על הסלע הך האומנם שבח?

ירוחם גם לך חורף בריא והלא מקרא מפורש במדבר פרק כז וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: (יג) וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ: (יד) כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר צִן בִּמְרִיבַת הָעֵדָה לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם לְעֵינֵיהֶם הֵם מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן:

נראה שהכוונה לרפידים ולא לקדש.

חלמיש

איני בקיא בפיוטים וכמדומה שצריך לראות את כל הציטוט כדי להתרשם.

אבל שתי תשובות אפשריות, אחת פשט ואחת דרש. ובשתיהן אני מסופק, שהרי לא ראיתי "בפנים" את הדברים.

כאשר בוחנים סיפור במקרא (או בכלל) יש בו פרטים רבים שכל אחד מהם יכול לשמש לתכלית של המצטט. אם כוונתו כאן של המחבר היא להזכיר אירועים של נתינת מים גם שלא כדרך הטבע, הרי מעשה המים של משה, גם אם היה בו כשלון (יהיה מה שיהיה), עדיין יש בו את התערבות ה' בדרך נס כדי לתת מים לעם ישראל, ואת הטלת השליחות על עבדו משה כדי לעשות זאת. כלומר, בהחלט יש במעשה גם דוגמא ומופת לנתינת מים בידי אדון כל, וזה מה שהפייטן חפץ בו, הלא כן?

זה על דרך הפשט.

על דרך הדרש יש לומר אפשרויות נוספות, כמו שה' נתן מים למרות שמשה לא עשה בדיוק מה שהוטל עליו אלא נכשל. ולכן גם אנו, פחות מושלמים ממשה, מקוים שייעשה לנו נס...

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

הרב מימוני שנה טובה וחורף בריא. ברוך שכוונת ופרשנותך תואמת לאחד ההסברים. אבל עדין קשה כל הפסוקים בתפילה הנ"ל מכונים לזכות האדם שבעבורו לא ימנע מיים החל באברהם וההיתיחסות היא איפה לאדם. לנוחיותך הפיוט כולו זְכוֹר אָב נִמְשַׁךְ אַחֲרֶיךָ כַּמַּיִם בֵּרַכְתּוֹ כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מַיִם גְּנַנְתּוֹ הִצַּלְתּוֹ מֵאֵשׁ וּמִמַּיִם דְּרַשְׁתּוֹ בְּזָרְעוֹ עַל כָּל מָיִם בַּעֲבוּרוֹ אַל תִּמְנַע מָיִם
 זְכוֹר הַנּוֹלָד בִּבְשׂוֹרַת יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְשַׂחְתָּ לְהוֹרוֹ לְשָׁחֲטוֹ לִשְׁפּוֹךְ דָּמוֹ כַּמַּיִם זִהֵר גַּם הוּא לִשְׁפּוֹךְ לֵב כַּמַּיִם חָפַר וּמָצָא בְּאֵרוֹת מָיִם בְּצִדְקוֹ חוֹן חַשְׁרַת מָיִם
 זְכוֹר טָעַן מַקְלוֹ וְעָבַר יַרְדֵּן מַיִם יִחַד לֵב וְגָל אֶבֶן מִפִּי בְאֵר מַיִם כְּנֶאֱבַק לוֹ שַׂר בָּלוּל מֵאֵשׁ וּמִמַּיִם לָכֵן הִבְטַחְתּוֹ הֱיוֹת עִמּוֹ בָּאֵשׁ וּבַמָּיִם בַּעֲבוּרוֹ אַל תִּמְנַע מָיִם
 זְכוֹר מָשׁוּי בְּתֵיבַת גּוֹמֶא מִן הַמַּיִם נָמוּ דָלֹה דָלָה וְהִשְׁקָה צֹאן מַיִם סְגוּלֶיךָ עֵת צָמְאוּ לְמַּיִם עַל הַסֶּלַע הָךְ וַיֵּצְאוּ מָיִם בְּצִדְקוֹ חוֹן חַשְׁרַת מָיִם זְכוֹר פְּקִיד שָׁתוֹת טוֹבֵל חָמֵשׁ טְבִילוֹת בַּמַּיִם צוֹעֶה וּמַרְחִיץ כַּפָּיו בְּקִדּוּשׁ מַיִם קוֹרֵא וּמַזֶּה טָהֳרַת מַיִם רוּחַק מֵעַם פַּחַז כַּמָּיִם בַּעֲבוּרוֹ אַל תִּמְנַע מָיִם
 זְכוֹר שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים שֶׁהֶעֱבַרְתָּ בְּגִזְרַת מַיִם שֶׁהִמְתַּקְתָּ לָמוֹ מְרִירוּת מַיִם תּוֹלְדוֹתָם נִשְׁפַּךְ דָּמָם עָלֶיךָ כַּמַּיִם תֵּפֶן כִּי נַפְשֵׁנוּ אָפְפוּ מָיִם בְּצִדְקָם חוֹן חַשְׁרַת מָיִם
 יה"ר לשנה ברוכה

תוקן על ידי חלמישצור ב- 27/09/2013 08:05:39

"הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות טז,ו).

בהתחלה היה אמור לדבר ואחר כך להגביר על ידי ההכאה .

אך לא להתחיל בהכאה .

בתורה ישנם שני סיפורים שונים על הוצאת מים באמצעות הכאה בסלע:

א) "וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת יְהוָה: וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא: וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְהוָה לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ: הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְהוָה לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן" (שמ' יז,ב-ז).
בסיפור זה (עוד לפני מתן תורה) משה נצטווה מלכתחילה להכות את הסלע, וכך עשה.

ב) "וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן: וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְהוָה: וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל יְהוָה אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ: וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת: וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֵּרָא כְבוֹד יְהוָה אֲלֵיהֶם: וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם: וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי יְהוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ: וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם: וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם: הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְהוָה וַיִּקָּדֵשׁ בָּם" (במ' כ,ב-יג).
בסיפור זה עשרות שנים לאחר הסיפור הראשון, משה נצטווה לדבר אל הסלע (שלא כמו בסיפור הקודם) אבל משה הכה את הסלע ולא דיבר אליו.

אוקיי אז העיקרון מובן שהוא הכה במקום לדבר .

השבח בהכאה את הסלע יכול להתייחס לסיפור הראשון, שם הכה משה כפי שנצטווה.

עת צמאו למים. ויצמא שם העם למים (שמות יז, ג).