איך מצדיקים עריכת ברית מילה בקטינים בפני המערב?

ניתן לראות את המילה כענין של זהות עצמית-בסיסית בתרבות היהודית,, ומתוך הנחה שטובת הילד היא שיגדל עם משפחתו ותרבותו, יש הצדקה למעשה כזה (כמובן כל עוד מוסכם שאין בו שום נזק בריאותי כלשהו. ויש לבדוק אם ניתן לצרף גם את הטענות לתרומה בריאותית כלשהי).

רבים מחוררים את אוזני קטיניהם כדי להשחיל להם עגילים, לא שמענו שמישהו קם לצעוק על זה. אלא מוסכם תרבותית שזה תורם (גם) לילד, ושאין בזה נזק, וזה מקובל בתרבות. קל וחומר למילה, שהיא הרבה יותר מסתם נוי, אלא כאמור ענין בסיסי של זהות עצמית ותרבותית-לאומית.

כמובן שראוי להחמיר ככל האפשר שהמילה תהיה מפוקחת רפואית ובטוחה מפני כל חשש נזק כלשהו וצער מיותר.

יפה כתב בן קוהלת.

(וברוך הבא אל הפורום!)

כאשר דה וינצ'י שואל מה ההצדקה לאפשר לערוך ברית, אני מוצא שאין לי תשובה. רק תמיהה ששואלים אותי על דבר שנראה לי תמיד טבעי.

אפשר להרחיב יותר: מה ההצדקה לתת לשני בני אדם לקבוע עבור ילד קטן את חייו, לפחות בתקופה הראשונה והמשמעותית ביותר שלהם?

אבל זה מה שיש.

אם הניתוח של ברית המילה נעשה בזהירות רפואית, ואם יש לו משמעות דתית, ואם אנו מכירים בדת כאמצעי ביטוי לגיטימי של האדם, אזי מה הזכות של משטר להתערב בהכרעות דתיות משפחתיות?

(זה עובד לכל הכיוונים. מה תהיה זכותו של משטר יהודי תורני למנוע מתושבים בשטחו לעבוד לאלילים?)

יש כאן, שוב כדברי בן קוהלת, הרבה "אם-ים".

האם זה מועיל גם מבחינה רפואית (טוענים שיש. ואיה ד"ר הלפרין שלנו שיביא מקורות?)

האם זה נעשה בזהירות רפואית? (כמדומה שההתנגדות לברית החלה לא כלפי היהודים אלא כלפי המוסלמים שעושים את הניתוח בגיל יותר מבוגר).

כאן יש להתמודד עם מספר שאלות. האם ראוי לבצע ברית ללא כאבים, בהרדמה מקומית, אם זה אפשרי בגיל הזה? האם צריך לבחור את האופן שבו המילה מתבצעת מהר יותר ועם פחות כאבים? יש איזה מתקן שמאפשר להרים את כל העור של העורלה ולקצוץ אותו באחת, אלא ששכחתי את שמו, ורבנים יצאו נגדו כי הוא "חדש".

יש גם להתמודד עם הטענה שהמילה מפחיתה בהנאת הזכר מן התשמיש. ואכן כך כתבו מהוגי הדעות שלנו בימי הבינים, שהברית נועדה ללמדנו לא להפריז בהנאה זו. על זה יכול לטעון ליברל מודרני שאל להם להורים להפחית ביכולת הבן להנות מן העולם הזה בעתיד.

בסופו של חשבון, נראה שצריך להפריד בין שתי שאלות:

א. אתית: האם יש תשובה אחת נכונה לשאלה מהי ברית המילה מבחינה מוסרית ולפי איזו תיאוריה מוסרית.

ב. טכנית, תעמולתית: כיצד משכנעים את העולם הנכרי, אולי האיחוד האירופאי או איזו מסגרת שתהיה, להניח לנו היהודים עם ברית המילה - והשחיטה - שלנו.

השאלה הראשונה נוגעת לנו בפני עצמנו. והיא מחייבת בירור של שאלות שמשיקות בין פילוסופיה ואתיקה לבין הלכה ותורה. השאלה השניה היא שאלה טכנית, והיא צריכה להיות מופנית לאנשי המקצוע בתחום הפירסום, האין זאת?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

.


לא מנסים לשכנע את הגוים.

