| נשלח ב-2/10/2013 21:34 |
 |
| |
הרהורי עבירה קשין מעבירה - למעשה ?
אמרו חכמינו הרהורי עבירה קשין מעבירה .
האם נתכוונו בדבריהם שאם אדם עומד עכשיו במצב שיכול לבחור בין להרהר על החטא לבין לעשותו עדיף שיעשה זאת ולא יהרהר בכך ?
ומדוע בעצם המחשבה וההרהור קשה יותר מעשיית החטא עצמו ?
לכאורה הפשט כי הרהור הוא לזמן ארוך ובלתי נשלט והמעשה הוא רק בעשייתו אך לאחר מכן אין הוא קשור בזה כל כך .
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2013 22:13 |
|
| |
הרהורי עבירה קשו מעבירה (יומא כט)
פירש"י ז"ל:הרהורי עבירה - תאות נשים קשים להכחיש את בשרו יותר מגופו של מעשה:
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2013 04:52 |
|
| |
מסיפורו של החסיד, המובא בתלמוד הירושלמי (שבת פרק א ה"ג) ניתן להבין שהרהורי עבירה אינם כעבירה: "תמן תנינן אל תאמן בעצמך עד יום מותך. מעשה בחסיד אחד שהיה יושב ושונה אל תאמן בעצמך עד יום זקנותך כגון אני? אתת חדא רוחא ונסיתיה ושרי תהי ביה, אמרה ליה לא תצוק רוח אנא אזיל ואישתוי לחבריך". (תרגום: למדנו שם: אל תאמין בעצמך עד יום זקנותך, מעשה בחסיד אחד שכשהיה יושב ושונה, אל תאמן בעצמך עד יום זקנותך, חשב לעצמו, דברים אלה אינם "מכוונים" אלי, ובאה שדה אחת ו"ניסתה" אותו, לאחר מעשה כשהתחרט על חטאו, חזרה אליו אותה השידה ואמרה לו: אל תצטער, שידה אני, דע לך שאינך שונה מהאחרים).
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2013 06:29 |
|
| |
חס וחלילה לומר כך. ההבדל הוא שבהרהורי עבירה אתה כל הזמן חושב לעשות את זה לעומת אם עשית את העבירה אז "נפטרת" מהעול הזה..
זה מזכיר לי סיפור מוכר:
זוג נזירים, מסטר ותלמידו, יצאו במסע ארוך ממנזר אחד לבקר במנזר השני.
כמנהגם של נזירים, הרבו בהליכה, המעיטו בשינה, במזון ובדיבור. ביום שלישי של המסע הגיעו השנים לנהר שוצף, על גדת הנהר עמדה אישה צעירה ונאה, לבושה בבגדי כלולות שביקשה את עזרתם בחציית הנהר.
"אינני רוצה להרטיב את בגדי כלולותיי" אמרה להם האישה, "התוכל לשאת אותי בזרועותיך?" התלמיד רצה לסרב בשם רבו, אבל לפני שהספיק לומר מילה, הסכים המסטר לשאת אותה.
הרים המסטר את האישה על כתפיו, על מנת שבגדיה לא יירטבו וחצה איתה את הנהר. התלמיד הביט במסטר שלו וכדרכם של נזירים שתק. חלפו שלושה ימים נוספים של הליכה ודממה מעיקה, הנזירים התקרבו אל המנזר, ואף יכלו לראות אותו בקצה ההר. לפני החלו לעלות בשביל עצר התלמיד ואמר: "זהו, אני לא יכול להמשיך, אני לא יכול להבין איך עשית את זה? איך נשאת אישה על כתפיך?" חייך המסטר אל תלמידו ואמר לו:
"עוד רחוקה דרכך אל התובנה". "מה קשורה התובנה שלי לאישה?" שאל התלמיד.
