חכם שושני - הגאון המסתורי

גם הגר"י לא נחשב עושה נפלאות, לא מחפש את זה, ולא מעודד את זה. הוא מקובל כי הוא מקובל, זו עובדה, מה לעשות. יתכן שהוא יותר מוכר כי הוא יוצא אל העם שבשדות, ולא מתבודד לו בחדרו ועושה רק עבור נפשו שלו. זו מעלה ולא חסרון. אלה שציינת ג"כ הולכים לישיבות של המזרחי לתת שיעורים ולהחדיר שם אהבת תורה? ג"כ משקיעים כ"כ הרבה כוחות בתפילה? ג"כ שקועים כ"כ בקבלה ועם זה גאונים כאלה בנגלה?

אני לא מודד ואיני יחצ"ן שלו. פשוט לא נראה לי הגיוני שיש "עשרות אברכים" כמוהו כיום. הוא בהחלט מיוחד במינו.

תשמע אותו פעם, איזה ידע, ברמת דף, סימן וסעיף, איזו שליטה בתורה, ומשנתו סדורה לו בכל נושא כאילו הרגע למד את זה. מבחינת גאונות - אתה יודע, גם על הרב עובדיה אפשר היה לטעון שאינו גאון ולמדן אלא ידען, ואכמ"ל.

ולגבי קבלה, אתה מודה שאינך מבין בזה אז אינך יכול לדבר. וגם לא להקיש, כי היו מגדולי ישראל מקובלים אמיתיים מוסמכים ומפורסמים שעיקר גדלותם היתה בקבלה, ודבריהם בנגלה לא עשו רושם רב. אין שום קשר בין גאונות ועילוייות בנגלה לבין גדלות בקבלה, אלא אם כבר יש קשר העיקר הוא שקיעות בתורה בדביקות ויראת שמים. איני יכול לפרט כאן יותר מזה.

צר לי שאתה כל כך מזלזל. כפי שאמרתי, מה שתמוה תמוה, אבל מה שיש לו יש לו, וזו עובדה.

אני חושב שיש שיעורים שלו ברשת, אתה מוזמן לשמוע ולחזור אלינו עם התרשמותך.

מאחל לך [וגם לי, לכולנו] לדעת את התורה כמוהו, ללמוד בשקידה כמוהו, ולעבוד את השם בכל כוחך כמוהו.

את שאר ההנהגות אל תלמד ממנו. אין בעיה.

שמעתי ממנו מס' שיעורים, והוא מסביר הכל בבהירות נפלאה.
הוא דורש בכל נושא שמבקשים ממנו, ללא כל הכנה.

הערה בקשר לנושא האשכול המקורי:

בכל פעם שמתפרסמים תיאורים מפליגים על גאונותו של החכם שושני, אני שב ומחפש איזה דבר תורה או חכמה שנמסר משמו. עד כה לא מצאתי. רק דיבורים וסיפורים על כל מה שמסביב. מה זה אומר?

גם הם לא ראו בכתביו אף חידוש.משלו...

'מר שושני', הגאון המסתורי שלימד את לוינס ואת שלום רוזנברג, את מניטו ואת אלי ויזל, היה בצעירותו תלמיד קרוב של הראי"ה קוק. כלתה של אחותו מאשרת את הזיהוי

מי אתה מר שושני?

הימים ימי ערב מלחמת העולם הראשונה. בישיבה הגדולה בשכונת מאה-שערים שבירושלים למדו עשרות בחורים, ספונים בעמל על תלמודם. בראש הישיבה עמד רבי מנחם-שלמה ראב זצ"ל, אישיות מוערכת גם בחייה הציבוריים של העיר.

אחד התלמידים הבולטים בישיבה היה בחור בשם הלל פרלמן. כבר מילדותו ניכרו בו גאונות ובקיאות יוצאת דופן, וכשהגיע לישיבה הוא התמסר כולו לשקידה בתורה, על מקצועותיה השונים.

במשך התקופה שבה למד הלל בישיבה, הוא התחבב על מורו ורבו ר' מנחם-שלמה, והיה מבאי ביתו. על אפיזודה מעניינת סיפר בנו של ר' מנחם-שלמה בזיכרונותיו שנותרו עד היום בכתב-יד:

זכורני כי ביום פורים אחד מלפני מלחמת העולם הראשונה הביאו כמה מבחורי הישיבה במאה-שערים, וביניהם הבחור הלל פרלמן, והבחור מיכל קיבילביץ, משלוח מנות בביתנו לאבא ז"ל, ובין המנות בלט גם "בקבוק יין" מעוטף יפה מהפירמה ראשון-לציון חתום היטב בשעווה רשמי.

