|
|
| נשלח ב-13/10/2013 21:56 |
 |
| |
לאט אבל בטוח: השמרנות של הרב עובדיה הרב עובדיה התיר את העגונות, אך ידע לכוף את ראשו מול גל שמרנות חרדי. הוא הקל בגיור, אך השתדל להצניע זאת. בתו הקימה את המכללה החרדית הראשונה, אלא שתמיכתו בה הייתה סולידית. הנטייה של מרן להלך בין הטיפות ולנהוג במתינות, שלא לומר בהססנות, היא סוד כוחו וחולשתו ד"ר נתנאל פישר פורסם: 11.10.13 , 12:52*************** id="f37f84c07" name="ff39f5d24" scrolling="no" title="Like this content on Facebook." dysocial="" dymonitor"="" src="http://www.facebook.com/plugins/like.php?action=recommend&api_key=117633148253098&channel_url=http%3A%2F%2Fstatic.ak.facebook.com%2Fconnect%2Fxd_arbiter.php%3Fversion%3D27%23cb%3Df7e02afa8%26domain%3Dwww.ynet.co.il%26origin%3Dhttp%253A%252F%252Fwww.ynet.co.il%252Ff24ce2bae8%26relation%3Dparent.parent&colorscheme=light&extended_social_context=false&href=http%3A%2F%2Fwww.ynet.co.il%2Farticles%2F0%2C7340%2CL-4438508%2C00.html&layout=button_count&locale=en_US&node_type=link&sdk=joey&show_faces=false&width=210" data-adid="2177||583|||" style="margin: 0px; padding: 0px; border-style: none; outline: 0px; vertical-align: baseline; position: absolute; overflow: hidden; height: 20px; width: 113px;"><* ההמונים שליוו את הרב עובדיה יוסף למנוחות בלוויה הגדולה בתולדות המדינה, הזדהו לא רק עם פסיקותיו הנועזות, אלא גם עם שמרנותו החרדית. באישיותו, גילם הרב עובדיה צדדים שונים וסותרים, המבטאים את דרכה המפותלת של הדת במפגשה עם המודרניות. << הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >> הרב עובדיה כיהן כרב הראשי לצדו של הרב שלמה גורן, ואולם ה"ראשון לציון" זכה להכרה ציבורית רבה לאין-שיעור מזו של הרב הראשי האשכנזי. מדוע הרב גורן, גאון תורני בכל קנה מידה שיצר את הבסיס ההלכתי להקמת צבא יהודי במדינת ישראל, שסיכן את נפשו בהתרת עגונות לאחר מלחמת השחרור ושהקים את מערך הגיור הממלכתי בשנות השבעים, לא זכה לאותה הכרה כמו עמיתו? מדוע כאשר הרב גורן התיר את הממזרים בפרשת "האח והאחות", הוא זכה לקיתונות של רותחין, בעוד פסיקות דומות של הרב עובדיה קצרו שבחים? עקב בצד אגודלישראלים רבים לא הבינו את הרב עובדיה מכיוון שאינן מכירים מספיק את השפה ההלכתית. קרבות הירושה מי יהיה "גדול הדור" הבא קובי נחשוני גלימת הראשון לציון והמגבעת המסורתית של הרבנים שלמה עמאר ויצחק יוסף, אולי דומות לאלו של "מרן" המנוח. אבל נעליים במידה גדולה כזו של הרב עובדיה, אין אפשרות להשיג - אפילו לא בייצור מיוחד. מי יחליף את "מרן" כאוטוריטה הלכתית וכמנהיג רוחני-פוליטי? ובכן, לא אדם אחד כאן נעוץ סוד קסמו של הרב עובדיה והטרגדיה של עמיתו, הרב גורן. הרב גורן, שהזדהה בכל לבו עם המודרניות ועם המפעל הציוני, חתר לשינויים מהירים וחדים: הוא