בתכנית שעשתה אילנה דיין על הרב עובדיה יוסף, הוצג קטע צילום של אישתו של הרב, הרבנית מרגלית יוסף, שנפטרה בשנת 1994. וכך אמרה הרבנית מרגלית: "הרב עובדיה תהיה בריא בעזרת השם ותחבר עוד ספרים, היום יש לך 17, עוד מעט יהיה 18 ספר, ואני מחכה עד 50 ספר שאתה תחבר", (הקטע מתחיל מ-26 דקות ו-33 שניות).

בעב - כתבת ת"ט א. האם הגישה הליטאית היא שבעצם אין עולם? ב. האם זה ייתכן? א. כמעט. ב. קנה המידה שלו להתערבות חיצונית בהלכה שונה מהותית מקנה המידה הליטאי (ואולי גם של חוגים סרוגים מרכזיים)

תוקן על ידי תלמידטועה ב- 09/10/2013 13:10:19

הינה קישור לסיפור האישי.

http://stage.co.il/Stories/79440

הלווית הרב יוסף-סוף החזון הציוני



"הבוקר, כמעט 48 שעות לאחר ההלוויה של הרב עובדיה יוסף, שמעתי ברשת ב' את אמנון לוי וקרן נויבך דנים בדברים שכתב רינו צרור בפייסבוק. "עד ש'המחנה החברתי'", כתב צרור, "לא ישכיל להבין את הזהות וההזדהות. עד שלא יהיה ברור לאחרון ההדיוטות של-800 האלף יש תעודות זהות כחולות ושהם אנחנו - שכר הדירה יישאר כשהיה". לוי ונויבך הסכימו עם דבריו של צרור והוסיפו, שעד שלא נתחבר, אנחנו, המתנשאים, השמאלנים, הליברלים, האנשים שרוצים שתהיה פה מדינה מערבית עם 800 אלף המלווים של הרב בדרכו האחרונה, לא יהיה פה טוב, מחירי הדיור לא יירדו, וגם כל היתר יהיה רע מאוד כי יש שסע בעם. וגם, סיכמו השניים, לא כולם יכולים להיות אנשים מערביים. נויבך עוד הגדילה לעשות והוסיפה, שאנשי ש"ס רוצים באיחוד עם אנשי השמאל יותר מאשר להיפך. כל זה הסתכם במפגן צדקנות מרהיבה, שכמעט נכוויתי מניצוצות הצביעות שניתזו ממנה.

אינני נלחמת באנשי ש"ס. הם, מבחינתם, עושים את שלהם. אני נלחמת במי שאיפשר להם להפוך עניין פרטי כמו ההרגלים הדתיים של אדם זה או אחר לקריירה. הדת, בדומה למעשים אחרים, היא מעשה שיש לעשות אותו בחדרי חדרים, והעיסוק בו מחוץ לאותם חדרים הוא עיסוק מגונה. מחוץ לחדרים הללו צריך לעבוד, לעסוק במדע, להגן על המולדת ולשלם מס הכנסה, ורבים מבין מי שהופכים את אמונתם הדתית לקריירה פרושים מכל העניינים האלה, על פי בחירתם.

נאמר שכולנו נחליט מחר בבוקר שאנחנו מאחים את השסע (תמיד החילונים צריכים לאחות את השסע) ולחיות על פי אורחות החיים החרדיים: הגברים יתחילו ללמוד בישיבות ולדון בסוגיות הלכתיות, והנשים ילכו לעבוד ויביאו לעולם ילדים רבים. צבא? נו, באמת, הרי התפילות ישמרו על עם ישראל. פרנסה? השם ירחם. מדע? אסור, זה מתנגש עם ההלכה, בעיקר החלקים הנוגעים לאבולוציה. ומס הכנסה יבוטל כי ההכנסות יהיו קטנות מאוד, וכך גם קופת המדינה תתרוקן. אבל אולי גם את הטיפול בזה נעביר לאלוהים. הרי ברור לכל, ובמיוחד לנויבך וללוי, אבל גם להמונים המנסים לגעת במכונית המובילה את גופת הרב יוסף, שאחרי שנתיים לכל היותר של פעילות מסוג זה, האחרון יוצא בחוץ, וגם מכבה את האור.

