מקבילות ליהדות - בטאו!

רציו


מצפים לבאות!

אנלוגיה מעניינת ליצחק, ישמעאל ובני קטורה.
מתחבר להשוואה שנעשתה בזמנה לשם, חם ויפת,
http://1364.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=192308

תודה בוגי. ראיתי ונהניתי.



ציטוטים מהקדמת מיטשל.

אתלט (ספורטאי) טוב יכול להיכנס למודעות גוף, בה התנופה הנכונה או התנועה הנכונה קורה מאליה, ללא מאמץ, ללא התערבות הרצון המודע. זו הדוגמא המופתית לאי עשיה: צורת העשיה הטהורה והיעילה ביותר. המשחק משחק את עצמו, הפיוט כותב את עצמו; לא ניתן להבחין את הרקדן מהרקידה.

הדמות המרכזית של לאו-טזו היא אדם שהוא בהרמוניה מושלמת עם הדברים כהוויתם.

האלוף שולט בטבע, לא במובן של כבישה, אך במובן של התמזגות עם הטבע.

עוד ציטוט מהקדמת מיטשל.

האדון (שם לדרך הטאו ולמתמזג בו) אינו רואה את הרע ככוח שיש להתגונן מולו, אלא כעכירות, כמצב של טמיעה באנוכיות, העומד בדיסהרמוניה עם התהליך האוניברסלי. - סוף ציטוט.

המקבילה ביהדות;
פסוקי התורה על היצר בראשיתה של האנושות. בפרשת בראשית "וכל יצר מחשבות האדם רק רע" ובפרשת נח "כי יצר לב האדם רע מנעוריו".
בפסוקים אלו מוצאים הבדלי פירוש בין מבט פונדמנטליסטי הרואה את היצר ככוח דחף חיצוני, לבין מבט רציונלי התולה את היצריות בחולשות האדם ובהרגליו.
הסתכלות זו מפיחה רוח תקווה ליכולת האדם להתמודד עם חולשותיו. הודות למבט זה, מוצא כיום האדם, דרכים לשיפור עצמי.

זו דוגמא אופיינית לתועלת המבט הרציונלי על התורה על פני המבט הפונדמנטליסטי.

רק הערה קטנה
הטאואיזם שולל את קיומו של אל.
עפ"י הטאואיזם הטבע שולט בכל, ומאורעות נגזרים עפ"י הטבע -לטוב או לרע.

דווקא קונפוציוס הוא זה שסגד לאלים.

ברוך אתה!

האם שמעת את המליצה "הטבע בגימטריה א-לו-הים"? ואם "ברוך" אתה, בודאי שלא צריך להיות לך קושי עם זה .

[אבל לגבי דגילת אסכולת הטאו, איני יודע]

חחחחחחחחח...אוקייי

ברוך

יש איזכור לאל בטאו, אבל באמת במובן שרמז עליו וטו.

נאמר על "הדרך" - טאואיזם, שהיא יותר ישנה מהא-ל. במהדורא עתיקה יותר יש הסבר: "אין אל, כאשר אין חוץ מאל".

גם בהערות נאמר: "לא אמר האל יהי אור, אלא האור פשוט הוא, והוא הוא הא-ל.

מה שמעניין הוא שהתפיסה הפנתאיסטית מיוחסת לשפינוזה, בעוד היא קיימת בטאו. הסיבה שלא מייחסים אותה לטאו, היא בוודאי כי אין שם מחקר בנושא אלא איזכור כבדרך אגב.

רציו

איני מכיר את הכתבים העתיקים של הטאו, אבל מקובל עלי הדבר.

בכל מקרה כוונתו של לאו טסה לא היתה "אל" במובן שאנו מסבירים "אל" (כך לפחות על פי הבנתי)
בוודאי לא נערכו טקסים דתיים לאותו אל...
(מה שכן קיים בקונפוציזם)

במידה ויהיה לי זמן בבית, אנסה לכתוב יותר בפרוט על הטאו (כמובן עפ"י הבנתי האישית בלבד)

יום נעים

ברוך

נכון, הטאו מאחר והוא אידיאולוגיה ללא הלכה, כפי שציינתי בפתיחה בהעמדתו מול האיסלם, אינו זקוק לטכסים.

הכתב העתיק מובא בהערות שבסוף הספר שערך סטפן מיטשל.

_____

כעת אחל בציטוטים מגוף הספר.


שם שניתן להינתן, אינו השם הנצחי.

את שלא ניתן לתת לו שם, הוא האמיתי הנצחי.

מתן שמות, זה המקור לדברים המסוימים. סוף ציטוט.


המקבילה ליהדות;
נבואת ירמיהו שלא ילמדו את שם השם "כי כולם ידעו אותי".

שוב, הטאו כאידיאולוגיה, אינו מדבר על הצורך הטכני בהקמת דת הקוראת בשם אל והעושה לו טכסים ופולחנים. הטאו מדבר על עיקרון המטרה של כל דת, להגיע למצב אידיאלי, בו ייפסק הצורך הטכני.

היהדות והאיסלם עוסקות בטכניקה, אבל המוסלמים ורוב היהודים שכחו את המטרה. מאחר וקידשו תורות שבעל פה, הם קטלו את הדינמיקה האמורה להוביל בהדרגה למצב האידיאלי, אותו מטיף הטאו.

אהבתי את ההשוואה.


אגב - ישנו יהודי הענה לשם ניר מלחי,
הוא קשור בקשר חזק לטאו, ובהיותו חוזר בתשובה, הוא הביא הרבה מאוד מקבילות בין הטאו ליהדות.

ברוך תהיה!


התוכל להביא מדבריו לכאן?


גם אני נהניתי במיוחד מהמקבילה שלך האחרונה, רציו.

דיברנו בפורום המון על נקודה זו ועל הוראת המקראות בירמיהו שם ובעוד מקומות בתנ"ך, על תפיסת הא-ל שאתה מייחס לטאו. [פשוט צריך לערוך חיפוש על המלה ירמיהו כדי למצוא את האשכולות.]

ברוך ווטו - תודה.

בפורום עלה אשכול על מידת הביטחון. הנה, התבוננו איך הטאו מלמד את מידת הביטחון "פאר אקסלנס"!

___________


המשך ציטוט:

הערכת יתר לבני אדם גדולים, מאפסת את כוח בני האדם,
הערכת יתר לרכוש, גורמת לבני אדם לגנוב.

(הקבלה: האשכול על אמונה בחכמה לעומת אמונה בחכם)


האדון (דרך הטאו) מנהיג באמצעות
החלשת השאיפה
והגברת הנחישות.


התאמן באי-עשייה והכל יבוא על מקומו בשלום!

רציו,


יישר כוחך!

ההקבלה של שאיפה ונחישות מצויינת!

מחנכים בישיבות לשאיפות ["שעאיפעס"] "להיות" ה"אני" "משהו". במובן זה מהווה השאיפה התקשרות לאגו [לקיחה אנוכית] ולא התמסרות לאקו [התאמה להווה].
עזיבת מובן השאיפה השלילי אינו מתוך אדישות אפאטית, אלא מתוך עשית האמת מפני שהיא אמת ולא מפני ניפוח האגו. הנחישות לכך, היא שתעניק עוצמה טהורה למעשינו ולא השאיפה.

[בעצם, היה שוה אשכול "נחישות לעומת שאיפה", אבל סביר שלא תהיה די התעניינות.]