ייסד את "הלכות הצבא היהודי המודרני" עוד לפני שעמיתיו הרבנים עיכלו את עצם הקמתו של הצבא. הוא התיר את "האח והאחות" מממזרותם, בצעד פומבי שנתפס במידה רבה של צדק, כהתרסה מול מתנגדיו החרדים. לעומתו, הרב עובדיה פעל במתינות. הוא ניסה לחבר בין הדת, המדינה והמודרניות, אך צעד בזהירות, עקב בצד אגודל. הוא התיר את העגונות, אך ידע גם לכוף את ראשו מול גל שמרנות חרדי. הוא הקל מאוד בגיור, אך השתדל להצניע זאת. בתו הקימה את המכללה החרדית הראשונה, אלא שתמיכתו בה הייתה סולידית, מחשש לעימות עם הקיצוניים. סוד כוחו וחולשתורוב הרבנים אינם משנים את המציאות במחי יד. העגלה הדתית מלאה וכבדה וקצב ההתקדמות שלה איטי, ומותנה בתגובה לשינויים מלמטה. יש כאלו, כמו הרב גורן המנסים להוביל אותה במהירות. אולם עבור רבים מהנוסעים מדובר על קצב מהיר מדי. מנהיגים אחרים, כמו הרב עובדיה, מובילים את העגלה במתינות, שלא לומר בהססנות, גם במחיר שמכוניות אחרות, חדישות ומודרניות, יעקפו אותה בסיבוב. ההכרה הרחבה שזכה לה הרב עובדיה מלמדת שחלק ניכר מהציבור הדתי והמסורתי תומך בשילוב שהוא ייצג. התנהלותו של הרב עובדיה מעידה כי מי שמצפה לשינויים רדיקליים מהמיינסטרים הרבני, סופו להתאכזב. מאידך, אלו שרואים בדת מאובן חסר כל חיוניות שאינו מסוגל להתחדש, טועים גם הם. בכוחה של הדת לחולל מהפכות, כל עוד הן נתפסות כחלק מרצף המסורת. זה היה סוד כוחו וחולשתו של הרב עובדיה. וזוהי גם, אם תרצו, תמצית סיפור המפגש בין הדת היהודית לציונות ולמודרניות. ד"ר נתנאל פישר הוא מרצה במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה הפתוחה
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2013 11:40 |
|
| |
הנער העבריין שהפיל את כובע הרב
"הכדור יצא מן המגרש ועף לכיוון בית הכנסת. בדיוק באותו רגע יצא מבית הכנסת הרב, והכדור פגע במגבעת שלו והפיל אותה לאדמה".
בשבתות אנו יושבים אחרי תפילת שחרית בנץ בביתו של הרב אגוזי ולומדים יחד.
אחד מבני החבורה הוא אלישי, בחור טוב. צעיר ממני בכמה שנים. לפרנסתו הוא עובד עם צעירים עולים מאתיופיה ומדינות חבר העמים במכללה להנדסאים במסגרת עתודה צבאית.
לפני כשנה סיפר לנו אלישי סיפור, כשישבנו יחד כולם. אלישי חזר בדיוק ממילואים. שבוע בצאלים בחום של סוף ספטמבר המתעקש שלא להניח לסתיו לבוא. בסוף השבוע, באוטובוס בדרך חזרה צפונה - הביתה, בעפולה, בחניית הביניים, עלה לאוטובוס יהודי מבוגר- שניכר בו שיהודי מכובד הוא וזקנו כבר הלבין, והוא עוטה מעיל ארוך של דיינים ומגבעת פרנקפורטר לראשו.
האוטובוס מלא, וליד אלישי מקום פנוי. התיישב היהודי ומיד החל לדבר בפרשת השבוע. משם הפליגו לדף היומי ולענייני הלכה. והנסיעה חולפת לה ועוד מעט כבר מגיעים אל טבריה.
כשכבר היו כמעט לפני סוף הנסיעה פנה אותו יהודי לאלישי והתעניין במעשיו. הוא סיפר לו על עבודתו, על הצעירים שאיתם הוא עובד ומלמד. על הניתוק שלא פעם יש בינם ובין חיי תורה ומצוות.
היהודי שתק.
