| נשלח ב-13/10/2013 07:47 |
 |
| |
שיטות לימוד: הרב עובדיה והשיטה "הליטאית"
פתחתי אשכול על הרב עובדיה יוסף ע"ה.
http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?cat_id=24&topic_id=3025356
(אשכול פרידה: הרב עובדיה ע"ה)
האשכול עסק בנקודות רבות והגיע לשאלה המעניינת ביותר, לדעתי, אודות שיטת הלימוד והפסק שלו מול השיטה "הליטאית".
הבאתי דברים שנכתבו בבחח ומגלמים לדעתי את המקובל בציבור החרדי והליטאי לגביו, דברים ששמעתי בעצמי בנוסח זה או אחר.
ואני מעתיק מה שהעתקתי גם לאשכול ההוא.
בפורום שמותר להזכיר את שמו (בחח) נכתב תיאור שלדעתי אופייני מאד לציבור החרדי ה"ליטאי": חריףומקשה כתב: הסיבה שהרבנים הליטאים האשכנזים התנגדו (ועדיין מתנגדים) לתורתו ומשנתו של הרב עובדיה
אינה בגלל שהוא היה ספרדי
הרי ספריו של הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל נמצאים בכל בית מדרש ליטאי אשכנזי
ופסקיו מתלבנים בכל חיבורי ההלכה של הפוסקים האשכנזים.
למה את הגר"ע יוסף החרימו?
ספריו לא נמצאים בהיכלי הישיבות ובתי המדרש האשכנזים הליטאים כלל וכלל (חוץ ממקומות בודדים שנמצא באיזה פינה בירכתי הארון), וזה כנראה לא ישתנה בזמן הקרוב.
אפילו הרב וואזנר משיב בשו"ת במילים חריפות נגד הגר"ע בלי אפילו להזכיר את שמו!
שמא תאמרו בגלל שהיה מיקל גדול
הלא גם הגרי"י פישר היה מיקל גדול, (מתיר לנשים בהריון לא לצום ביו"כ). ולא היה עולה על הדעת להחרים אותו!
אז מדוע החרימו את הגר"ע יוסף דווקא?
אנסה לכתוב בצורה עדינה ומכובדת.
מכיוון שגדולי ישראל האשכנזים וגם חלק מהספרדים סוברים (יש מכתב חריף של הגרב"צ שאול נגד שיטת הפסיקה של הגר"ע יוסף)
שהגר"ע חידש דרך חדשה בהלכה, דרך פשטנית, נתינת משקל לכמות הספרים המצדדים לאסור או להתיר
ופחות משקל לדברים התלויים בעמקות הסברה ובשיקול הדעת.
הגר"ע מעולם לא הסתיר את הבוז כלפי ה"פלפולים בלבולים" או ה"השקופ טרופ", ונטה להתעלם מסברות עמוקות היורדות לשורש העניין.
אוסיף דוגמה
הגר"ע תמיד היה יוצא נגד החולקים עליו להחמיר ואומר: "כח דהתירא עדיף" "לא חוכמה סתם לאסור"
ונשמע מדבריו פירוש מחודש, שיש כלל הלכתי ללכת אחר המתיר, מאחר שהאוסר, אסר סתם כדי להחמיר, לעומת המתיר שהעמיד פסק הלכה מנומק להתיר.
ואילו הפירוש שמקובל עד עתה שאין כאן כלל הלכתי כלל וכלל, אלא הסבר מדוע הרבה פעמים סידרו את דעת המתיר לפני דעת האוסר בגלל שהמתיר בוודאי פסק בוודאות ולכן יש יותר לעיין בדעתו מאשר בדעת האוסר.
(עיינו בויקפדיה)
הסיבה שגדולי ישראל ראו זאת בחומרה רבה
אפשר לתת משל רק לסבר את האוזן, ואני מדגיש שאין בכוונתי להשוות את הגר"ע ח"ו לנמשל, אלא רק לסבר את האוזן
לילד שיש לו זיכרון מופלא אך הבנתו אינה מספיקה דיה
אפילו אם הילד יודע את כל התורה כולה, אבל אינו מבין אותה כמו שצריך. אותו ילד יכול להגיע לטעויות חמורות
לצרף דעות שאוסרים ולהבין בהם בטעות כאילו הם מתירים.
