סדרן של כתובים - לדוד מזמור

השאלה היא - מה הקשר בין כל הפסוקים. המזמור מזכיר כמה עניינים:
א. ה' אדון על כל הארץ
ב. מי ראוי לעלות בהר ה'. ( ומה פירוש מי יעלה? ממי יכול לטפס על ההר? או מי זכאי להיכנס לבית המקדש? או שמא זה הר מטאפורי - ואם כן - מה משמעותו ומשמעות העלייה בו?)
ג. מישהו (מי?) ישא ברכה מאת ה'.
ד. יש אנשים שנקראים דור דורשיו. (מיהם? וכיצד הגענו אליהם פתאום?)
ה. שאו שערים ראשיכם ויבוא מלך הכבוד - מה הפירוש? אילו שערים ומדוע צריך לשאת אותם? ולמה הקב"ה צריך שערים? ובכלל למה צריך שערים?
מה קשר בין חמשת הנושאים האלה?

אתה טוען שהמוטיב המרכזי הוא הפסוק נקי כפים וכו' - זה אולי הפסוק העיקרי עליו אתה חושב בזמן קריאת המזמור - אבל זה רק חצי סעיף מסעיף ב' לעיל. הפשט הוא שצמי שהוא נקי כפים (יעויין במפרשים מה זה) הוא ראוי להתקרב לה' במחשבתו ובמעשיו ולא יחשב לו "מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי", והוא יעלה בהר ה' וישאב משם ברכה לחייו מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו.

אם כן, האם תוכל להסביר לי את המזמור "כפשוטו"?

תהלים פרק כד

(א) לְדָוִד מִזְמוֹר לַיקֹוָק הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:
(ב) כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:

דוד -מדבר,  מתאר, ומציג  חלק מגודלו של ה'

(ג) מִי יַעֲלֶה בְהַר יְקֹוָק וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:

עכשיו הוא עובר לתאר את מקום המקדש אשר שוכן בהר המוריה.
ושואל למי יש את הזכות והיכולת לבא   למקום המקדש

(ד) נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:
ועונה ומסביר בשם ה' רק נקי כפיים- ובר לבב, גם ליבו נקי מחמנדנות , ולא נשא את רצונו של ה'-נפשי-רצוני. לשוא,
כלומר הוא לא דיבר בשם ה' והוא לא כיזב וקבע מצוות שה' לא ציוה, ולא נשבע. רמאים מסוימים המדברים בשמו, נאלצים להשבע, על השקרים שהם מוציאים מפיהם,
(ה) יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְקֹוָק וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:

כפשוטו
(ו) זֶה דּוֹר דרשו דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:
הדור הזה שחיים אנשים כאלה, הם דור דורשי ה'

לאור זה הם נכונים לקבלת פני השכינה


(ז) שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:

(ח) מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְקֹוָק עִזּוּז וְגִבּוֹר יְקֹוָק גִּבּוֹר מִלְחָמָה:
(ט) שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:
(י) מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְקֹוָק צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:

התאור הראשון  של מלך הכבוד, שבתחילה הוא נלחם בשביל עמו,כמו כל מלך.
התאור השני לבסוף מגעים להתגלותו הסופית שהוא מלך העולם על כל צבאותיו

הבעיה היא בפסוק "ישא ברכה" - איך הוא נכנס, ומדוע הוא מפסיק בין הפסוק "נקי כפים" לפסוק "זה דור דורשיו". זה דורש ממני לפרש שמדובר על שני חלקים שונים במזמור. וממילא זה מדבר רק על ה"נקי כפים". מה גם שלשיטתך הוא עובר מיחיד לרבים ללא הסבר, גם לא הסברת איך הוא עבר למקום המקדש, מה גם שהוא לא תיאר אותו בשום צורה, והקישור שלו אצלך ל"לה' הארץ ומלואה" לא לגמרי ברור. לפי דבריך גם לא ברור מדוע הוא עבר מלשון נסתר (מי יעלה, ישא ברכה, וכו') ללשון נוכח (שאו שערים). מפירושך יוצא גם ש"שאו שערים" הוא בעצם "מי יעלה", וא"כ למה חזר על עצמו בדרך שונה, ובעצם כיצד שני הדברים מתקשרים? 

לא הסברת מה הקשר בין ישא ברכה למזמור (שנושאו לשיטתך - מי ראוי לבוא במקדש.)
אם המזמור מדבר על מי שראוי לבוא במקדש - איך הוא עבר ל"זה דור דורשיו" מה הקשר לדרישת ה'? ומה הקשר ל"שאו שערים" שזה בכלל קבלת פני שכינה לשיטתך.
מעבר מיחיד לרבים מקובל בתורה ובפרט בשירה - את זה גם אני יודע אלא שלדעתי צריך למצוא הסבר לכל שינוי, גם אם זה יצריך אותנו להיכנס בעבקושי השאלה של "למה התכוון המשורר"

לא הבנתי מה אתה רוצה מהפסוק עזי וזמרת

גם אני, לצערי אומר את אותו דבר: כבר שאלתי ודקדקתי, יותר מזה אני לא יודע להסביר.
אני מכיר את המפרשים על הפסוק עזי וזמרת, ואין לי הכרעה מה ההסבר הטוב ביותר, לא הצגתי את עצמי כפרשן חדש, בודאי לא בענייני דקדוק. 