עולים לארץ ישראל, כאן לא צריך לשכנע בית משפט שמזוזה על המפתן היא צורך, ששחיטה כשרה לגיטימית, ושמותר לבני אדם למול את בניהם בגיל שמונה ימים.

בגולה הדוויה - שום נימוק לא יועיל.


הרי נזקים שאדם עושה לבנו, רבים הם, ובשם אידאולוגיות או אף נוחות. איך אפשר לטעון שמילת הזכר נזק היא לו, אך לשתוק כלפי מי שמלמד את בנו לדבר צרפתית כשפת אם? אין לי ספק שהאחרונים מזיקים להתפתחותם התקינה של ילדיהם יותר - אך מי יהין להתערב במנהגם של תושבי גאליה?

תוקן על ידי מואדיב ב- 06/10/2013 07:32:34

מיימוני
אף פעם לא הבנתי את הצורך להתמודד עם טיעון הפחתת הנאה. מי שכותב זאת, עושה זאת כרופא. אני כאדם מודרני לא מקבל את עמדותיו ברפואה ללא בדיקה. למה דווקא כאן אני צריך לקבל עמדה כזו? התשובה היא שכנראה שלא. תשובה זו מחזירה אותנו לשאלה המדעית האם מילה מועילה או לא. אם ימצא במחקר מדעי שהיא פוגמת בהנאה המינית אז צריך להתייחס לטענה הזו ואם ימצא שלא, לא. אין קונסצנזוס מדעי בנוגע להשפעות של מילה, לא לחיוב ולא לשלילה. יש מחקרים לכאן ולכאן.

על אף שטענת החורים באוזן רלבנטית חשוב לשים לב להבדלים - חורים באוזן הם הפיכים. מילה לא.

מואדיב
נשמה שהנסיון לקשור זאת לגולה קושר זאת לעמדות אנטישמיות. אבל אין במהלך הזה קשר לאנטישמיות. יהודים מלו את בניהם כאזרחי מדינות אירופה כבר מאתים שנה, חוץ ממקרים יוצאי דופן, לא חשבו לאסור זאת עליהם. למעשה לא חושבים לאסור זאת גם היום. היהודים מיעוט זעיר באירופה. המוסלמים מיעוט מאוד גדול.

.


דה וינצ'י:

כוונתי היתה להסביר כי אין שום אפשרות להצדיק, מבחינת המוסר המערבי המוכר לנו, את ברית המילה. כאשר ההלניסטים חשו שהגוף הוא אלוהי, וכי המילה דומה לסירוס - באו האוחזים בשיטתם וניסו לאסור את המילה. למה אנטישמיות? הדריאנוס ניסה להגן על תינוקות תמימים מפני סירוס חלקי על ידי הוריהם הפרימיטיביים.
כאשר התפיסה השלטת - ורובינו חיים בתרבות בה זו התפיסה השלטת - כי אין להורים זכות להטיל מום בילדיהם, הרי שכל פגיעה בלתי הפיכה - אינה לגיטימית. יכולים אלף אפולוגטיקנים מומחים להסביר את ההבדל בין מילת נשים מסיבה תרבותית לבין מילת גברים מסיבה דתית - וכולנו נריע להם הידד - אבל מי שרואה בהגנה על זכות הילד כערך עליון - יראה הבדל כמותי, לא איכותי.

אין שום סיבה לכך שאנו מלים את בנינו פרט לציווי ההלכתי. אילולא ציווי זה, לא הייתי לוקח תינוק בן שמונה ימים, ומתיר לבצע בו פרוצדורה כירורגית. אילולא הציווי הדתי המושרש, אף אחד מאיתנו לא היה מתייחס בכזו הבנה למעשה הזה. אם היינו שומעים על שבט באפריקה שמבצע כריתה של זרת כף הרגל הימנית בכל תינוק - היינו נדים בראשנו על הפרימיטיביות שלהם, ואפילו לא מבחינים בכך שאנו גמלים נושאי דבשת בעצמנו.

אי אפשר להסביר את זה, ולכן אין טעם לנסות.



כמובן, לו היו מחקרים רפואיים המסבירים כמה זה יותר טוב וכו' - להגיון המערבי היה עוגן להיאחז בו - אבל את האמת אנחנו הלוא יודעים - מיליארדי גויים בעולם אינם נימולים, ובריאותם לא שונה משל שכניהם שנימולו.