כבר עכשיו מסתפקת ישראל בנפנופים חנפניים למדעניה שמעבר לים כשהם זוכים בפרס נובל, ובחלוף כמה שנות שינון משניות, גם העונג הזה ייחסך מאתנו.
ללמוד תורה זה נחמד כתחביב, וגם לקבל ברכות מרבנים ולהתפלל שלוש פעמים ביום, אבל מי שרוצה מדינה, וזה מה שרצו הציונים, צריך לשים את הדברים הללו בצד, לעסוק בהם בשעות הפנאי, להפשיל שרוולים ולעבוד. ולא, ללמוד בישיבה זאת לא עבודה.

אבל הרבה יותר מעניין להציג את השסע בעם כאשמת הליברלים, הדורשים שכולם, או לפחות כל האנשים הבריאים והנורמליים, ישתתפו במאמץ, ומגלים לעולם שמי שלא עושה את זה הוא עובד אלילים ושטוף עבודה זרה, שהפך את הדת לקרדום לחפור בו וגם להפיק ממנה זהב.

השכנה המוסלמית של חברתי שמעבר לים עברה התגלות דתית, ומאז היא דתייה אדוקה. חברתי, שראתה אותה יום אחד משקה את הגינה עטופה מכף רגל ועד ראש על פי מיטב המסורת המוסלמית, שאלה אותה אם היא לובשת את הבגדים הללו גם במקום עבודתה, שם היא משמשת מנהלת בית אבות גדול. "חס וחלילה", נחרדה השכנה. "כשאני בעבודה אני מתלבשת כמוך. מה שאני עושה עם אלוהים אני עושה בבית". הלוואי עלינו.



מה לעשות? קודם כל לסגור את כל מוסדות החינוך שאינם מפוקחים על ידי המדינה. אחר כך ללמד מדע
, אבולוציה, מתמטיקה, שפות ומחשבים ולהקדיש לזה הרבה כסף והרבה מחשבה. אחרי שבשכונות החרדיות יהיו בתי ספר ראויים לשמם, יהיו גם יותר חרדים שרוצים להצטרף לעולם המערבי וגם מסוגלים לעשות זאת. עד אז, כולנו יכולים לחכות להתמוטטות שבוא תבוא, ובקרוב. עד אז כולנו יכולים להביט בהמונים המלווים את הרב ולהבין, שלפנינו סוף החזון הציוני."

עלית קרפ,הארץ

תחושתי למקרא דברי קרפ שהביא אפרים (כמובן בהתייחסות עניינית בלבד):

יש צדק בדברים, והקושי של הכותבת וחבריה הוא בהחלט מובן.
אולם כשם שהם יוצאים נגד קיצוניות אחת, במידה שאינה פחותה הם עצמם מקצינים מאוד לצד אחר.
ודווקא הרב עובדיה ז"ל היה הסמן המתון יחסית (כמובן שיש מה לבקר ולשפר, ובכל זאת, בקונסטלציה הנתונה, הוא דווקא היה המתון יחסית).
הקיצוניות שלהם מתבטאת בזה שהם אטומים מכדי להבין ולחוש את משמעות הדת בשביל העם, הדת היא הזהות התרבותית והמסורתית שבנשמת העם הזה. האנשים זקוקים לה. כן, גם אנשים שאינם שומרי מצוות. גם אנשים משכילים.
וזה נכון שהדת יכולה למרר את חיי האדם. אבל היא יכולה גם לעדן אותם, ליצוק בהם משמעות, לנסוך בהם רוך וגעגועים. איש איש לפי נפשו. הדת היא בפירוש יותר מאשר משהו שמוגבל לבית פנימה. וכי איזה דבק נשאר כדי לאחד את העם הזה? איזה תוכן נשאר כדי לנפוח רוח חיים במדינה הזו? רק המסורת תוכל.
ובשביל שהיא תוכל להיות כזו, צריך שהמנהיגים יעשו אותה כזו. והרב עובדיה בפירוש השתדל לעשות אותה כזו כמיטב יכולתו והבנתו. ואם אחרים סבורים שהם ייטיבו לעשות זאת, בכבוד!

אני מסכים שאסור להיכנע לחרדים הקיצונים, מסוממי הדת בהתפתחותה הקיצונית, שאין להם חיים וריאליה בעולמם אלא מיתוסים על גבי מיתוסים בלבד. מצד שני לא בשלילה ובשנאה ייבנה משהו.
ומי שאינו מבין את משמעות הדת בשביל העם, כפי שנתבלטה במיוחד ביחס ההמון אל הרב עובדיה בחייו ועוד יותר במותו; מי שמפספס את התהליך הזה ומתכחש לו; מי שאינו מצליח להבין את החשיבות שיש לכל זה בהיסטוריה הנוכחית - הוא פשוט עיור ושטחי, והוא צפוי להידחק הצידה.