עיין בספר "פני ספר תהלים" של פיבל מלצר בנו של ר' איסר זלמן על המזמור, שם כתב: "ויש לציין כי מפרשים רבים ביותר מבין החדשים, רארו הבדל רב כל כך בין חלקי הפרק הללו, עד אשר גזרו, כי לפנינו שני מזמורים שונים. ויש מחמירים עוד יותר ואומרים: שלושה קטעי מזמורים שונים..." עי"ש באריכות. מסתבר שאני לא הראשון ששואל את השאלות האלה, אלא כי רבים שאלו זאת ואני מבטיח לחפש עוד ואם אמצא אכתוב מה שאמצא.

איך שלא יהיה, אני לא רואה פסול בפרשנות שלי, ובעיני מה שכתבתי הוא לגמרי פשט.

אליקים העלה שאלה הראויה להישאל. וסבורני שראוי בכלל שבפורום שלנו יהיו אשכולות בנושא פרשנות המקרא.

ראשית יש כמובן לראות את הטקסט. מפרוייקט השו"ת. אז הנה, בבקשה.

הערה שלאחר זמן.

אם אני מניח שהמזמור נכתב בשתי תקופות, יתכן שהמילה "יעקב" אף היא תוספת מאוחרת. פסוק ו התפרש תחילה כמתייחס לחסידים בלבד, אך לאחר ההוספה, והתאמת המזמור לטכס חנוכת המקדש בכלל עם הכנסת ארון השם, נוצר צורך להוסיף את המילה כדי להבהיר שאין המדובר רק בחסידים אלא בכלל עם ישראל. הבחירה במילה "יעקב" היא מעניינת, וכדאי היה לבדוק את ההתייחסויות לדמותו של יעקב במקרא שלא בחמישה חומשי תורה. (למשל, הייחוס של כל השותפים לעבודת המקדש, כלומר כל השבטים שנכללים בממלכת דוד ושלמה, לייחוס של יעקב, סותר את התיאוריות לגבי התרכבות עם ישראל משבטים שהגיעו ממקומות שונים ולכל אחד היסטוריה משלו... אין בדברים אלו הוכחה לסתור. דרכם של המינימליסטים היא למחוק כל איזכור שלא כשיטתם ומי יכול להוכיח מה מאוחר ומה מוקדם? ובכל זאת, הדברים מצטרפים יחד).

ירוחם יקירי

ברצון אעתר לבקשתך, בל"נ, אבל לא היום.

אליקים הזמין אותי לעיין באשכול ולקח לי כמה ימים עד שמצאתי את השעה הפנויה כדי לכתוב, וגם זאת במהירות וכהצעה בלבד.

בינתים אני עונה לאתגר שלך לעיל.

הביטוי המתמיה "עוזי וזמרת י-ה" מופיע במספר מקומות, כפי שמלמד פרוייקט השו"ת היקר שלנו.

שמות טו ב בשירת הים.

ישעיהו יב ב

תהלים קיח ד

מי שמקבל את סדר כתיבת המקרא לפי המסור בידנו, כלומר שספר שמות נכתב בידי משה רבנו, תהלים לאחר מכן בידי דוד וזקנים שמהם אסף, וישעיהו היה לאחריהם, שני האחרונים נטלו את הביטוי המוכר כבר משירת הים.

ברור שזו לשון שבח ובטחון בהשם. אבל איך המילים מתפרשות בדיוק?

עשיתי קיצור דרך והסתכלתי בפירוש המומלץ תמיד של הרטום הקלאסי.

יש מפרשים: עוזי = כוחי. זה שאני מזמר לו הוא השם והוא היה לי לישועה.

פירוש אחר: "זמרה" הוא לשון כמו הערבי, לשון עוז וכוח.

האות י' של "עוזי" יכולה להיות כינוי בעלות או גם לשון ספרותית כמו "נאדרי בכוח". ואז "זמרת" היא "זמירת" כלומר כריתת האויבים.

הפירוש אז יהיה: כחו של ה' לטובת ישראל וכריתתו את האויב היו לי לישועה.

איך אפשר לומר את הפסוק הזה מתוך הבנה מלאה איני יודע. אבל מסתבר שעדיין אפשר לקרוא אותו או לשיר אותו בשמחה כאשר יודעים שהכוונה הכללית היא להודות לה' על חסדיו ועל גבורתו למעננו.

כפי שאמר רב נחמן לגבי קריאת המגילה שיוצאים בה למרות שלא מבינים הכל, וכי הם ידעו מה הם "אחשדרפנים"? אנו דווקא יודעים זאת לפי השוואה לפרסית (פקידי מלך ותימה שרב נחמן לא שיער זאת מעצמו, ואולי התכוון לדרגה המדוייקת). אבל לפי דרכנו למדנו שאפשר להשתמש במשפט גם אם מבינים את המשמעות הכללית שלו ולא את המשמעות הפרטית של כל מילה ומילה.

וכאן ראוי לצטט את הפילוסוף היהודי-גרמני-בריטי ויטגנשטיין שהעמיד על מה שכתבתי כאן, שיש להבדיל בין משמעות של פסקה ומשפט מכאן לבין של מילה מכאן.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");