אבא ז"ל בהכירו היטב את הבחורים שלו מהישיבה, כנראה הבחין מיד כאילו מתכוונים כאן לסדר אותו במנה אחת מהמשלוח מנות, ובטביעת עין שם מבטו בבקבוק יין והזמין אותם להתכבד להתיישב ליד השולחן, כיבד אותם במגדנות וכיבודים אחרים, וכן פתח עבורם גם את בקבוק היין שהביאו. מזג להם וגם עבורו כוסות מיינם הם, וחיכה לשמוע מהם הברכה שיעשו לפני השתייה. ברכת פרי הגפן? או שהכל? ואמנם התפרצו בבת צחוק – ועשו כולם פה אחד ברכת 'שהכל', כי היה בורשט אדום חמיצה מסלק, ולא יין.

אבא בטביעת עין של תלמיד חכם הבחין בהם ועל אפם שמשהו אינו בסדר כאן, ואחר ששרו ורקדו עזבו את ביתנו בשמחה, שמחת פורים.

באותה תקופה, בערך בשנים תרס"ט-תר"ע, הקים הראי"ה קוק את ישיבתו החדשה בעיר יפו, ובנו הרצי"ה עזר בגיוס התלמידים לישיבה זו. הם פנו לר' מנחם-שלמה ראב (שהיה ממעריצי הראי"ה וידיד קרוב של הרצי"ה) בבקשה לשלוח מטובי בחוריו לישיבה החדשה. הלה נעתר לבקשתם בשמחה, והמליץ על כך לכמה מתלמידיו.

בין התלמידים שעברו לישיבה החדשה ביפו היה גם הלל פרלמן. על כך מעיד בנו של ר' מנחם-שלמה בדפי זיכרונותיו:

כידוע שלח אבא ז"ל בחורי חמד אלו הנזכרים לעיל (הלל פרלמן ומיכל קיבילביץ) לישיבת הרב הראשי דיפו והמושבות הגאון מרן רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, ללמוד שם בישיבה שנוסדה מלפני מלחמת העולם הראשונה. לפי המכתבים הנמצאים בידינו מאז מודה הרב רבי צבי יהודא הכהן קוק שליט"א לאבא ז"ל במכתביו על התלמידים אשר שלח לישיבה שלהם ביפו שיסד אביו הרה"ג מרן הרב קוק זצ"ל, ומבקש מאד להוסיף לשלוח תלמידים כהנה וכהנה.

לכאורה, מעבר התלמידים ממאה-שערים, מעוז היישוב הישן בירושלים, אל ישיבת הרב קוק ביפו (מרכז היישוב החדש) היה צעד מהפכני, אך אין הדבר כן. ישיבת מאה-שערים על בחוריה ורבניה הייתה קשורה מאוד לראי"ה קוק ולהשקפותיו, במשך כל חייו.[1] אמנם, לא הכול התנהל על מי מנוחות: מעברה של קבוצת בחורים נוספת נמנע ברגע האחרון, כפי שעולה מחליפת מכתבים מעניינת בין הרב צבי יהודה קוק לר' מנחם שלמה ראב, שנמצאת בידינו – אך היא אינה מענייננו כאן.

במשך תקופה מסוימת למד הבחור הלל פרלמן בישיבתו של הראי"ה קוק ביפו, וקיבל תורה מפיו. הוא שקד על תלמודו בבקיאות ובעיון, והיה לתלמיד-חכם נכבד. אין בידינו מידע על אורכה של תקופה זו, אך ברור שבמהלכה נוצר קשר חזק ומשמעותי בינו ובין הראי"ה.

מכתבים משוייץ

קשר זה השאיר את רישומו גם בשנים הבאות, כאשר נמצאו שניהם במרחק גיאוגרפי רב. היה זה בקיץ תרע"ה. הלל נאלץ משום-מה לִגלות לאמריקה, ואילו הראי"ה התגורר בשוויץ, שבה התעכב עקב פריצת מלחמת העולם (לאחר שיצא מהארץ כדי להגיע אל 'הכנסייה הגדולה' של אגודת-ישראל בוינה). באותם ימים נערכה ביניהם התכתבות מרתקת, אשר מתוכה מתברר כי במשך זמן מסוים (זמן קצר לפני ההתכתבות) התגורר הלל בביתו של הראי"ה ביפו, כבן בית ממש – זאת למרות שהראי"ה עצמו שהה בחו"ל.