אחרי כמה דקות אמר: "בחודש הבא אני פורש פרישה מוקדמת לגמלאות מבית הדין שבו אני מכהן כדיין כבר עשרים וחמש שנה. אבל דע לך שלא תמיד נראיתי ככה", כך סיפר. "הבגדים הללו, הזקן, המגבעת, זה לא מהבית. הורי היו ניצולי שואה מבוגרים. לא היה להם יכולת נפשית לתת לי את תשומת הלב שדרשתי. התגלגלתי ברחובות. מהר מאוד הגעתי גם למחוזות של כמעט פשע ואני אפילו עוד לא הייתי בגיל בר מצווה".
"ליד בית הורי היה בית כנסת אחד ולידו מגרש כדורגל שבו הייתי משחק עם חברים במשך השבוע ובעיקר בשבתות. לא פעם הכדור היה עף לחצר בית הכנסת. פעם הוא אפילו נפץ את אחד הזגוגיות. שבת אחת, היינו במגרש ושיחקנו. אני הייתי אז כבן 15. בשכונה היו מכנים אותי 'עבריין'. שחקנו ואני בעטתי חזק בכדור. הכדור יצא מן המגרש ועף לכיוון בית הכנסת. בדיוק באותו רגע יצא מבית הכנסת הרב, והכדור פגע במגבעת שלו והפיל אותה לאדמה. אני והחברים שלי נפלנו גם אנחנו על האדמה מרוב צחוק. התפקענו כשראינו איך הכובע של ה"דוס" הופך לצלחת מעופפת", הוסיף וסיפר.
הרב הרים את הכובע והלך אלי למגרש. "שבת שלום. כבודו רוצה לעשות לנו קידוש או להצטרף למשחק", שאלתי אותו אז בחוצפה, אבל הוא לא נבהל. הוא הסתכל בי ושאל אותי: "איפה ההורים שלך?" אני עניתי בחוצפה: "ההורים שלי מתו".
'הרב אמר לי "בוא איתי". זה נראה לי אז משעשע, אז החלטתי לשחק את המשחק והלכתי אחריו. הגענו לבית שלו. הוא נכנס ואני אחריו. הוא עשה קידוש ונתן לי לשתות, ואז שאל: "אתה רעב?".
"מת מרעב", אמרתי. הרב סימן לרבנית וערכו לי בשולחן מקום ונתנו לי אוכל. אכלתי כמו אדם שלא ראה אוכל שבוע. הרב אכל מעט מאוד ורוב הזמן הסתכל בי ודיבר. לימים הבנתי כי אכלתי אז גם את המנה שלו. כשסיימתי לאכול שאל אותי: "אתה עייף?". "אני מת מעייפות", אמרתי. הרב הלך והציע לי מיטה. הלכתי לישון. ישנתי שם כל השבת. כשקמתי כבר היה מוצאי שבת. הרב שאל אותי: "מה אתה רוצה לעשות?". אמרתי שאני רוצה ללכת לסינמה לראות סרט. "כמה עולה סינמה הוא שאל?". לירה וחצי אמרתי. הוא נתן לי כסף ושלח אותי, ולפני שהלכתי אמר לי "מחר תבוא עוד פעם".
ואני באתי גם למחרת. ואכלתי וישנתי וקבלתי כסף לסינמה. ועוד יום ועוד יום. עם הזמן התגלה לי שיש עוד 12 ילדים כמוני מהרחוב אצל הרב הזה בבית. לא יכולתי להיות כפוי טובה, מה גם שאהבתי אותו באמת. עם הזמן הוא החל ללמד אותי מצוות. נטילת ידיים. קנה לי תפילין. היה יושב ולומד איתי חומש, משנה, הלכות. לימים הלכתי בזכותו לישיבה והגעתי ללמוד לרבנות והסמכה ובסוף לדיינות. הוא חיתן אותי, והשתתף בחתונות של ילדי והיה סנדק לנכדי".
"אז אל תתייאש מהתלמידים שלך", אמר אותו יהודי לאלישי. "אתה רואה אותי היום כך- דיין בבית הדין הרבני, אבל פעם אני הייתי כמותם. רק תאהב אותם. תאהב אותם כמו את ילדיך שלך".
