|
|
| נשלח ב-14/10/2013 14:34 |
 |
| |
מיימוני
אתה יכול להביא דוגמא של משהו שהרב עובדיה לא הבין?
והאם שיטת הלימוד הליטאית היא לא חידוש גדול יותר?
וציטוט מויקי ערך "שיטת בריסק":
שיטה זו עוררה התנגדות בתחילתה בשל הצורה ה פסבדו-מדעית שאפיינה אותה. מתנגדיו של ר' חיים האשימו אותו, שלימוד הגמרא על פי שיטתו, מזכיר את מחקר ה כימיה. גם בישיבות הספרדיות שדוגלות בשיטת הבקיאות הסדרנית, רווחת הסתייגות מהשיטה הבריסקאית המביאה להעמקה ניכרת, אך לבקיאות דלה. מאידך, תמכו רבים מ ראשי הישיבות בשיטה, היות שלדבריהם בדור זה הבקיאות היא חסרת ערך ללא העמקה. ניתן אף למצוא קשר בין עליית השיטה הבריסקאית לבין הפיכת לימוד התורה להמוני, שכן שיטת בריסק הפכה את היכולת לחדש חידושי תורה יצירתיים, לשווה לכל נפש, ללא הכרח בבקיאות מקיפה הנרכשת בעמל של שנים, כנדרש על פי שיטת הלימוד המסורתית.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2013 16:00 |
|
| |
הגר"ע יוסף, שו"ת יחווה דעת, חלק ג סימן יח:
שאלה: חיילי צה"ל המגיעים לביתם לחופשה קצרה בערב שבת אחר הצהרים סמוך לכניסת השבת, ועליהם לחזור לבסיסם במוצאי שבת, האם מותר להם לתת בגדיהם לתוך מכונת כביסה אוטומטית, ולהפעילה לפני שקיעת החמה, והיא מכבסת והולכת מאליה בשבת?
תשובה: במסכת שבת (דף י"ז ע"ב) שנינו: בית שמאי אומרים, אין שורים דיו וסממנים בערב שבת אלא כדי שישורו מבעוד יום, ובית הלל מתירים. בית שמאי אומרים, אין פורסים מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו מבעוד יום. ובית הלל מתירים וכו'. ובגמרא (שבת י"ח ע"א) הסבירו, שהטעם של בית שמאי, מפני שהם דורשים את הכתוב: ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו, לרבות שביתת כלים. כלומר, כשם שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת, שנאמר למען ינוח שורך וחמורך, כך מצווה הוא על שביתת כליו בשבת, ולכן אף על פי שהוא אינו עושה שום מלאכה אלא היא נעשית מאליה בשבת, אסור לו להתחיל במלאכה כזאת בערב שבת כיון שהיא נגמרת בשבת על ידי כליו, והרי הוא מוזהר על שביתת כלים בשבת. ובית הלל חולקים וסוברים שאין כל יסוד לאיסור שביתת כלים בשבת, ולכן כל הדברים האלה מותרים, כיון שהמלאכה נגמרת מאליה בשבת. ובתוספתא (שבת פרק א' הלכה ט) איתא, שבית שמאי דורשים מהכתוב: ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, שתהיה כל מלאכתך גמורה מערב שבת, ובית הלל דורשים מהכתוב, ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות, קרי ביה ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי, שאף ביום השביעי מותר שתהיה המלאכה נעשית מאליה, ורק לגמור המלאכה בשבת בידים אסור. (וכן הוא בירושלמי שבת פרק א' הלכה ה'). וידוע שהלכה כבית הלל. וזו לשון הרמב"ם (בפרק ג' מהלכות שבת הלכה א' - ב'): מותר להתחיל מלאכה מערב שבת אף על פי שהיא נגמרת מאליה בשבת, שלא נאסר עלינו לעשות מלאכה אלא בעיצומו של יום, אבל כשתיעשה המלאכה מעצמה בשבת מותר לנו ליהנות ממה שנעשה בשבת מאליו. כיצד, פותקים מים לגינה מרב שבת והיא מתמלאת והולכת כל יום השבת וכו', ושורים דיו וסממנים עם חשכה והם נשורים והולכים כל השבת כולה, ופורסים מצודות לחיה ולעופות ולדגים והם ניצודין והולכים כל השבת כולה וכו'. וכן פסק הטור והשלחן ערוך אורח חיים (סימן רנ"ב סעיף א'). ולפי זה לכאורה הוא הדין בנידון שלנו, שמותר לתת בגדים למכונת הכביסה בערב שבת, והם מתכבסים והולכים ביום השבת, כיון שהמלאכה נגמרת מאליה על ידי המכונה שהיא אוטומטית.
