| נשלח ב-1/10/2013 16:33 |
 |
| |
אין מתנה נקראת מתנה עד שיבוא לרשות המקבל .
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2013 18:10 |
|
| |
ירוחם,
מעשר ראשון, האדם נדרש להפריש מתבואתו אחרי שנטבלה, עוד לפני שבאו לויים לבקש מעשרות, וזכותו לבחור למי לתת מעשר ראשון. על האדם להשאיר בסוף שדהו פאה, ואיננו רשאי לבחור למי לתת מתנות עניים, אלא כל עני שבא לשדהו נוטל מתנות עניים ברשותו. לפיכך, אם אדם לא נתן מעשר ראשון ללוי או מתנות עניים לעניים, הרי שגזל מהם מה שבצדק ניתן להם ע"י התורה. גם מצוות צדקה כללית הינה מדאורייתא, שנאמר פתוח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאביונך, ועל-פי הירושלמי ראוי שכל אדם יתן כחומש מפרנסתו למצוות, שהתורה תורת חסד. לאחיך, לקרובים הזקוקים לעזרה. לעניך, לנזקקים המעדיפים את עזרתך. לאביונך, למסכנים שתלויים לחלוטין בחסדי הזולת.
שלוש מעלות בצדקה. האחת, לתת מתנה. השניה, טובה יותר, לתת הלוואה. השלישית, המעולה ביותר, להמציא פרנסה שיוכל להתפרנס ממנה מבלי להזדקק לבריות, כי אין בכך למקבל בושה כלל.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2013 05:56 |
|
| |
מם80 <שלוש מעלות בצדקה> לדברי הרמב"ם (פ"י מהל' מתנות עניים הלכות ז-ט),ישנן שמונה מעלות בצדקה.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 02/10/2013 06:31:09
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2013 08:09 |
|
| |
בכל המעלות לא הוזכר הפחדות ואיומים .
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2013 09:21 |
|
| |
נישטאיך,
שמונה מעלות שבצדקה של הרמב"ם מבוססות על שלוש מעלות שבצדקה של המדרש.
אייזן,
גבאי צדקה צריכים להיות אנשים ידועים ונאמנים (רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ט, הלכה א).
נאמנים, שאפשר לסמוך עליהם בעניני ממון. ידועים, שידוע לציבור שיש בהם תורה ודרך ארץ.
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2013 14:44 |
|
| |
לדעתי אחרי הכל גם לצדקה עצמו עדיף שזה יבוא בדרכי נועם כי אז האנשים יתמידו בצדקה ולא יתנו רק באופן חד פעמי ובהול .
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2013 14:58 |
|
| |
אתה צודק. התורה אומרת פתוח תפתח, ופירשו המפרשים אפילו מאה פעמים. משמע, מה שניתן באופן חד-פעמי ובהול איננו מתוקן. אם הדבר תולדה של הפחדות ואיומים, או אפילו של סתם לחץ, משמע שבקשת הצדקה איננה מתוקנת. מתי הצדקה מתוקנת? כאשר הן נותניה הן מבקשיה והן מקבליה מסכימים: והיה מעשה הצדקה שלום.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2013 04:39 |
|
| |
שלוש מעלות שבצדקה של המדרש?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2013 10:57 |
|
| |
צריכים רק לחשוב, למה חז"ל לא תקנו ברכה על המצווה הגדולה של הצדקה. וא הרבה מהשאלות נפתרות.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2013 13:56 |
|
| |
כתבו הפוסקים שהסיבה למה לא תיקנו ברכה על הצדקה הוא מפני שחוששין שמא העני ימאן ויסרב לקבל את הצדקה ונמצא שבירך ברכה לבטלה .
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2013 14:30 |
|
| |
זה נכון כמובן, ונתן תשובה לשאלה,
אבל יש כמה סיבות אחרות, יש יהודים שלפי הברכה הם עושים כוונות לשם יחוד וכו' מאריכים בברכה. בינתיים העני יכול למות ברעב כסיפורו של נחום איש גמזו
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2013 14:57 |
|
| |
מסופר על החפץ חיים שכשהיה אצלו אורחים בשבת הוא לא היה מזמר זמירות שבת אלא היה ניגש מיד לקידוש בשביל טירחת האורחים הסומכים על סעודתו .
ורק לאחר שאכלו היה שר את הזמירות .
|
|
|
|
|