בינתיים האוטובוס נכנס לרציף בטבריה והנוסעים נעמדים לצאת. אלישי עוד מספיק לשאול שאלה אחת לפני שהיהודי נעלם.
"איך קראו לרב הזה?", הוא שאל.
"למה אתה אומר קראו, עדיין קוראים אותו. הוא אמנם זקן מאוד, בן 92, אבל ברוך ה' בחיים", ענה לו היהודי.
"ומה שמו?"
"קוראים לו הרב עובדיה יוסף".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2013 12:41 |
|
| |
(ירוחם, כבר הובא בדף השני של האשכול)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2013 05:40 |
|
| |
ש"ס גרמו נזק לרב עובדיה בחסימתו בפני בעלי הלכה ובהשתלטות העסקנים סביבובשנות כהונתו כראשל"צ נהגתי מדי פעם לסור למעונו הפרטי והרב ניאות להשיב לשאלות האורח הטרדן, במאור פנים ומתוך חיבה יתרה ל'הלכה ואקטואליה'. עד שקמה תנועת ש"ס כסיעה פוליטית לכנסת, תוך זמן קצר, ובהדרגה, נחסמה הגישה אל הרב לשכמותי, ואולי לכלל ציבור הרבנים. מרן 'נסגר' כרבע יובל שנים בהיכל אשר דלתותיו (וצינורות המידע אליו) נשלטו בידי בעלי ענין פוליטי-חברתי. עולם התורה וההלכה הרחב הפסיד...הרב ישראל רוזן 16.10.13 11:39 אבירכמי שעוסק משחר ימיו בהלכה ובחיבורה לאקטואליה, גדלתי על פסיקותיו של הרב עובדיה יוסף נ"ע. דמותו ההלכתית הצטיירה בעיניי כאחד מקמאי; אביר ללא חת, בעל כושר חתירה לפסיקה ריאלית, מתוך (ולמרות) שפע מדהים של מקורות המשתרעים על פני אוקינוס ההלכה לדורותיה. לחיבוריו תרומה חשובה לניווט דרכי האישית לשדה ההלכה היצירתית, בת ימינו. לימודי הרבנות בכולל האברכים הראשון ל'ישיבות ההסדר', בכרם ביבנה, כללו סבב היכרות ובחינות בפני שורת רבנים חוצת-מיגזר. באמתחתי כתב סמיכה מאת "הצעיר עובדיה יוסף ס"ט, חבר ביה"ד הגדול, מלפנים אב"ד במצרים", תשכ"ו) בכתב יד פנינים: "בא לפני… שמן תורק שמו ונבחן לפני… והשיב כהלכה… וכל מן דין סמוכו לנא". מכון 'צומת' נוסד (תשל"ו/76) בשנות כהונתו כראשון לציון (תשלג-מג/73-83). הגיבוי ההלכתי שקבלנו ממנו, ומעמיתו הרב שלמה גורן זצ"ל (בצד רבנים נוספים כר"ש ישראלי, רח"ד הלוי ורש"ז אוירבך זצ"ל) היו לנו ל"משען ומשענה, משען לחם ומשען מים" (עפ"י ישעיה ג,א). דלתו של מרן היה פתוחה בפנינו. אזכיר לדוגמא את אחד הפיתוחים הראשוניים שלנו – ה'שבתפון', טלפון-גרמא לאנשי רפואה ובטחון – אשר הוצג בפניו וזכה לאישור מפורט המהווה מעין הסכמה עקרונית לשלל פיתוחי 'גרמא' שבאו בעקבותיו. (תשובתו פורסמה ב'תחומין' כרך א, בצד הסכמת הרב גורן. מרן ציין בהסכמתו כי נועץ עם 'גדולי תורה'. כעבור… 30 שנה נודע לנו כי 'גדול התורה' עמו נועץ הוא הרב שאול ישראלי. תשובת היעוץ נמסרה לנו מעזבונו ופורסמה ב'תחומין' כרך ל"א). בשנות