כבר בימים הראשונים לשהייתו באמריקה, שלח הלל מכתב לרבו הראי"ה, ובו סיפר כי הוא סובל מעניות, וכי אין לו מכיר ותומך במקומו החדש. ובכלל – צר ומר לו על שנאלץ לעזוב את הארץ הקדושה. כששמע זאת הראי"ה הוא שלח איגרת לידידו רבי מאיר ברלין שישב באמריקה, וביקש שיעזור להלל פרלמן להתאקלם שם. במכתב זה הוא מדגיש כי מדובר בבחור מיוחד במינו, אשר עתיד להיות לברכה לעם ישראל (אגרות ראי"ה ח"ג תשל"ג):

בעה"י, ס"ט גאללין, שווייץ, כ"ו אייר העת"ר.

ישאו הרים שלו' וברכות מרובבות לכבוד ידידי חביבי איש חיל רב פעלים הרב המאוה"ג אוצר נחמד ונבון, מלא כח ד' ועם קדשו וחבל נחלתו מו"ה מאיר ברלין שליט"א

[...] על של עתה באתי לטובת אחד הצעירים היותר מצוינים מבני ציון היקרים, הוא ידידי החביב החתן הרב החריף ובקי שלם ורב תבונות מר הלל פרלמן נ"י, אשר מתגרת יד הזמן נדד מני קודש לאמריקה, ומשם נודעתי שהוא מאין מכיר ותומך. וצר לי מאד על כלי חמדה כזה, שלא יפותח חלילה ולא יוציא אל הפועל את כשרונותיו הנפלאים, מכובד יד העניות המנוולתכל יופי ונשגב. אבקש בזה את כבוד אהובי: יעשה נא כברכת ד' עליו בהשפעתו בחוג מכיריו ומוקיריו ומעריציו הרבים, בשבתו שם באמריקה, לכונן יסוד של התקרבות הגונה ומכובדה להצעיר היקר הנ"ל, למען תשיג ידו להוסיף לקח לתורה ולתעודה, ויהי' לברכה לישראל בעזה"י [...]

מיד לאחר שליחת איגרת זו, שולח הראי"ה מכתב-חיזוק גם לר' הלל עצמו (שם תשל"ד):

ב"ה, ס"ט גאללין, כ"ו אייר תרע"ה

ידידי החתן היקר, האברך כמדרשו חריף ושנון, נבון בחדרי תורה וחכמה מר הלל פרלמן נ"י, שלו'.

שמחה מהולה בכאב עמוק הופיעה אלי בקבלת מכתבך היקר, שמחתי להיוודע משלומך הטוב ומלאתי צער על התרחקך גם אתה מארץ חמדתנו ומעיר קדשנו ביחוד. יואל ד' להשיב את כל המהלך לטובה ויפרוס סוכת שלומו על כל מעשיו, ונזכה לשוב לציון ברנה ושמחה.

ואתה, ידידי, חזק ואמץ ויהי ד' עמך ותגדל ותהי' לשם ולתפארת בישראל, כראוי לך לפי כשרונות נפשך היפה.

קבל בזה את מכתבי לידידי הרב רמ"ב נ"י והודיעני נא ממעשיך ומפעולתך בארץ נוד. דרש נא שלו' מכירי שמה. תחקור אחר ד"ר מ. זיידל נ"י, אחד מידידי המובהקים הוא. אם יהי' בידו אקוה שידאג לקרב אותך בעה"י, והנני חותם בברכה וצפית ישועה בקרוב, ידידך דוש"ת,

הק' אברהם יצחק ה"ק

אבקשך אהובי כאשר היית איזה זמן בביתי הודיעני נא משלו' כל ב"ב שי'. ביחוד אם ראית ילדותי אשר הנחנו בביתנו, את בתי' מרים ואת הקטנה אסתר יעל שתחי'. אין די באר את גודל המצוה כאשר תודיעני בפרטיות מה ידעת מהן ומה ואיך מעשיהן. אולי הי' לך לפעמים ביחוד איזו הזדמנות לדבר עם הקטנה אסתר יעל, שהיא ילדה חכמה וטובת שכל יותר מכפי ערך שנותי', תשיב בזה את רוחנו אם תוכל להודיענו דברים ברורים אודותה. הנ"ל.