לנמשל. אין כל ספק שהגר"ע ידע את כל התורה כולה בכח זכרונו המופלא,
ואין כל ספק שהיה גדול ונורא ביראת שמים ובאהבת הבריות.
אך דומה ששיטתו בלמידת התורה ופירוש דברי הפוסקים,
וצורת הלמידה של הגר"ע הייתה כה מחודשת
שגרמה לעירעור ההבנה בדברי הפוסקים כפי שהובנו ונלמדו עד עתה
כאילו באה להתריס וללמוד את התורה בדרך אחרת
הן, אמנם שגדלותו של הגר"ע יוסף אינה מצריכה הסכמת רבנים אחרים
אך גדולי ישראל פחדו שאנשים שאינם ראויים ינסו לחקות את הרב ולגלות פנים שלא כההלכה ח"ו.
זאת הייתה סיבת ההתנגדות כפי שקיבלתי מרבותי
השתדלתי לכתוב בצורה מכובדת, אם מישהו חושב שעלי לתקן איזה ביטוי בדברי, יואיל נא להודיעיני.
כי ח"ו אין לי כוונה לזלזל באף רב, ובפרט לא בגדול הדור מרן הרב עובדייה יוסף זי"ע.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2013 07:50 |
|
| |
סיכמתי כך:
למעשה, אחרי קריאה (מהירה, יש להודות) בדברי חריףומקשה, דומה שיש סתירות בדברים.
אני מלקט את הנקודות העיקריות:
א. הרב עובדיה היה מקל.
ב. הר"ע סבר שכוח דהיתרא עדיפא (=כוח ההיתר עדיף, ביטוי מן הגמרא).
ג. הר"ע לא למד בשיטה האשכנזית.
ד. הר"ע זלזל בשיטה האשכנזית.
ה. ההבדל בין שתי השיטות הוא כזה: הר"ע ספר דעות (ולא כולן בעלות אותו משקל) ואילו הגישה המקובלת בעולם הישיבות היא להבין סברות עמוקות. (או שנחשבות לעמוקות).
ו. הר"ע לא היה מסוגל להבין את השיטות הישיבתיות כי היה כמו ילד בעל זכרון וללא הבנה.
ז. הר"ע ידע מה שהוא עושה אבל פחדו שילכו בדרכו גם מי שאינם מבינים כמוהו.
ניתן לסכם את הנקודות המרכזיות ביתר צמצום.
1. הר"ע היה בעל שיטת לימוד ופסק שונה.
2. הר"ע העדיף להתיר ולא דגל בהחמרה.
3. יש סבורים שהר"ע לא היה מסוגל ללמוד בצורה הישיבתית, ויש סבורים שכן אבל בחר ללמוד בצורה יותר פשטנית.
בכל מקרה, דרכו של הרב עובדיה היתה שונה עקרונית מזו המקובלת בציבור הליטאי והחרדי.
מעתה יש לבדוק דוגמאות הממחישות את הכללים האלו.
מן הראוי הוא להציג דוגמאות משיטת הלימוד הישיבתית לעומת שיטת הר"ע.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2013 07:54 |
|
| |
כיצד תעשה המלאכה?
כדאי לחפש דוגמאות לשיטת הפסק המקובלת בינינו, ולהשוותה.
צריך כמובן לבחור מקרי מבחן.
אני מעלה הצעות. את חלקן אוכל לעשות בעצמי. אבל בוודאי שכל אחד יכול ומוזמן להוסיף משלו.
א. פסקי שביעית.
ב. חשמל בשבת?
שתי דוגמאות אלו הן נושאים שעליהם לחם החזו"א.