כהונתו כראשל"צ נהגתי מדי פעם לסור למעונו הפרטי ב…שעת ארוחת הצהריים. הרב – בהסכמת הרבנית שהגישה לו מרק – ניאות להשיב לשאלות האורח הטרדן, במאור פנים ומתוך חיבה יתרה ל'הלכה ואקטואליה'. גישתו ההלכתית, אשר רבות נכתב עליה באלו הימים, היתה – ועדין – נר לרגלינו ואור לנתיבתנו, בצד פוסקים נוספים שהילכו ומהלכים בנתיב זה. מסגרעד… עד שקמה תנועת ש"ס כסיעה פוליטית לכנסת (תשמד/84). תוך זמן קצר, ובהדרגה, נחסמה הגישה אל הרב לשכמותי, ואולי לכלל ציבור הרבנים (האשכנזים?). התעניינתי אצל חברים ועמיתים, בעלי הלכה ויושבי על כס רבנות, ומסתבר כי לא היתה גם להם נגישות אל בעל 'יביע-אומר'. מרן 'נסגר' כרבע יובל שנים בהיכל אשר דלתותיו (וצינורות המידע אליו) נשלטו בידי בעלי ענין פוליטי-חברתי. דומה כי גם (כל?) פסקיו ה'מהפכניים', ה'דרמטיים', ה'ציבוריים' וה'מתחשבים' נכתבו בתקופה שקדמה. הללו נעצרו בפועל עם וע"י ייסודה של תנועת ש"ס. אכן, מודה אני כי אילו היה ממשיך במסלול ההלכתי בלבד היה זוכה רק ל-300,000 מלווי-מיטה, כרש"ז אוירבך זצ"ל. תוספת חצי מיליון מלווים הגיעו מתוך פועלו העדתי-פוליטי, אך עולם התורה וההלכה הרחב הפסיד… זכורני כי חיזרתי אחריו, לאחר תום כהונתו כראשל"צ, לדון בהצעת פתרונות לחילול 'שבתרבות' ב'הבימה' בתל אביב, ולשוא! כיו"ב לא הצלחתי להגיע למרן בקשר לייסוד מינהל הגיור, בעידוד הראשל"צ בקשי-דורון (תשנה/95). מאידך, אציין כי הרב, כאיש הלכה מובהק, חיבב את כרכי 'תחומין', הציבן במרכז ספרייתו וכנראה רשם פה ושם הערות שוליים. מדי כמה שנים איפשרו אנשי חצרו ביקורון קצרצר למסירת כרך חדש, לטפיחת-סטירה ולברכת הדרך, אך לא לשאלות מן הסוג שהעסיקו אותנו. החמצותתחושת ההחמצה איננה רק במישור ההלכתי-פסיקתי. היא יותר בתחום המיגזרי-עסקני. למרות חיבתו של מרן לרבנים ואישי הלכה – אלו דוללו בשיטתיות מנציגות ש"ס לכנסת, והכל כמובן בחסות ובשם הרב. נזכיר אחדים הצפים בזכרוני, מהם ז"ל ומהם לחי"ט: הרבנים יצחק פרץ, שלום בן שמעון, הבן יעקב יוסף, יוסף עזרן, אריה גמליאל, משה מאיה, חיים אמסלם ואולי נוספים. מועצת חכמי התורה,שיכלה לכלול אישי הלכה מזרחיים מן השורה הראשונה, כוללת היום 2-3 'אומרי הן' שאינם בשורה זו. חסרים שם שמות כבדי-משקל וסמכות, ואמנע מלהציעם כאן. האם מרן דחאם בידים או בעלי 'מניות שליטה'? נחשו! וההחמצה הגורפת ביותר, בעיני, היא ההטייה העסקנית את לבו של הרב, ואת תנועת ש"ס, לאפיק החרדי-ליטאי. עדות ניצחת לכשלון פועלו של הרב להשיב עטרה ליושנהולרומם את קרן התורה המזרחית היא… מוסדות הלימוד של מרבית בני ח"כי ש"ס – בחצרות אשכנז וליטא…
