הרהורי עבירה קשין מעבירה - למעשה ?

אין קשין מעבירות והרהורי עבירות . ייסורין כפשוטו .

בעלום הבא .

רגע של עברית
עם כל הפלפולים דלעיל, אני מניח שתסכימו עמי שיותר גרוע לבצע חטא, מאשר לחשוב עליו. כמובן שזה כולל חטאי עריות.

אולם, המשפט "הרהורי עבירה קשין מעבירה" יכול להיות ברור ופשוט, אם נבין שזוהי מ' הסיבה ולא מ' היתרון.
נסביר את זה ע"י דוגמא אחרת:
הפסוק "טוב שלא תידור, משתידור ולא תשלם" נראה מאוד מוזר, כי הוא פשיטא! כל ילד יודע שלהבטיח ולא לקיים, זה יותר גרוע מלא להבטיח. ההסבר הוא פשוט: זו מ' הסיבה, ויש לקרואאת המשפט כך: "טוב שלא תידור מהחשש שמא תידור ולא תשלם".
כך גם בנידון דידן "הרהורי עבירה קשין מהחשש שמא הם יובילו לעבירה".
 

איך תפרש לשיטתך את הדברים האחרים המנויים בגמרא שם (יומא כח:-כט.):
זוהמא דשימשא קשי משימשא
שברירי דשימשא קשו משימשא
שילהי דקייטא קשיא מקיימא
אישתא דסיתוא קשיא מדקייטא
מיגמר בעתיקתא קשיא מחדתא

אוריןס במחילה זה לא ווארט כל כך מוצלח .

אם אתה עוקר את הפיסוק מתוך פשוטו אפשר ללכת עם זה רחוק .

לדוגמא במקור זה

אייזין 

<הרי כתב הרמב''ם אין מחשבת עריות אלא בלב פנוי מן החכמה, הרי שהעדר התעסקותו בתורה היא בעצם הגורם למחשבותיו> 

היכן ראית בדברי הרמב"ם: שהעדר התעסקותו בתורה היא בעצם הגורם למחשבותיו. 

אני ראיתי שם חכמה. 

מהי משמעות המושג "חכמה" אצל הרמב"ם:

http://textologia.net/?p=6393

"לחכמה יש על פי הרמב''ם 4 מובנים:

(1)   לנסות לדעת ידיעות גדולות. הרמב''ם מביא את הפסוק ''חכמה מאין תמצא'', כלומר, אולי א''א להשיג את החכמה הזו.

(2)   אמנות, היכולת לייצר וליצור דברים.

(3)   חכמת הזקנים – אופי, שלמות המידות. זה אפשרי כשאתה זקן. כשאתה צעיר מאד קשה להגיע לשלמות המידות, כי התשוקות של האדם כ''כ בוערות שהוא לא מצליח לעדן את המידות. כשאדם מזדקן הוא חוזר להיות בשליטה על האישיות שלו. לשלמות המידות אפשר להגיע רק בשליטה, ושליטה אפשרית רק כשאדם יותר רגוע. הזקן הוא ''כעבד שברח מאדונו'', מסוגל לברוח מהתשוקות ששלטו עליו, ועכשיו הוא שולט עליו. זה לא אומר שכל הזקנים מוסריים או מאוזנים, אלא שיש להם את ההזדמנות לתקן את המידות שלהם.

(4)   הערמה והתחבולה, ''הבה נתחכמה לו''. מקיאווליזם, היכולת לתמרן בין רצונות של אנשים כדי להשיג את המבוקש. לא חכמת איזון המידות או יצירת שלחנות וכדים, או הבנת ידיעות. אך גם זו חכמה.

המילים בעברית הן מעטות את עשירות. בשביל לדעת למה התכוונו כשהשתמשו במילה, צריך ידע שהוא חיצוני לטקסט. את זה אנחנו לומדים בב-כ''ה. כשאנחנו אומרים על מישהו שהוא חכם, מה אנחנו אומרים עליו? הידע הפילוסופי, על פי ב-כ''ה, הוא הידע החיצוני שמאפשר לנו להבין את הטקסט.

התורה הופכת לאדם לחכם מבחינת אופי, וגם מגבירה את היכולות האינטלקטואליות של האדם. הופכת אותו לחכם ב2/4 המובנים. היא לא מלמדת איך להסתדר בחיים, וזה גם לא מקצוע או אמנות. התורה נותנת תיקון הגוף ותיקון הנפש.