אולם עדיין יש לדון בזה ממה שאמרו בברייתא בשבת (דף י"ח ע"א), אבל אין נותנים חטים לתוך הריחים של מים אלא כדי שיטחנו מערב שבת. ומבאר רבה בגמרא שם (שבת י"ח), שברייתא זו היא אף לדעת בית הלל, שאין להם דין איסור שביתת כלים בשבת, ובכל זאת אסור לתת חטים לתוך הריחים מערב שבת, מפני שהריחים משמיעים קול בשבת, ויש בזה זלזול לשבת. ורב יוסף חולק על רבה, ומעמיד הברייתא כבית שמאי, אבל לבית הלל מותר לתת חטים לריחים מערב שבת והם נטחנים מאליהם בשבת, ואין לחוש להשמעת קול בשבת. ורבינו חננאל שם פסק שהלכה כרבה שיש לאסור נתינת החטים לריחים מערב שבת, מפני שיש בהם השמעת קול בשבת. והתוספות (שבת י"ח סע"א) הביאו דברי רבינו תם שפסק להקל כרב יוסף, שאין לחוש להשמעת הקול. והביא ראיה לכך, והתוספות דחו ראיתו, והסכימו לאסור. וכן כתבו הרא"ש והמאירי שם. וכן פסקו בספר התרומה (הלכות שבת סימן ר"כ), והאור זרוע חלק ב' (סימן ב'), והרוקח (סימן מ"ב), והגהות מיימוניות (פרק ו' מהלכות שבת אות ע'). אולם רב נטרונאי גאון (בתשובת הגאונים חמדה גנוזה סימן י') פסק גם כן להקל כרב יוסף, והביא הראיה של רבינו תם הנ"ל. וכן פסק הנשיא רבי יהודה אלברצלוני בספר העתים (סימן ו'). וכן העלה הראבי"ה (סימן קצ"ז עמוד ר"נ). ובשו"ת התשב"ץ חלק ב' (סימן נ"ד) כתב שכן פסק בעל העיטור. וכן פסק בעל המאור. וזו לשון הריב"ש בתשובה (סימן קנ"א); ורבינו חננאל פסק כרבה להחמיר, אף על פי שרב יוסף חולק עליו, אבל הרי"ף והרמב"ם ורבינו תם לא פסקו כן. והרי"ף כתב שתי הסברות בהלכות ע"כ +הנה זו לשון הרי"ף (בהלכות סימן רצ"ג): ואין נותנים חטים לתוך הריחים וכו', ואוקימנא להא כבית שמאי דאית להו איסור שביתת כלים, אבל לבית הלל לית להו שביתת כלים ושרי. ואיכא מאן דאמר אסור אפילו לבית הלל, מפני שמשמעת קול. זוהי הנוסחא שלפנינו. וכתב על זה בעל המאור, מה שהוסיף הרי"ף שיש אוסרים מפני שמשמעת קול, אנן לא חיישינן לה ולא מידי. וכתב עליו הרמב"ן במלחמות ה', שרבינו הגדול הרי"ף חשש לדברי רבינו חננאל שפסק כרבה, וכתב הדבר בלשון ויש אומרים, וקרוב הדבר להכריע כדבריהם. וכן פסק רב שמעון בעל הלכות. וזו מתשובת הראב"ד ז"ל ע"כ. ולפי זה יש להעיר על דברי הריב"ש שכתב שהרי"ף לא פסק כרבינו חננאל. (וסיים, שהרי"ף הביא שתי הסברות בהלכות). ונראה שדעת הריב"ש היא שמכיון שסברא ראשונה כתבה הרי"ף בסתם, ואחר כך כתב סברת האוסר בשם ואיכא מאן דאמר, דעתו לפסוק כסברא ראשונה שכתבה בסתם. ועוד שמצינו לרבינו מאיר המעילי בספר המאורות (שבת י"ח ע"ב עמוד מ"ט) שכתב: ונותנים חטים לתוך הריחים של מים ונטחנים והולכים כל השבת, דלית לן שביתת כלים בשבת, וכן כתב הרי"ף