את האיגרת הבאה שלח הראי"ה אל ר' הלל פרלמן[2] וידידו מאיר. איננו יודעים מיהו אותו מאיר, אך מתוך הדברים נראה שאף הוא היה קשור מאוד לראי"ה, ושניהם כאחד, ר' הלל ומאיר, נכתרים בשם 'ידידי נפשי, חביבים'.

מתוך האיגרת אפשר ללמוד שר' הלל ומאיר כתבו מכתב משותף לראי"ה. אותו מאיר היה בארץ זמן סמוך לפני כתיבת המכתב, וביקר בבית משפחתו של הראי"ה ביפו. את רשמיו משלום המשפחה הוא מסר לראי"ה בחציו הראשון של המכתב. את חציו השני של המכתב כתב ר' הלל, והוא כולל דברים בהשקפה ובאגדה, שעליהם הגיב הראי"ה באריכות תוך שהוא משבחם מאוד.

בעה"י ו' תשרי עתו"ר.

גמח"ט לכבוד ידידי נפשי החביבים איש איש כברכתו החתן היקר הרב החו"ב [חריף ובקי] מוכתר במעלות ומידות יקרות מו"ה הלל נ"י, והחתן היקר המופלג בתורה ויראת שמים צנוע ומעלי ומעוטר במדות ותכונות יקרות מר מאיר נ"י.

שלו' שלו' וברכה באה"ר.

ידידי היקרים, יותר ויותר מדי עכבנו את התשובה על מכתבכם היקר, ואתם בטובכם תדינו אותנו לכף זכות, כי רק מטרדות הנפש של צער הגלות והמית הלב מהמצב הכללי ד' ירחם, נדחו הדברים.

רב תודות לך מר מאיר יקירנו על מכתבך המפורט, אשר הואלת בטובך לכתוב לנו בפרטיות ממצב ב"ב [=בני ביתנו] באה"ק ביחוד ממצב הילדות שי', ישלם ד' לך גמולך הטוב וישמח את נפשך בכל אושר והצלחה ונזכה יחד לשמוח בשמחת ארץ חמדה על אדמת הקודש, בתת ד' ישועה לעולמו ולארצו ונחלתו במהרה במהרה בקרוב.

ואתה מר הלל חביבי, יישר כחך על דבריך היקרים דברי נגידים האמורים ברגש נכון ושאיפת לב טהור. עומדים אנחנו מול חזיון גדול ועצום אשר אין ההיסטוריה האנושית יודעת דוגמתו. אין ספק בדבר שחליפות רבות ערך כמוסות במעמקי חזיון עולם זה. ובזה ג"כ אין ספק כי יד ישראל ברוחו בקולו של יעקב מוכרח פה להגלות [...]

(את האיגרת המלאה ניתן לקרוא באגרות ראי"ה ח"ג תש"מ).

בעקבות דברים אלו, החלטתי לחפש מידע על אותו הלל פרלמן אשר זכה לקבל תורה מפי הראי"ה בישיבה ביפו. מה עלה בגורלו של תלמיד זה? חיפשתי בארכיונים שונים ובספרים רבים, אך לצערי במשך זמן רב לא הצלחתי למצוא כל מידע על אודותיו. הצטערתי גם על כך שאיננו מכירים כיום אנשים ממשפחתו של פרלמן, שאולי היו יכולים לספר משהו על חייו ואישיותו העלומה. ובעיקר – הדברים המופלאים אשר העיד הראי"ה על גאוניותו של ר' הלל דורשים הסבר. שהרי, כאמור, באגרות שהבאנו לעיל הראי"ה תלה תקוות גדולות ונצורות בר' הלל: "אחד הצעירים היותר מצוינים מבני ציון היקרים, כלי חמדה כזה יהיה לברכה לישראל".

אף במכתבים אל פרלמן עצמו לא נמנע הראי"ה מלכתוב הבטחות נכבדות בקשר לעתידו: "ידידי, חזק ואמץ ויהי ד' עמך ותגדל ותהי' לשם ולתפארת בישראל, כראוי לך לפי כשרונות נפשך היפה"; "אהובי מוכתר במעלות ומידות יקרות דבריך היקרים דברי נגידים האמורים ברגש נכון ושאיפת לב טהור".

