|
|
| נשלח ב-7/10/2013 13:27 |
 |
| |
בליצר
במחילה מה אתה מדבר? הרי הכרזה המקובלת על חוזר בשאלה- שהוא עושה כי הוא בעל תאייוה. וכד. אינה נכונה ברוב הפעמים, הבאים על אשת איש בין החרדים לא נופלת להערכתי מזה של חוזרים בשאלה-תשובה-.
אדם לא עוזב את החרדיות בכדי שיוכל לבא על אשת איש, הוא יכול להמשיך לחיות כחרדי בשביל זה.
הציטוט מהגמרא של ריש לקיש- אין אדם חוטא אלא אם נכנס בו רוח שטות- היא במקרה הטוב נכונה על אלו שמאחרים להתפלל או לא נוטלים מים אחרונים וכד'
היא אינה נכונה על החרדי שהגיע למחשבה אחרת- לאחר עיוןולימוד- כי כל חייו מתנהלים בשקר וכזב ,דמגוגיה.
משפיע על אנשים שלא חושבים בהגיון, ומפחדים מסיפורים מפחידים שסיפרו להם כל חייהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2013 13:38 |
|
| |
ירוחם
על עזיבת דת בגלל תאוות או לא כבר כתבתי כאן הרבה,
בפשטות כשהגמרא טוענת שזו רוח שטות לא מדובר על עוזב דת אלא על זה שיצרו מתגבר עליו בתוך המערכת האמונית שלו כאותו מקרה דילבש שחורים ,
אבל אליבא דאמת הרי פעם התיחסו לעוזב דת כמורד לתאבון או להכעיס ומורידין ולא מעלין,
החזו,א חידש בדורינו דשכינתא בגלותא,
עכ,פ ברור שהעובר עבירה הינו בעל תאוה או בלשון עמינו עסוק כעת עם המערכת הבהמית שלו ,גם אם אין בו חטא וחסרון,
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2013 14:38 |
|
| |
בליצר
כת"ח אתה ודאי מכיר כי יש מומר לתאבון -ומומר להכעים, הראשון נחות בהרבה מהשני. ולכן אנ"ש לא אוהבים את השימוש במומר להכעיס,
יותר נחמד לשימוש- תאוותן בעל תאייוה,
במסורת היהודית היו כמה חוזרים באלה גדולים, רבי אלישע בן אבויה- הוא לא היה בעל תאייוה. שפינוזה כנ"ל
אני לא מכיר בעלי תאייוה שיצאו בשאלה בגלל תאוות ליבם, או שהשטטו.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2013 14:47 |
|
| |
ירוחם
איני ת"ח לצערי אבל תודה ,
מומר להכעיס בודאי נחות הוא גם לגבי דינים בפרט דמכלל מאתיים מנה [הרי גם המכעיס מספק תאוותו]
חוזרים בשאלה בגלל תאוות יקרא שמם בד"כ שבבניקים ,
עכ,פ כתבתי כאן לאורך הדרך שהמניעים הראשונים ליוצאים בשאלה הם על פי רוב או בכלל בגלל תאוות,
תוקן על ידי ביליצר ב- 07/10/2013 14:51:18
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2013 14:59 |
|
| |
| ביליצר כתב: |  | ירוחם
איני ת"ח לצערי אבל תודה ,
מומר להכעיס בודאי נחות הוא גם לגבי דינים בפרט דמכלל מאתיים מנה [הרי גם המכעיס מספק תאוותו]
חוזרים בשאלה בגלל תאוות יקרא שמם בד"כ שבבניקים ,
עכ,פ כתבתי כאן לאורך הדרך שהמניעים הראשונים ליוצאים בשאלה הם על פי רוב או בכלל בגלל תאוות,
תוקן על ידי ביליצר ב- 07/10/2013 14:51:18 |
|
יש לי חדשות בשבילך- מומר להכעיס אינו פסול לעדות קטגורית. מומר לתאבון פסול לעדות.