בתשובת שאלה ובהלכות מדוייקות ע"כ. והעיר הרב המו"ל, שסובר רבינו מאיר המעילי שאין הגירסא שלפנינו נכונה, וכן כתב רבינו יהונתן על גירסת רבינו שכן מוגה מההלכות ע"כ. גם הר"ן כתב על הנוסחא שלפנינו, שכן כתוב במקצת נוסחי ההלכות, ומשמע שלא היה כתוב כן בכל הספרים. ומרן הבית יוסף הביא דברי הריב"ש, וכתב, ואף על פי שהרי"ף בהלכות לא הכריע, אפשר שבתשובה הסכים שהלכה כרב יוסף להקל, ועוד יש לומר שמדבריו בהלכות מוכח דסבירא ליה כרב יוסף, מדכתב ברישא ואוקימנא וכו', ואחר כך כתב סברת רבה בלשון ואיכא מאן דאמר. וסיים, שלענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם ורבינו תם מתירים, ועוד דמלתא דרבנן היא, הכי נקטינן, אלא שבמקום שנהגו איסור אין להתיר. ע"כ אתה הראת לדעת כי רוח ה' דבר בו, שבאמת כן ספק הרי"ף בתשובה, וכמו שהעיד בגדלו רבינו מאיר המעילי בעל המאורות הנ"ל. (אלא שאם לזה התכוין הריב"ש, היה לו לפרש כן בהדיא). וראה בהגהות עתים לבינה על ספר העתים (סוף עמוד ט') שכתב, שגם לבעל העתים לא היה בנוסחת ההלכות (הרי"ף) שלפניו הסיום, ואיכא מאן דאמר וכו', ולכן פסק גם הוא להקל ע"ש.+ וכתב מרן הבית יוסף /א"ח/ (סימן רנ"ב): ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם ורבינו תם מתירים, ועוד שהוא מחלוקת בדברי סופרים, נקטינן להקל, אלא שבמקום שנהגו איסור אין להתיר. וכן פסק מרן בשלחן ערוך /א"ח/ (סימן רנ"ב סעיף ה'), שמותר לתת חטים לתוך הריחים של מים סמוך לחשיכה, ואין חוששים להשמעת קול שיאמרו ריחים של פלוני טוחנות בשבת. וכתב על זה הרמ"א בהגה, ויש אוסרים בריחים, וכן בכל מקום שיש לחוש להשמעת קול, וכן נוהגים לכתחלה, אבל במקום הפסד יש להקל ע"כ. וכתב הפרי מגדים (אשל אברהם ס"ק כ"א), שמעיקר הדין אנו סוברים כדעת רבינו תם וסיעתו, שהשמעת קול מותרת בשבת, וכמו שפסק המחבר בשלחן ערוך, אלא שנוהגים להחמיר לכתחלה לחוש לדעת החולקים במקום שאפשר בלי הפסד ע"כ. וכיוצא בזה כתב בשו"ת עטרת חכמים (חלק יורה דעה סימן ה'), שבכל מקום שהתיר הרמ"א במקום הפסד מרובה, נראה שמעיקר הדין הוא סובר להתיר, אלא שחושש לדעת המחמירים במקום שאין הפסד מרובה. וכן כתב הרמ"א עצמו בתורת חטאת ע"ש. ולפי זה הדבר ברור שבנידון שלנו לדעת מרן השלחן ערוך מותר בפשיטות לתת בגדים למכונת כביסה אוטומטית סמוך לכניסת השבת, והם מתכבסים מאליהם בשבת. ואף לדעת הרמ"א, הואיל וכאן יש צורך בדבר, כי במוצאי שבת יצטרכו לשוב מיד לבסיסם, והשעה דחוקה להם, לכן יש להתיר לעשות כן. וראה עוד בשו"ת קול מבשר חלק א' (סימן י"א), ובשו"ת היכל יצחק (חלק אורח חיים סימן י"ט והלאה), ובשו"ת יביע אומר חלק ג' (סימן י"ז אות ג').