"התובנה היא מה שמבדיל ביני לבינך", אמר לו המסטר, "אני הרמתי את האישה על כתפי ונשאתי אותה במשך שלוש דקות מצד אחד של הנהר אל הצד השני – כשהגענו לגדה הורדתי אותה מכתפי ושכחתי אותה... אתה לעומת זאת ממשיך לשאת אותה כבר שלושה ימים..."
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2013 08:08 |
|
| |
הזכרתי בדבריי שאולי לזה הכוונה שהמחשבה איננה מוגבלת בזמן והמעשה כן .
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2013 08:26 |
|
| |
| אייזין כתב: |  | | אמרו חכמינו הרהורי עבירה קשין מעבירה .האם נתכוונו בדבריהם שאם אדם עומד עכשיו במצב שיכול לבחור בין להרהר על החטא לבין לעשותו עדיף שיעשה זאת ולא יהרהר בכך ?ומדוע בעצם המחשבה וההרהור קשה יותר מעשיית החטא עצמו ?לכאורה הפשט כי הרהור הוא לזמן ארוך ובלתי נשלט והמעשה הוא רק בעשייתו אך לאחר מכן אין הוא קשור בזה כל כך . |
|
במי שמהרהר באכילת מצה בערב הפסח עסקינן.
וכידוע, מצה טעימה יותר בהרהורים מאשר באכילה גופא.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2013 08:40 |
|
| |
תוקן על ידי ביליצר ב- 03/10/2013 08:50:53
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2013 13:57 |
|
| |
אולי הכוונה מצה ומריבה בענין מחלוקת ?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2013 08:05 |
|
| |
אל תהרהר ביום שלא תבוא לידי מעשה בלילה .
זאת אומרת שהמחשבה יש בכוחה להביאו לידי מעשה לכן הוא חמור יותר כי זה לא נגמר במחשבה אלא גם גורמת למעשה בסוף .
אולי זה הפשט סוף מעשה - מה שהביא אותו למעשה - זה המחשבה תחילה מה שחשב על זה מראש .
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2013 22:17 |
|
| |
אייזין
העלית שאלה חשובה אודות הפסיכולוגיה בתפיסת חז"ל. אם תביא בחשבון שלדעתי התורה היא קודם כל פסיכולוגיה וחינוך, אזי חז"ל היו פסיכולוגים מעמיקים ביותר.
השאלה היא רק מה פשר הביטוי "הרהורי עבירה קשים מעבירה". כי ניתן להציע לו פרשנויות שונות.
קודם כל יש להבהיר מושגים. עבירה היא המעשה עצמו. (או הדיבור, כי יש עבירות שהן בדיבור בלבד). הרהור עבירה הוא הרהור על מעשה עבירה, משהו בין דמיון לבין תיכנון, או גם זה וגם זה. אמנם יתכן ש"הרהור עבירה" יתייחס להרהור שהוא עצמו אסור ופסול.
מהי העבירה שבה מדובר? מתבקש להציע שמדובר בעבירה של עריות. אבל ייתכנו גם פירושים אחרים. כבר יש אשכול שבו דנים בפירוש המונח הזה בדברי חז"ל בתלמוד, ואולי מישהו ייטיב ויציין לינק (כולל שם האשכול כדי שהוא לא ילך לאיבוד עם שינוי מבנה הלינקים המתרחש לעתים מזומנות).
למשל, חז"ל הזהירו מפני תלמיד המהרהר אחרי רבו, כלומר חושד אותו או מבקר אותו. גם זו אפשרות.
וזה מעלה את השאלה כיצד מתבצעת ההשוואה בין שני החלקים לדברי חז"ל. האם "הרהורי עבירה" וה"עבירה" עצמה מתייחסים לאותה עבירה, או שמשוים בין עבירה מסוג אחד להרהורים אסורים או על עבירה מסוג אחר.
לאחר הקדמה ארוכה זו אפשר להציע כמה פרשנויות.
א. הרהורי עריות קשים יותר ממעשה העריות.
יש לכך כמה מובנים וכמה הצדקות.