מזמננו, אפשר שכדאי להביא דוגמאות לפסקים שבהם הסכים או התנגד הרב אלישיב לדברים. לצערי לא ידוע לי על נושאים כאלו כלל.
מסתבר שיהיה מעניין מאד להשוות בין פסקים של הרש"ז אויירבך לפסקי הרב עובדיה אם יש נושאים משיקים.
יתכן שניתן יהיה למצוא חומר בשאלה הבאה
ג. רגע המוות.
כמו כן, מסתבר לי שכדאי להשוות את שיטת הלימוד, הניתוח והפסק של הרב עובדיה לפוסקים ידועים מהעבר הקרוב והרחוק.
ר' משה פיינשטיין. ואולי, אם אציין שיטה המוכרת לי מעט יותר, משהו מתשובות הנודע ביהודה? הנודע ביהודה פסק על פי פרשנותו בסוגיות מסויימות, כאשר הוא מציע פירושים חדשים ומחודשים כדי לאפשר את פסיקתו. גם זה חלק ממה שניתן לכנות "הפסיקה האשכנזית". לא התברר לי אם יש כאן מניעים מטא הלכתיים (במובן שלי).
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2013 08:27 |
|
| |
דוגמא: כביסה בערב שבת
האם מותר להעמיד מכונת כביסה לפני שבת כך שתמשיך לפעול בשבת?
הנה סקירה.
במסכת שבת מצאנו משנה המתירה להתחיל מלאכות שייגמרו מעצמן בשבת, ואם יש מי שאוסר, הרי זו דעת בית שמאי. לפי ביאור הגמרא, בית שמאי סבורים שיש "שביתת כלים". כלומר, כפי שאסור לאדם לעשות מלאכה בשבת, כך גם לכליו אסור.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף יח עמוד א תנו רבנן: פותקין מים לגינה ערב שבת עם חשיכה, ומתמלאת והולכת כל היום כולו. ומניחין מוגמר תחת הכלים (ערב שבת) ומתגמרין והולכין כל היום כולו. ומניחין גפרית תחת הכלים (ערב שבת עם חשיכה) ומתגפרין והולכין כל השבת כולה. ומניחין קילור על גבי העין, ואיספלנית על גבי מכה (ערב שבת עם חשיכה) ומתרפאת והולכת כל היום כולו. אבל אין נותנין חטין לתוך הריחים של מים אלא בכדי שיטחנו מבעוד יום. מאי טעמא? אמר רבה: מפני שמשמעת קול. אמר ליה רב יוסף: ולימא מר משום שביתת כלים! דתניא: ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו - לרבות שביתת כלים. אלא אמר רב יוסף: משום שביתת כלים. ... והשתא דאמר רב אושעיא אמר רב אסי: מאן תנא שביתת כלים דאורייתא - בית שמאי היא ולא בית הלל. לבית שמאי, בין דקעביד מעשה בין דלא קעביד מעשה - אסור. לבית הלל, אף על גב דקעביד מעשה - שרי. זו אם כן מחלוקת אמוראים אם בית הלל מודים שיש שביתת כלים או איסור השמעת קול (ולא אכנס לשאלה מהי אותה השמעת קול האסורה. לא בשלב זה על כל פנים). כיצד יש לפסוק במחלוקת ומדוע? יש כצפוי מחלוקת ראשונים. ובעקבות זאת, השו"ע פוסק להקל (או כעיקר הסברה והכללים) בעוד הרמ"א מביא גם שיטה להחמיר. ושוברה להקל בצידה. שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רנב
ומותר (מו) לתת חטים לתוך רחיים (מז) של מים, סמוך לחשיכה. הגה: <ז> ולא חיישינן * להשמעת קול, שיאמרו רחיים של פלוני טוחנות בשבת. ויש אוסרים ברחיים (מח) ובכל מקום שיש לחוש כ להשמעת קול (טור ותוספות והרא"ש פ"ק דשבת, וסמ"ג וסמ"ק וסה"ת והגה"מ פ"ו ותשובת מהרי"ו סימן ק"ל ואגור) * והכי נהוג לכתחלה, מיהו (מט) כא במקום פסידא כב יש להקל כמו שנתבאר לעיל סוף סימן רמ"ד