שושני = פרלמן?

היו מי שביקשו לקשר בין הלל פרלמן ובין הדמות המסתורית של 'מר שושני', שהסתלקה מן העולם לפני כארבעים שנה,[3] דמות פלאית שסקרנה את כל הפוגשים בה. חכם מסתורי זה היה בעל ידיעות מופלגות בכל מקצועות התורה, ובייחוד בגמרא. בנוסף לכך היה גם בקי גדול במתמטיקה, בפיזיקה, בפילוסופיה, בשפות, בספרות ובדתות העולם.

יש בידינו ידיעות מועטות על תולדות חייו של שושני, ולהלן אציין כמה מהן. הוא נולד כנראה בשנת תרנ"ה, לא ברור בדיוק היכן. על פי השמועה, כבר כילד התפרסם שמו כבעל זיכרון פנומנלי, והוריו ערכו עמו מופעים שבהם הופגנו יכולותיו השכליות.

במהלך חייו שהה שושני באוראן ובערים אחרות במגרב, ובהן למד היטב את המנהגים של יהדות עדות המזרח ואת השפה הערבית. בשנת תש"ב שהה בפריז, ומכיוון שלא היו לו מסמכים נדרשים נעצר על ידי הגסטאפו, ועקב היותו נימול נחשד כיהודי. לשם בירור הדברים הוזמן המופתי הראשי של צרפת לתאו לברר את טענותיו. בתום חמש שעות שיחה יצא המופתי מן התא בהתרגשות, ודרש לשחרר את האיש – שהוא קדוש מוסלמי, כדבריו…

בין השנים תש"ז-תשי"ב התגורר שושני בצרפת, ולאחר מכן הגיע לארץ ישראל, והתיישב בקיבוץ בארות יצחק ובמקומות נוספים. לאחר מכן חזר לצרפת, ולאחר תקופה עבר לדרום אמריקה.

במשך השנים נתקבצו סביבו תלמידים ומעריצים למאות. כל שומעיו היו מהופנטים מעוצמתו הרוחנית ומהיקף ידיעותיו בתורה, ברוחב ובעומק, והוא עודדם להשתפר ולהתקדם כל הזמן. מספרים עליו שהיה יכול להסביר במשך שעות שורה אחת מהגמרא, בלי לחזור על אותו דבר פעמיים. בעזרת פיסקה קצרה מהגמרא הוא היה מסביר את כל הבעיות האקטואליות באותם ימים.

הוא קיים בביתו חוג שבו נלמד ספר נפש החיים לר' חיים מוולוז'ין. בין משתתפי השיעור היו הרב יהודה ליאון אשכנזי (מניטו) והרבי מליובאוויטש זצ"ל. הוא גם עמד בקשר עם רבנים מפורסמים, ביניהם ר' יחיאל יעקב וינברג בעל 'שרידי אש', הרבי מסאטמר ועוד.

שושני נפטר מהתקף לב בכ"ו בטבת תשכ"ח באורוגוואי. בשעת מותו היה על ידו תלמידו פרופ' שלום רוזנברג הי"ו. 

על מצבתו נכתבו שתי שורות בלבד:

הרב והחכם שושני ז"ל

לידתו וחייו סתומים בחידה.

שושני השאיר אחריו מחברות, וחלקן נמצאות ברשותו של תלמידו, שלום רוזנברג. פענוח הכתבים קשה מאוד כיוון שהם כתובים בדרך בלתי מובנת ולעתים קרובות בקצרנות רבה. עם זאת, בעתיד הקרוב מתכנן רוזנברג לפרסם מעט מזער מתוך אותן מחברות, לאחר שבמשך שנים רבות עמל בפיענוחן.

דיו רב נשפך בניסיונות לפצח את "חייו הסתומים בחידה" של שושני, אך עדיין נותרה התעלומה בעינהּ. עד היום לא התברר כלל מהו הרקע ממנו הגיע, וכמעט שלא היו ידועים פרטים ביוגרפיים על תקופת נעוריו. כה מסתורי היה שושני, וכה שמר על חשאיותו (מסיבות שאף הן לא מובנות כדבעי), עד שגם לגבי שמו האמיתי נחלקו דעות מכיריו.

איפה יש קרוב אליך..