להסרת כל ספק- זו מחלוקת בגמרא, כשרבא סובר כי מומר להכעיס. אינו פסול. על המומר לתאבון כולם אומרים פסול
המניעים של החוזרים בשאלה כהגדרתך ו(בתשובה כהגדרתי) לפי ידיעתי אינם בגלל תאיווה.
אני מכיר וכנראה גם אתה יהודי חרדי שעשו מעשי זמרי והמשיכו להיות חרדים כפנחס, בשביל תאווה אדם חכם ונבון לא צריך לצאת למדבר האכזרי.
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 07/10/2013 15:07:56
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2013 15:08 |
|
| |
ירוחם ,הינך קורא את דבריי?
שמעת על שבבניקים ,תאוות גרידא,
היוצאים בשאלה בשיקול מושכל מושכלתם הונעו בתחילה מתאוות ,
דרך אגב הלוקסוס של מימוש תאוות למרות חזות חרדית הוא די חדש,
מומר להכעיס אין פודין אותו ואין אוכלים משחיטתו מה שאין כן מומר לתאבון,
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2013 15:13 |
|
| |
בליצר
היוצאים בשאלה בשיקול מושכל מושכלתם הונעו בתחילה מתאוות
על זה אני חולק מכל וכל. המושג שבבניקים הוא חדש ולא מוכר לי, הם לא נושא לדיון.
קראתי את ספרו של ישראל סגל העילוי. לא זוכר שהוא יצא בשאלה בגלל תאיוה. וכי"ב דב אלבוים.
ואפילו לא נכדתה ביתו של הרבי מביאלה,
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2013 15:16 |
|
| |
דוקא כל אלו שהזכרת יצאו מתוך עדותם בגלל תאוות,
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2013 15:32 |
|
| |
אם תאווה לחופש היא תאייווה אז נכדת האדמו"ר, דב אלבוים ושפינוזה ואלפי אחרים יצאו בגלל תאייוה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2013 15:32 |
|
| |
בליצר
לא כך הבנתי בכל אופן את סיפוריהם, הם אולי אמרו אם כבר- אז כבר.
יוחנן כהן גדול יצאה בשאלה בגיל 80 ויותר. תאייוה גדולה כבר לא יכלה להיות לו.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2013 15:42 |
|
| |
ירוחם על יוחנן כבר דיברנו שהוא נהיה בס,ה חרדלניק
אגב הינך גם חולק על קביעת חזל דלא עבדו עבודה זרה אלא כדי להתיר,,,,,,
מה לעשות שנבכי הנפש מעידים שהמניעים להסתפק באמונה הם התאוות אע"פ שאדם מגיע לפעמים למסקנות האל חזור וטוען שהוא מרגיש ,,אין אני והחרדי יכולים לדור בכפיפה אחת,,
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2013 15:56 |
|
| |
בליצר
זו לא הלכה-אני לא חולק, אבל אני די בספק אם תמיד זה היה כך.
לפני כמה מאות שנה חיי בעמנו יהודי בשם -יעקב פראנק- שהקים ויסד את כת הפראקיסטית, חלק גדול ונכבד בעמנו נהה אחריו ותורתו, הוא בא אחרי שבתאי צבי. תורתו התבססה על תורת הקבלה בעיקר הזהר. ולפי הבנתו המסולפת של התורה הזו, רצה להאיץ בביאת הגואל, קיים יחסים עם ביתו בבית הכנסת ביום הכיפורים לפני כל הקהל,
אני בטוח כי לא התאייוה שלו היתה הסיבה למעשה נפשע הזה.
מצד שני אתה מכיר הרבה שממשיכים להיות חרדים אדמורים שלא עוזבים את הדרך החרדית. אבל הם הולכים אחר תאוותיהם. אחד שכב עם בת משפחה קטינה אחד עם בנות שהיו נתונים לחסות וכמה ששכבו עם נשים של חסידיהם או אם אלו שבאו להתיעץ איתו. אגב החברה ידעה ולא הוקיע אותם אלא להפך.הוקיעו את המתלוננים.