בזמננו זה, הספר "פסקי תשובות" מביא שתי גרסאות בשאלה זו. במהדורה קמא, הוא מעלה את השאלה "הפעלת מכונת כביסה סמוך לחשיכה" (פסקי תשובות ג עמ' יג). הוא מעתיק את דברי הרמ"א וכותב שלפי זה אין להפעיל מכונת כביסה שתמשיך בשבת "משום חשש השמעת קול וזלזול בקדושת השבת" אבל מוסיף מייד כי "ואם השעה דחוקה לו ביותר, כגון שבא לביתו סמוך לכניסת השבת, ומייד במוצ"ש יוצא לדרך וצריך לכביסה נקיה, יש להתיר אף לרמ"א, דהוי כבמקום פסידא". במהדורה בתרא הוא כבר כותב אותם דברים, אבל ההיתר יורד לשולים ומופיע רק בהערה... (עמ' פו הערה 46). ומה דעת הרב עובדיה? ב"ילקוט יוסף" א עמ' תסט הוא דן בשאלה זו פעמיים. בסי' רנא על עשית מלאכה בערב שבת אחר מנחה הוא כותב "יש המקילים לכבס את הבגדים במכונת כביסה אוטומטית גם אחר זמן מנחה קטנה". הנידון הוא איסור מלאכה לאחר חצות. ההיתר פותח במילים המסייגות "יש המקילים". בסי' רנב, שם עמ' תסט, בסעיף ד, הוא כותב: לדידן מותר לתת בגדים לתוך מכונת כביסה אוטומטית בערב שבת סמוך לשקיעת החמה ולהפעילה קודם שקיעת החמה, והיא מכבסת והולכת ביום השבת [ונפסקת פעולתה באופן אוטומטי] וכדעת מרן השלחן ערוך שקיבלנו הוראותיו... ואין חוששין להשמעת קול שיאמרו מכונה של פלוני מכבסת בשבת. והוא מוסיף: ואחינו האשכנזים נוהגים כדעת הרמ"א להחמיר בזה, שיש לחוש להשמעת קול. אולם אף לדעת הרמ"א כיש צורך בדבר וכגון בחיילים המגיעים לחופשה קצרה והשעה דחוקה להם ביותר, יש להתיר גם להם לעשות כן. ניתן לאפיין כמה נקודות בפסיקת הרב עובדיה: א. מסירות לדרכו של השו"ע. הוא נקרא "מרן" והטעם הראשי כמדומה הוא ש"קיבלנו הוראותיו". ויש לברר כמובן מי הם שקיבלו, אבל זו שאלה לא רק לשיטתו. ב. הוא מבדיל בין "לדידן" לבין "אחינו האשכנזים". גם כאן יש מקום לימוד נרחב, כגון בכך שיש שתי צורות פסק ויש שני פסקים חלוקים לקהילות שונות, וגם כאן יש היסטוריה של שיטות (אחת הבעיות: לא תתגודדו. וכמובן זו לא בעיה ללא תשובה). ג. הוא פוסק גם לאשכנזים להקל במקום הדחק. ד. בשאלה זו אין מקום רב לעיון "ישיבתי" ולסברות עמוקות, לפיכך היא פחות נוגעת לתחום של פסק פשטני מול סברות ואף לא לספירת קולות כי ההנמקה הפשוטה להיתר היא משום שזו דעת השו"ע וזה מקור ההלכה המרכזי, לפחות לספרדים. יצויין כי הרב עובדיה נמנע כאן מהיתר לאשכנזים אם כי הוא דן בשאלה עבורם עם נפקא מינה לשעת הדחק וזאת במצב שכיח (אולי שכיח פחות בציבור החרדי, כי פחות מתגייסים אצלנו?) יש לציין כי הספר נכתב על ידי בנו, הרב הראשי דהיום, הרב יצחק יוסף, אולם הוא הולך בשיטת אביו לחלוטין (כך נראה לי) ובוודאי שהאב הטיל את המלאכה על בנו ואישר אותה. לצערי לא מצאתי מאומה בשו"ת יביע אומר בשאלה זו. כמדומה שראיתי באיזה מקום שטענו שיש שינוי בפסק בין יביע אומר לילקוט יוסף אבל לא מצאתי מזה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2013 10:06 |