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2013 21:12 |
|
| |
סיפור מדהים על מרן מאתר קוקרבשעת הלוויה לא היה אפשר להתעלם מאחד המלווים אשר עמד ומירר בבכי ללא הפוגה, כשהאיש לא הפסיק בבכיותיו, וכשראה את מבטיהם התמוהים בפניהם של הסובבים אותו הוא סיפר: "כשהיה בני בגיל 3 באתי עימו למרן הגר"ע כדי שיעשה לו חלאקה ויגזור מעט את שערו… כשהגענו לביתו ברחוב הקבלן ראינו את הרב יוצא ממכוניתו, וביקשתי ממנו שיגזור את מחלפות שערו עכשיו ברחוב. וכדי לא להטריחו מדאי בביתו הגשתי לו את המספריים, הרב הסכים ומתוך חיבה מרן נתן טפיחה קלה (צ'אפחה) על כתף הילד, הילד נבהל וחיש ברח מהמקום, אך מרן רץ בעקבותיו. אני אישית נהניתי מאד ממכת-הלטיפה של הרב אך ילדי נבהל. האנשים שראו את המחזה המופלא עמדו המומים כשראו את מרן רץ אחרי ילד קטן, ניסיתי להניאו מלרוץ אחרי הילד אך לשווא, הרב היה אז בגיל 85 ורץ אחרי ילד בגיל 3 ומנסה לשדלו לעצור, עד שהצליח לשכנעו ואז התכופף והרימו בזרועותיו. מה שקרה לאחר מכן היה בלתי ייאמן, במשך דקות ארוכות התאמץ המר"ן לפייס את הילד, ולא נרגעה רוחו עד שעלה איתו לביתו, ואחר-כבוד הכניסו לביתו והעניק לו את אחד מספריו במתנה עם הקדשה אישית ואני עומד ומשתאה. אף לאחר כל זאת לא נרגע הרב עד ששיחק עם הילד וראהו מחייך לכל עבר. אז איך לא אבכה על גדול שכזה"? סיים האיש. - See more at: http://www.kooker.co.il/%d7%99%d7%9c%d7%93-%d7%94%d7%97%d7%9c%d7%90%d7%a7%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a8%d7%97-%d7%9e%d7%94%d7%a6%d7%90%d7%a4%d7%97%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a8%d7%9f-%d7%95%d7%aa%d7%92%d7%95%d7%91%d7%aa/#sthash.V2CtADFq.dpuf
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2013 19:48 |
|
| |
אני מפנה למאמר שכתבתי על נקודה מסוימת בפסיקה של הרב עובדיה. הרב עובדיה טען שחלק גדול מהפוסקים שהיו לפניו בארץ ישראל הכפיפו דעתם בפני גדולי הדור האשכנזיים והסכימו לקבל מנהג אחד, ולכן דעתם אינה נחשבת ולא צריך להתחשב בתקנות ובפסיקות שלהם בעניינים כאלו.
מעיון בדברי הרב עוזיאל נראה שהוא היה מעוניין שיהיה מנהג אחד בארץ כדי למנוע פילוג הלכתי.
אני אשמח מאוד לתגובות.
הרב עובדיה ופסיקה ספרדית ואשכנזית
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2013 00:30 |
|
| |
התורה דרכי דרכיה נועם וכל נתיבותיה שלום. הרב עוזיאל התבטל בזמנו בפני פסיקת פאר הדור הגאון הראי"ה קוק, כדי למנוע מחלוקת, ועל מנת לחזק את מוסד הרבנות הראשית, למען יהיה בעתיד, אם הדור נמצא ראוי, בית דין גדול ממנו יוצאת הוראה לכל ישראל.
