"מכירות" בבית הכנסת

ברצוני להעלות נושא שספק אם היתה לו התץייחסות אי פעם בפורום זה.
ישנן שתי דרכים להביא הכנסות לבית הכנסת:
האחת היא מכירה של עליות לתורה, של ברכות ושל הטבות שונות שכולן בעלות אופי "כיבודי".
המכירה נעשית בד"כ בעת נתינת ההטבה או מעט לפניה.
וישנה דרך אחרת שהיא, תשלום מס חבר שנתי בסכום קבוע ובנוסף או לחלופין, מכירת מקום ישיבה.

לטעמי יש "פגם" בדרך הראשונה בה רק עשירי הקהילה זוכים לעליות ולכיבודים "נחשבים, כי להם אין בעיה לשלם ככל אשר יושת, ואילו מי שאינם נמנים עם העשירים צריכים להסתפק בעליות או בכיבודים "פשוטים" שלא נהוג למוכרם במחירים גבוהים.

והלא "כולם שווים לפני המקום", אז למה האפליה הזו?

מעניין אותי מה מקורו ומה מידת עתיקותו של מנהג המכירות והאם קמו עליו עוררין אי פעם?
והאם המנהג השני שציינתי הינו עתיק כמו קודמו, או שהוא וארסיה מודרנית ליצירת מקור הכנסה לביה"כנ?
 

תודה לנישטאיך (שהוסיף ושלח מקורות באיש) ולכולם.

אפשר לעקוב אחרי שינויים בהלכות ובמנהגים של עליה לתורה. קשה לקרוא לכך "התפתחות" כי יש כאן בוודאי מערכת שינויים שיש להם הסבר היסטורי, אבל כמדומה שניתן להעלות את הטיעון הבא. יש הלכות שבהן חכמים התערבו ועיצבו את המנהגים כדי שיבטאו בצורה המיטבית את ערכי החינוך של התורה. ויש שחכמים נאלצו להתעלם ולהניח למנהג על מכונו כי התערבות כנראה לא היתה מועילה.

מה הם הערכים שיכולים לבוא לידי ביטוי בהעלאה לתורה?

א. כבוד התורה. הכל רצים אחריה לזכות לקרוא בה.

ב. כבוד חכמים. כאשר החכמים הם שזוכים לעלות לתורה, זה מכבד אותם והופך אותם לחשובים בעיני העם. גם כדי לשמוע בקולם. גם כדי שיהפכו לדגם מייצג. גם כדי שישאפו להיות כמותם. (כפי שכותב הרמב"ם בדוגמא לחינוך כי בגיל מסויים אומרים לילד שיהיה חכם ויכבדוהו).

שני שינויים היסטוריים:

ג. העלאת חשובי הקהל, בעלי הממון והעמדה. יתכן שיש כאן את סעיף א' אבל בוודאי שיש כאן התחשבות פוליטית במי שכפופים לו.

ועוד יותר מאוחר, בתקופתנו.

ד. בשלב מסויים יש איזו התחשבות בקהל כאשר יש מעין דמוקרטיזציה. מגיע לכולם לעלות. כל אחד רוצה להיות בין העולים. אולי זה מתחיל משמחת תורה, שבה כולם עולים.

איך זה מתבטא בהלכות הפרטיות?

בימי חז"ל העליות מוענקות לתלמידי חכמים ונושאי משרות תורניות.

יש לשים לב כי בימי רב ושמואל עדיין התלמיד חכם קודם לעלות ראשון לכהן וללוי. אבל זה נדחה מפני המנהג לכבד קודם כל את הכהן והלוי כבר בשלב מוקדם.

בימי הבינים, כאשר הקהל תלוי בבעלי העוצמה, ממילא יש התחשבות במעמדם גם בהעלאות לתורה.

כשלב נוסף אני משער נמכרו עליות כדי לשכנע את בעלי הממון לתרום לבית הכנסת. זה אולי מעניק להם יתרון, אבל בלי זה איך יבנו את בית הכנסת, איך יתחזקו אותו וממה יממנו אותו?

היום, כאשר הדמוקרטיזציה במובן של "זכויות שוות לכל" חדרה גם לעולמנו, אנו מצפים להתחשבות באופן שהציג פותח האשכול. לתת הזדמנות שוה לעליה לכל.

וזה דבר טוב.

ב"שערי אפרים" יש רשימה ארוכה של "חיובים". הם "חיובים" במובן שנהגו לתת להם עליות ולכן המנהג הופך אותם ל"חיובים".

יש כאן אם כן מספר טוענים לעליה שיש לחלק ביניהם.

1. תלמידי חכמים. מן המסורת ומן הסברה.

2. בעלי העמדה והעוצמה הקהילתית ממנהג הדורות.

3. מכירות למען בית הכנסת.

4. אלו שנהוג להעלותם ולא נזכרו עד כאן אבל מובאים בשערי אפרים בין השאר: בר מצוה, חתן, בעל יארצייט, החייב בברכת הגומל ועוד.

לפוסקים לא נשאר אלא לעשות סדר ביניהם.

מי שירצה לתקן תקנה בבית הכנסת שלו, ודאי שיכול לעשות זאת. מי שישתדל בדמוקרטיזציה, והדבר יתאים לקהילה, יבורך.

כפי שראוי למשוך את החשובים לבית הכנסת כך ראוי להבהיר על ידי חלוקה דמוקרטית של העליות שהכל שוים בפני השם.

בפועל, האם זה אפשרי?

תלוי מן הסתם בקהילה.

***

אשאדות (ברוך הבא לפורום, אם גם אני מברך באיחור) העלה את שאלת המקומות לישיבה, שהיא חמורה עוד יותר.

במנינים רבים אין מספיק מקומות. ובמיוחד לא בעזרת נשים לימים הנוראים.

יש זכויות ממוניות או כמו ממוניות על מקומות, ויש שו"תים בנושא, כולל על ירושות.

גם כאן מן הראוי היה לאפשר לכל מצטרף לזכות למקום. אבל אם בית הכנסת זקוק למימון, על המצטרף לקנות את מקומו. אם אין לו, מן הראוי שקופת צדקה של המקום תסייע לו בסתר. כך ייראה.

הסיפור על הנכדה שביקשה את מקום הסבתא מעורר שאלה. שאלה שקיימת תמיד. אם אדם אורח מגיע ותופס מקום של קבוע, האם יש למנוע ממנו או לוותר לו בפעם הזאת?

זו שאלה שמתפרשת מעבר למה שנידון עד כה, אבל היא חשובה. מצד חינוך, במיוחד אם זו ילדה וזו מבוגרת, ראוי שהילדה תוותר לפחות על חלק מהזמן של השימוש במושב. מצד שני, צריך להכיר את הרקע. גם ילדה רוצה להתפלל (בת כמה היא?) ויתכן שמאד חשוב לה לשבת במקום של סבתא (האם היא חיה?). כמובן, מצד חינוך הילדה חייבת לפנות בדרך ארץ ליושבת. וראוי היה שהיושבת תברר מקודם אם המקום פנוי. יש גם לה חיוב לכבד את זכויות הממון של אחרים.

***
אם בית הכנסת אינו מתנהל בצורה המיטבית לפי ערכיהם של חלק מהציבור, במיוחד מגיעים חדשים, תמיד אפשר לפתוח עוד מנין...

2.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");