|
| |
הגר"ע יוסף זצ"ל הרים את קומתם של בני התורה הספרדים: "ושמעתי שיש טוענים על דברי שמאחר שהרבנים הראשיים לתל אביב-יפו שקדמוני הניחו המנהג להחמיר, אין לשנות המנהג. ולאו מילתא היא, שמקום הניחו לי להתגדר בו. ומכל שכן שידוע שהרבנים הראשיים הספרדיים שקדמוני הוו מיכף כייפי לעמיתיהם הרבנים האשכנזיים, הגאון הרב בן ציון עוזיאל ז"ל הווה כייף להגאון הרב אברהם יצחק קוק זצ"ל... וכן הגאון הרב יעקב משה טולידאנו ז"ל, בהיותו רב ראשי לתל אביב-יפו לא היה יכול להרים ראש כלפי עמיתו יבדל לחיים טובים הגאון הרב איסר יהודה אונטרמן שליט"א, ולחלוק עליו בהלכה... אבל אנן דלא כייפינן תלי"ת, על משמרתי אעמודה להחזיר עטרה ליושנה להורות כדעת מרן שקבלנו הוראותיו", (יביע אומר, ו, או"ח מ"ג).
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2013 10:17 |
|
| |
ציטוט נפלא של פוגי.
זאת היתה המטא הלכה כאן: מה שהאשכנזים אומרים אנחנו נאמר ההיפך כדי להרים את קרן הספרדים.
לא קולא ולא חומרא. רק מטרה אחת היתה כאן.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2013 10:48 |
|
| |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2013 13:04 |
|
| |
מימוני
אם נכון שהרב אלישיב הפנה איליו ענייני עגונות כל דבריך בדבר סיבת דחיית פסקיו נופלים.
יותר סביר שהיחס הוא בגלל שיש לו פסקים לא חרדיים במובהק (מכנסים לנשים ועוד). חושבני שהעובדה שלא עירה "השקפה" בהלכה מדבר בזכותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2013 14:04 |
|
| |
מכנסיים לנשים? כשהיגיעו עולי תימן לארץ. הם נדהמו לראות גברים לובשים מכנסים. לא ילבש צעקו!
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2013 14:43 |
|
| |
הנה תמצית דרכו של הגר"ע יוסף בפסיקה על-פי מבואו ליביע אומר:
א. הורונו רבותינו בירושלמי כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה. והשמיעונו כי אין להורות הלכה למעשה אלא עפ"י יסודות נאמנים בתלמוד.
ב. אף שעיקר ויסוד ההלכה בתלמוד, אין בכחנו להוציא דין מן הגמרא בלא עיון בפוסקים ראשונים ואחרונים. והשיב רבינו מהר"י בן מיגאש שאותם שמדמים בלבם להורות מחוזק עיונם בתלמוד הם שראוי למנעם מזה, לפי שאין בזמנינו זה מי שיהיה ראוי לכך, אבל המורה מתשובות הגאונים אע"פ שאינו יכול להבין בתלמוד הוא יותר הגון ומשובח מאותו שחושב שיודע בתלמוד וסומך על עצמו, שאע"פ שהוא מורה מסברא בלתי אמתית מראיות הגאונים ז"ל מ"מ אינו טועה בזה שהוא עושה ע"פ ב"ד גדול מומחה לרבים. אשר על כן ראוי להתבסס בעיקר על פסקי הראשונים אשר מפיהם אנו חיים, עם חקירת וידיעת טעמן ונימוקן ע"פ התלמוד, והא בלא הא לא סגיא.
