפי שהרבה מאד שעורין נקבעו בגימטריא כך גם השעור הזה> היה לי קשה לכתוב שמאחר צדקה בגימטריא 199 קבעו שמי שיש לו 200 זוז שוב לא יטול מן הצדקה, כי אם הסיבה היא הגימטריא, היה לחכמים לתקן שמי שיש לו יותר מ130 זוז אסור לו לקחת צדקה = עני בגימטריא 130.
שאלו פעם ... למה אתה שותה אלכוהול, והוא ענה: כדי להביא את המשיח! וכשנשאל, איך תביא את המשיח ע"י שתיית אלכוהול, הוא השיב: אלכוהול בגימטריא משיח, וכשנשאל: הגימטריא של אלכוהול פחותה מזו של משיח, הוא השיב: אשתה יותר!
תוקן על ידי נישטאיך ב- 30/09/2013 12:17:17
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2013 15:14 |
|
| |
אולי בגלל שכל שיש לו מנה רוצה מאתיים אז זהו שאיפת האדם .
ואם הגיע לידי כך כבר איננו בגדר עני שהרי השיג את מבוקשו .
ונכנס בגדר איזהו עשיר השמח בחלקו - כי זהו חלקו שרצה .
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2013 16:13 |
|
| |
נישט
הרבה מההלכות שלנו נלמדו מגמטריא- שעור מי המקווה. - מי השילוח ההולכים לאט,= 40
שעור הביכורים- טנא= 60 ועוד רבים רבים,
למשל בני ברק- בגימטריא= השטן.
איזן הגמרא אומרת אין אדם מת וחצי תאוותו בידו.
והגמרא אומרת כפי שהבאת יש לו מאה רוצה מאתיים, הרי אם כך יש לו חצי תאוותו?
מי יודע לישב את הסתירה?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2013 17:26 |
|
| |
כתב רבי יונה גירונדי על מדה רעה של אהבת ממון: אחרי אשר יאסוף ויכנוס, עוד יכסוף לאסוף, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (קהלת רבה, א, לד): אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו, יש בידו מנה מתאוה לעשותה מאתים, השיגה ידו מאתים מתאוה לעשותם ארבע מאות. וכן כתוב. (קהלת ה, ט): אוהב כסף לא ישבע כסף.
מאחר שבזמנם של חז"ל סכום של מאתיים מנה הספיק לצרכים המינימלים של אדם ובני ביתו למשך שנה, חז"ל קבעו זאת כגבול למתנות עניים, למען יזכו במתנות עניים רק אלה שאין להם פרנסה כדי מזונם ומלבושם, ולא כאלה העלולים לבקש צדקה כדי להרבות ממון.
מהסיבה הזו, מי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהן, הרי זה לא יטול. כלומר, אם יש לאדם פרנסה מינימלית שבעזרתה מתקיים, הרי שאיננו זכאי למתנות עניים.
תוקן על ידי מם80 ב- 30/09/2013 17:27:26
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2013 19:38 |
|
| |
מ
הגמרא מספרת רבי מכבד עשירים. רבי עקיבא מכבד עשירים רבי בעצמו היה עשיר, והם לא התבוששו בעושרם
הרשימה עוד ארוכה.
אזכיר לך כי צדיקים ממונם חביב עליה יותר מגופם. השנאה לממון ולעשירים. מימים ימינה. מי שאין לו שונא את מי שיש לו.
החתם סופר מסביר את הפסוק בקהלת- מתוקה שנת העובד ין מעט בין הרבה- והשובע לעשיר אינו מניח לו לישון.
העני באמת יכל לישון טוב. אבל זה שהעשיר שבע מפריע לעני לישון.
ממון- מי שיש לו ומי שאין לו כולם רוצים אותו. אפילו כל בעלי המוסר המזויף התפללו בשבת לחיים של עושר וכבוד.
כי ממון שוה בגימטריא לצום ולקול
|
|
|
|
|