1. המעשה נעשה פעם אחת ועובר ואדרבה, לאחריו יש מקום להרהורי תשובה וחרטה. לעומת זאת כל עוד האדם לא עשה את המעשה, הדמיון מצייר אותו כמקסים הרבה יותר מכפי שהוא יהיה במציאות.
2. ברור שהמעשה חמור יותר מן ההרהור, אבל קשה הרבה יותר להפסיק להרהר כי האדם מורה היתר לעצמו ש"מה כבר עשיתי" בעוד שהמעשה עצמו נתפס כאיסור חמור. לכן יש רתיעה מן המעשה אבל אין רתיעה מן ההרהור.
וכך מפרש הרמב"ם אלא שאיני יודע את מקומו. (זו הזמנה למי שיודע).
ב. למה עוד יכולים הדברים להתייחס, מלבד להרהור של עריות? יש דברים שאמרו עליהם שאין אדם ניצול מהם, כגון אבק לשון הרע (יהיה מה שיהיה) אבל אין לשון הרע בהרהור.
כסיוע לפירוש שמדובר בהרהור של עריות יש להזכיר מימרה אחרת. יש שתי תאוות שהן חזקות מכל. יצר הרע של ממונות ויצר הרע של עריות. אבל יצר הרע של ממון "בפניו נפיש יצריה", היצר מפתה בזמן שיש אפשרות של עבירה. אבל בהרהורי עריות, גם "שלא בפניו", כפי שכל אחד מאיתנו יודע מנסיונו...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2013 22:22 |
|
| |
במו"נ ח"ג פ"ח כתב הרמב"ם:
יודע אתה את דבריהם (של החכמים): הרהורי עבירה קשין מעבירה 42. בביאור זאת יש לי פירוש מפתיע 43 מאוד, והוא שכאשר אדם עובר עבירה, הוא חוטא מבחינת המקרים הנספחים לחומר שלו כמו שהבהרתי. כוונתי שהוא חוטא בבהמיותו. אבל המחשבה היא ממה שמיוחד לאדם ונספח לצורתו. וכאשר הוא מהרהר במחשבתו בעבירה הוא חוטא בנכבד יותר מבין שני חלקיו 44. ואין חטאו של מי שעובר עבירה ומשעבד עבד בור כחטאו של מי שמשעבד בן-חורין מלומד 45. כי אין ראוי להשתמש בצורה האנושית הזאת ובכל סגולותיה הנספחות לה אלא ליָאֶה לה, לדבקות בנעלה ביותר, ולא להידרדרות אל שפל המדרגה 46.
מיימוני:
לגבי נקודה 2, היא מתאימה לדברים שאני זוכר מרבנו יונה בהקשרים אחרים, אך לא בנידון של הרהורי עבירה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2013 08:04 |
|
| |
זהו פירוש יפה שבהרהור האדם חוטא בעומק נבכי הנפש והלב ובחלק שמייחד אותו יותר משאר הנבראים .
האדם קיבל מתנה לחשוב ולהרהר על רצונותיו ומעשיו .
סוף מעשה - במחשבה תחילה .
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2013 17:56 |
|
| |
מואדיב,
מי שמהרהר באכילת מצה בערב פסח דומה למי שמהרהר שבועל ארוסתו בבית חמיו
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2013 17:52 |
|
| |
באמת יש צורך להבין את ההגדרה החמורה הזאת שהגמרא כותבת על אוכל מצה בערב פסח .
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2013 14:09 |
|
| |
אולי צריך לומר שהלא אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות משא"כ בהרהורים שהוא עוד לא בגדר שוטה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2013 18:01 |
|
| |
יפה .
אך מניין באות לו המחשבות ?
הרי כתב הרמב''ם אין מחשבת עריות אלא בלב פנוי מן החכמה .
הרי שהעדר התעסקותו בתורה היא בעצם הגורם למחשבותיו .
|
|
|
|
|