ג. ידוע מה שאמרו רז"ל טובה צפורנם של ראשונים מכרסם של אחרונים, ולכן ברור שאין להקל ראש כנגדם לסמוך על הכרעתנו מן התלמוד, כי מה נדע ולא ידעו הם, אא"כ בראיה ברורה ובהסכמת חכמי הדור.
ד. לאפוקי ממה שראיתי לכמה ממחברי זמנינו אשר לא ייראו ולא יחתו מאימת רבותינו הראשונים אשר מימיהם אנו שותים, וגדולת חכמתם לא תבעיתמו, לכתוב עליהם כאשר ידבר איש אל רעהו. ופני זקנים לא נהדרו.
ה. הנה דרכי ההוראה ונתיבותיה, על ידי ההיקש והגיון הברור לדמות מילתא למילתא, ולהבין ולהשכיל אחרית דבר מראשיתו ועל פי המדות שהתורה נדרשת בהן, וכללי הגמרא והפוסקים. וגם כשיש מקום לחילוקים, הסברה הישרה מכרעת הפסק על פי דרכי העיון המקובלים. רמב"ן: נשים כל מאודינו ודעתינו בכל מחלוקת להרחיק אחת מן הדעות בסברות מכריעות, ונדחוק עליה השמועות, ונשים יתרון הכשר לבעל דינה משפטי ההלכות והוגן הסוגיות עם הסכמת השכל הנכון, וזאת תכלית יכולתנו וכונת על חכם ירא אלוקים בחכמת הגמרא. מהר"י מברונא: אין לפסוק הדין ואין להתיר האיסור אלא בדעות ברורות ומלובנות ומחוורות מתוך פשטי הסוגיה דשמעתא, ולא מתוך דקדוק כהאי גוונא
(למשקל ולמטרח בדקדוקים וחילוקים דקים כמיעל פילא בחוטא דמחטא).
(סעיפים ו-ט עוסקים בדרכי הלימוד הראויים לישיבות)
י. והנה הרוצה לזכות לכוון לאמתה של תורה, להורות הלכה למעשה, בודאי שעליו לחפש היטב בספרי האחרונים ואחרוני האחרונים, אשר הם לנו לעינים ויהיה זריז ונשכר לדפוק על דלתות ספריהם הקדושים, כי הם רבותינו המראים לנו דרך הישר בנתיב ההוראה, ותשועה ברוב יועץ.
יא. וביותר יש להזהיר את הדן בדיני ממונות לחפש ולבדוק הרבה בספרי האחרונים, שהרי על פי סברת שני פוסקים המזכין את הנתבע לומר קים לי כסברתם, אפילו ישנם מאה פוסקים המחייבים.
יב. מהרא"י: אם ההוראות ברורות קצת כדברי התלמיד, והכי אזלא צורתא דשמעתא, למה לא יחלוק על רבו, והלא כך היתה דרכה של תורה מימי התנאים. ירושלמי: אם שמעת דבר מפי קטן מישראל והנייך, לא יהא בעיניך כשומעו מפי קטן אלא וכו' כשומעו מפי נביא. ולא כשומעו מפי נביא אלא כשומעו מפי הגבורה.
יג. ובאמת שאף על פי שהורשנו לחלוק על דברי הפוסקים האחרונים, כשיש לנו ראיות נכונות, והכרעות מיוסדות על אדני פז, מכל מקום צריכים לשלוט ברוחנו לדבר בענוה טהורה, בחרדת קודש ובהכנעה יתירה. ירושלמי: כל האומר שמועה מפי אומרה יהא רואה בעל השמועה כאילו עומד כנגדו. אם אנו משערים גודל וערך הראשונים כמלאכים אז אנחנו באמת בני אדם, שסימן יפה הוא לנו שידענו להוקיר רוב ערכם ותפארת גדולתם. אבל אם אנו משערים בדעתינו שהם גם כן כבני אדם, כבשר ודם הצפוי לשגיאות כמונו כמוהם, סימן שאנו חמורים ונבערים משכל (רב פעלים והגאון מהר"י עטייא בשם רבני אשכנז).