על מהות הפוסק לדעת הרב עוזיאל, עיין בספר "מכמני עזיאל", הפוסק בישראל (הרצאה של הרב עוזיאל בכנס מדעי לזכר הרמב"ם):
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38924&st=&pgnum=377&hilite=
תוקן על ידי מם80 ב- 24/10/2013 00:34:29
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2013 11:56 |
|
| |
מם -
נדמה לי שהרב עובדיה חלק על הרצון הזה להגיע לאחדות, אבל הוא טען גם שבכל המקומות שדיברו על אחדות היא הייתה חד כיוונית והלכה לכיוון האשכנזי, ולכן אין כאן אחדות אלא מחיקה של אחת העדות
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2013 13:09 |
|
| |
שומע כעונה,
הגר"ע יוסף סבר שהינו מרא דאתרא דא"י וחפץ שהלכה בא"י תהיה כבית יוסף עבור כל ישראל, ומשנוכח שהאשכנזים לא יקבלו את פסיקתו, ניסה להשליט אותה על כל עדות ספרד והמזרח, מה שעורר התנגדות רבה בגלל ההבדלים בהלכה ובמנהגים בין העדות, כגון העיראקים שהלכו בדרכו של הבן איש חי, התימנים בדרכו של הרמב"ם, המרוקאים בדרכו של הרב שלום משאש, וכו'.
לדאבוננו בדורות האחרונים אשכנזים התנשאו על ספרדים, ובדורות קודמים להם ספרדים על אשכנזים. שתי התופעות מאוסות ונובעות מצרות-לבב וקטנות-מוחין.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2013 13:22 |
|
| |
הנה פסקאות חשובות על דרכו של הרב עוזיאל מהספר "שמואל בדורו":
היחסים בין שתי העדות לא היו מתוקנים ביותר, ככל שהספרדים הלכו וירדו בכמותם ובאיכותם לעומת האשכנזים כן החריפו היחסים. בראשונה טרחו האשכנזים להשתחרר מ"ממשלת הספרדים", בעוד שעכשיו ראו הספרדים באשכנזים בני תחרות העשויים לקפח את עמדותיהם. רבי בנציון עוזיאל היה מן המעטים בין הספרדים כשם שהיו מועטים כאלו בין האשכנזים, ששאף לשיפור היחסים בין שתי העדות, ואף להרוס את המחיצות בין שבטי ישראל הגדולים. הוא הכיר היטב את האורות והצללים בשתי העדות וחלם על מזיגה כמטרה סופית, שבה יגיעו לידי הבלטה הסגולות המצויינות של האשכנזים והספרדים גם יחד.
הרב"ץ עוזיאל חרת על דגלו את הסיסמא: האמת והשלום אהבו. כל ימיו חתר למזיגה בין העדות האשכנזיות והספרדיות, ולא מעט השפיע רוב טובה בכיוון זה. תקופת כהונתו כרב ראשי לתל-אביב ויפו, ולאחר מכן כרב ראשי לארץ ישראל, היתה תקופה משגשגת ופורחת לשלום הבין עדתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2013 13:31 |
|
| |
כדאי לומר שבמאתיים שנה האחרונות, היו כנראה רק שני זוגות של מורי הוראה ספרדי ואשכנזי, שפעלו מתוך הבנה תורנית הדדית עמוקה ובתיאום מלא: רבי יעקב שאול אלישר ורבי שמואל סלנט, והרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג והרב בן ציון מאיר חי עוזיאל.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2013 18:26 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2018 14:17 |
|
| |
| דייר כתב: |  | הבן שלו גם סיפר שהוא ישב ליד אשתו באוטובוס.
שומו שמיים ממש ישב לידה ולא עשה מזה עניין.
פשוט לבכות. |
|
הסיפור הוא שהוא לא שם לב שהוא ישב לידה כי היה עסוק בלימודו, רק בהגיעו אל הבית התברר לו העניין.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2018 14:20 |
|
| |
| מואדיב כתב: | | .
"אלף עגונות"
מסופקני אם במאה השנים האחרונות יחד, היו אלף עגונות.
|
|
כדאי שתדע, הכוונה במלחמת יום הכיפורים, כשלא היה דרך להתיר עגונות לפי ההלכה הקלאסית, אחרי שנפל מטוס למים או נשרף טנק רח"ל, והרב עובדיה התיר לפי הדיסקית למשל, כי מסתמא כל חייל שם עליו את הדיסקית שלו, ועוד.
|
|
|
|
|