איך רוכשים ידע לפי הרמב''ם?

(א)   קבלה – כי אמרו לך. ידע שמגיע מקבלת סמכות.

(ב)   הוכחה מופתית. ידע שמגיע לאדם כי הוא יודע את זה בעצמו, ידע אוטונומי.

הרמב''ם פותח את הפרק האחרון במורה נבוכים, ג-נ''ד, בדיון על המילה חכמה. הוא בונה את ג-נ''ד בצורה של אמן. הוא רוצה לדבר על חכמה, ובשביל זה הוא מבשל את המילה בתחילת הפרק. כאן בעצם הרמב''ם שותל אצלנו את ההבנה שחכמה אינה רק מוסר, אלא גם אינטלקט.

שאלת תם: הרהורי מצווה טובים ממצווה? וד"ל

הרהורי מצווה קלים ממצווה . והבן

לחסדאי היקר והשלישי
לא שיניתי את הפיסוק.קריאת האות מ' בתור מ' המקור/הסיבה היא קריאה לגיטימית והגיונית מבחינה לשונית, והיא אינה עיוות המשפט. בודאי כאשר זה גם מתיישב עם ההיגיון שבמשפט.

צבוני יקר
גם הסבר רוב המשפטים האחרים בגמרא, נראים די פשוטים, כדלקמן:
זוהמא דשימשא קשי משימשא 
החום של יום מעונן קשה בגלל השמש (או במילים אחרות, השמש היא המקור לחום, והעננים רק שומרים עליו)
שברירי דשימשא קשו משימשא 
הסינוור של שברירי השמש קשה בגלל אור השמש הרגיל (ולא בגלל העננים שמסתירים את שאר האור של השמש)
שילהי דקייטא קשיא מקיימא
סוף הקיץ חם בגלל עיצומו של הקיץ (חודש יוני הוא אמצע הקיץ, אבל חודש אוגוסט יותר חם בגלל שהאדמה פולטת את החום שהיא קלטה באוגוסט)
אישתא דסיתוא קשיא מדקייטא
אודה ואבוש, שאין לי כאן הסבר מניח את הדעת (אם כי יש לי כמה הסברים שאינם מניחים את הדעת) 
מיגמר בעתיקתא קשיא מחדתא
לימוד של חומר ישן שלמדת קשה בגלל שבשבילך זה כמו חדש.

וכמובן, הנידון דידן:
הרהורי עבירה קשין בגלל שהם יכולים להתפתח לעבירה

בגלל שהם יכולים להתפתח לעברה .

????

טב למיתב טן דו מלמיתב בארמלו .
טוב לשבת בשניים כי זי יכול להתפתח לאלמנה .
לפי דבריך .

נקודה למחשבה: כל עבירה כוללת גם הירהורי עבירה שכל מעשה מתחיל ברצון מחשבה ותכנון. לכן אין כאן שאלה למעשה כמו ששאל פותח האשכול אלא אמירה שהחלק היותר חמור בעבירה הוא ההירהור. ואם כן גם כשאדם רק מהרהר הירהור עבירה (איזה סוג של הירהור זו שאלה אחרת שדרושה ליבון) ולא עשה מעשה ממש הוא עובר על החלק החמור ביותר שבעבירה

מצד שני המסילת ישרים אומר אחרי המעישם ילכו הלבבות .

חסדאי חסדאי, אל תהיה כל כך קשה.
לא אמרתי שכל מ', היא מ' הסיבה/המקור.יש בעברית גם מ' היתרון, כמו בדוגמא שהבאת "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו".
יש משפטים שברור שזה מ' הסיבה/המקור כמו "לא מאהבת המן, אלא משנאת מרדכי", שזה "לא בגלל אהבת המן ...".
במקרה שלנו, המשפט יכול להתפרש בשתי הדרכים, אבל המשמעויות שלו הרבה יותר הגיונית אם נאמר ש"הרהורי עבירה קשין בגלל שהם יכולים להוביל לעבירה".

הערה קטנונית: את "אחרי המעשים (נ"א: הפעולות) נמשכים הלבבות" כתב כבר קודם "ספר החינוך",ונראה שזהו העקרון המרכזי ששוזר את כל ספרו. לעומת זאת, ב"מסילת ישרים" העקרון הזה לא כל כך מוחלט.

ברוך שובך רבינו אייזין !!!!!!