תוקן על ידי מם80 ב- 13/10/2013 15:30:55
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2013 15:24 |
|
| |
הערות על-פי קטנות הבנתי:
א. דרך הלימוד עפ"י הבנת פשט הגמרא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא הינה דרכם של רוב הראשונים. הרב ראובן הלוי לוין, מגדולי הפוסקים בדורו: "אני אין דרכי מעולם לומר סברות חדשות. רק במוכרחין בגמרא או מדברי הראשונים".
ב. הכרעת הפסיקה אמורה להיות עפ"י מידת יושרה של סברא ולא לפי מידת החידוד בפלפול.
רבי חיים מוולוז'ין: "העיקר לאחוז בסברא ישרה, ואשר אינה ישרה לאמיתה של תורה גם אם היא מחודדת אותה תרחק". בדרך זו הלכו פוסקים מתלמידיו ותלמידי תלמידיו. כך גם פסקו רוב רובם של הפוסקים הספרדים בא"י בדורות האחרונים.
ג. מענווה וכבוד לפוסקים מדורות קודמים, יש ללמוד מה שהשיבו פוסקים ראשונים ואחרונים.
ד. כוחא דהיתרא עדיף פירושו שכאשר יש ספק מה הדין, אם הסברא הישרה והברורה מורה להתיר, או אם הרבה פוסקים קודמים התירו, עדיף בד"כ להתיר. כך היו פוסקים הרב שמואל סלנט, הרב יצחק אלחנן ספקטור והרב צבי פסח פרנק.
תוקן על ידי מם80 ב- 13/10/2013 16:12:41
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2013 16:04 |
|
| |
"יש סבורים שהר"ע לא היה מסוגל ללמוד בצורה הישיבתית" - אמירה של בורים ועמי ארצות.
לכל ישיבה יש צורתא דשמעתתא משלה עפ"י השמועה שקיבלו רבותיה מרבותיהם.
הרב עטייה, ראש ישיבת "פורת יוסף", אמר כי אילו לא קמה הישיבה, אלא כדי להוציא את הרב עובדיה יוסף, היה הדבר כדאי.
תוקן על ידי מם80 ב- 13/10/2013 16:08:37
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2013 13:50 |
|
| |
הספרים של הרב בן ציון אבא שאול נלמדים בישיבות האשכנזיות יותר מ'יביע אומר'?
ככלל, אי הימצאותם של ספרי הרב עובדיה בישיבות אשכנזיות אינה ראיה. הם ספרי שו"ת, כמה מתעסקים בישיבות בספרי שו"ת? גם רוב מוחלט של הסימנים בשו"ת רעק"א או הנודע ביהודה או אפילו האחיעזר לא נפתחו מעולם בישיבות. זה פשוט סוג אחר של לימוד, כך שמשם אין ראיה.
כשלעצמי לא עיינתי הרבה בספריו, מאותן סיבות. אבל כשקרה ועיינתי - הוא תמיד דיבר בסברה ישרה וטוב טעם. כל הסיפורים על פסיקה לפי מספר ומשקל - מן הסתם של כאלו שלא עיינו בספריו.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2013 13:54 |
|
| |
ומה הסיבה להעדרם של ספרי הרב קוק מהישיבות?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2013 13:56 |
|
| |
אגב, התיאור שמיימוני הביא בתחילת האשכול, הוא כתב עליו "אופייני מאוד לציבור הליטאי"
אני אוסיף ואבהיר מה שמיימוני כתב לדעתי ברמז: התיאור נבזי, מתחסד וצבוע. אם אתה סבור שהוא היה פשוט ילד קטן עם זכרון טוב - אל תתחבא מאחורי מילים אלא דבר ברור. ואל תעמיד פנים של צדיק שבא להבהיר 'דקות בהשקפה' ולא רוצה חלילה לפגוע בכבודו של גדול הדור וכו'.
|
|
|
|
|