רציתי רק לאמר שאין צורך היום לצאת מלהיות חרדי בשביל התאייוה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2013 16:10 |
|
| |
| אפריםבן כתב: | | אם תאווה לחופש היא תאייווה אז נכדת האדמו"ר, דב אלבוים ושפינוזה ואלפי אחרים יצאו בגלל תאייוה.
|
|
זאת השאלה ,איזה חופש היתה חסרה להם?בשביל חופש מישיבה לא חייבים לפרוק כל עול ,כשישראל סגל כמשל יצאו מוניטין וכבוד בעודו בפוניבז אלא שחשקה נפשו בעולם המתירני [בעדינות] עד שהתבטא באחד מספריו שכל רווחו לא היה אלא נזיד עדשים ממה שדמיין,
והנפש לא תמלא כבר אמרנו,,
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2013 16:10 |
|
| |
הנה שלשה סיפורים על אותה עבירה:
רבי שמעון בר כהנא היה נשען על רבי ליעזר. עברו ליד גדר של איש. אמר לו: הבא לי קיסם לנקר את שיניי. חזר ואמר: אל תביא לי כלום, שאם כל ברנש וברנש יעשה כן, יחרב הגדר של האיש.
אמר רבי יהושע: פעם הייתי מהלך בדרך והיתה דרך עוברת בשדה והייתי מהלך בה. אמרה לי תינוקת אחת: רבי, לא שדה היא? אמרתי לה: לא דרך כבושה היא? אמרה לי: ליסטים כמוך כבשוה.
במדינת צ'י העתיקה היה אדם עם תאוה רבה לזהב. פעם קם השכם בבוקר, לבש את בגדיו וחבש את כובעו, והלך לשוק, שם נכנס לחנותו של סוחר-חליפין והוציא ממנה זהב. תפסוהו שוטרים והשתוממו מדוע גנב לאור יום כשהכל נוכחים במקום. אמר להם: "כשאחזתי בזהב, לא ראיתי אף אדם, ראיתי רק זהב, ושום דבר מלבד זהב".
האם רק מעשהו של האדם בספור השלישי נעשה כי נכנסה בו רוח שטות, או שמא גם עבירה שרבים נוהגים בה היתר, אפילו אם הינם גדולים בתורה, עד שנעשית מעין נורמה, איננה אלא שטות דהיינו חוסר דעת?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2013 16:13 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: | | בליצר
זו לא הלכה-אני לא חולק, אבל אני די בספק אם תמיד זה היה כך.
לפני כמה מאות שנה חיי בעמנו יהודי בשם -יעקב פראנק- שהקים ויסד את כת הפראקיסטית, חלק גדול ונכבד בעמנו נהה אחריו ותורתו, הוא בא אחרי שבתאי צבי. תורתו התבססה על תורת הקבלה בעיקר הזהר. ולפי הבנתו המסולפת של התורה הזו, רצה להאיץ בביאת הגואל, קיים יחסים עם ביתו בבית הכנסת ביום הכיפורים לפני כל הקהל,
אני בטוח כי לא התאייוה שלו היתה הסיבה למעשה נפשע הזה.
מצד שני אתה מכיר הרבה שממשיכים להיות חרדים אדמורים שלא עוזבים את הדרך החרדית. אבל הם הולכים אחר תאוותיהם. אחד שכב עם בת משפחה קטינה אחד עם בנות שהיו נתונים לחסות וכמה ששכבו עם נשים של חסידיהם או אם אלו שבאו להתיעץ איתו. אגב החברה ידעה ולא הוקיע אותם אלא להפך.הוקיעו את המתלוננים.
רציתי רק לאמר שאין צורך היום לצאת מלהיות חרדי בשביל התאייוה. |
|
סיפורו של שבתאי צבי ופראנק,לא התאוה היתה מניעתו?אלא ?יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה?
די ביסט נישט קיין תמים
תוקן על ידי ביליצר ב- 07/10/2013 16:14:49
|
|
|
|
|