בסיכום: מותר לתת בגדים לתוך מכונת כביסה אוטומטית בערב שבת סמוך לשקיעת החמה, והם מתכבסים מאליהם. וכדעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו. ואחינו האשכנזים נוהגים כדעת הרמ"א להחמיר, אלא אם כן יש צורך בדבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2013 17:22 |
|
| |
מיימוני ,לו היו קוראים לו עובדיה יוספוביץ ?,,,,,,,,,,,,,,,,
תוקן על ידי ביליצר ב- 14/10/2013 17:23:38
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2013 20:09 |
|
| |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2013 20:22 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  | סיכמתי כך:
למעשה, אחרי קריאה (מהירה, יש להודות) בדברי חריףומקשה, דומה שיש סתירות בדברים.
אני מלקט את הנקודות העיקריות:
א. הרב עובדיה היה מקל.
ב. הר"ע סבר שכוח דהיתרא עדיפא (=כוח ההיתר עדיף, ביטוי מן הגמרא).
ג. הר"ע לא למד בשיטה האשכנזית.
ד. הר"ע זלזל בשיטה האשכנזית.
ה. ההבדל בין שתי השיטות הוא כזה: הר"ע ספר דעות (ולא כולן בעלות אותו משקל) ואילו הגישה המקובלת בעולם הישיבות היא להבין סברות עמוקות. (או שנחשבות לעמוקות).
ו. הר"ע לא היה מסוגל להבין את השיטות הישיבתיות כי היה כמו ילד בעל זכרון וללא הבנה.
ז. הר"ע ידע מה שהוא עושה אבל פחדו שילכו בדרכו גם מי שאינם מבינים כמוהו.
ניתן לסכם את הנקודות המרכזיות ביתר צמצום.
1. הר"ע היה בעל שיטת לימוד ופסק שונה.
2. הר"ע העדיף להתיר ולא דגל בהחמרה.
3. יש סבורים שהר"ע לא היה מסוגל ללמוד בצורה הישיבתית, ויש סבורים שכן אבל בחר ללמוד בצורה יותר פשטנית.
בכל מקרה, דרכו של הרב עובדיה היתה שונה עקרונית מזו המקובלת בציבור הליטאי והחרדי.
מעתה יש לבדוק דוגמאות הממחישות את הכללים האלו.
מן הראוי הוא להציג דוגמאות משיטת הלימוד הישיבתית לעומת שיטת הר"ע.
|
|
יש משהו מעורר תמיהה משועשעת בקריאת דעות של אנשים על מי שכנראה מעולם לא פגשו.
הבדיחה הגדולה, אם כי מקור לה, היא שהרב עובדיה היה מיקל.
זה פשוט לא נכון.
מי שיבחן את פסקיו, יגלה שבתחומים מסויימים היקל לעומת האשכנים, ובאחרים - החמיר גם החמיר. נסו להאכיל בשר "אשכנזי" את מי שהולך לפי פסקי הרב עובדיה, ותגלו מי מחמיר על מי. ודוגמאות רבות נוספות לכך.
לגבי שיטת הלימוד, כאן מדובר באסכולה שונה לגמרי. השיטה בה צמח הרב עובדיה, היא כי הלימוד הוא לאסוקי שמעתא - לצורך פסיקת הלכה. אין משמעות ודוחים את הלימוד התיאורטי, הפלפול שכל מטרתו להעמיק בלימוד, אך אינו יוצא למסקנה הלכתית. כאן, אנו מדברים על שתי תפיסות שונות של מטרת הלימוד - והרב עובדיה בכך היה ממשיך דרכם של רבותיו המובהקים.
נ.ב.
בישיבות חרדיות מסוג א', אין את ספריהם של רבני מגזר ב'. בישיבות חרדיות מסוג ג', לא יכניסו לעולם את ...
אבל יש ישיבות בהם תוכלו למצוא גם את ויואל משה וגם את הגרי"ד סולובייצ'יק. למישהו זה מזכיר את דברי הגמרא על הסיבה מדוע התקבלו דבריהם של בית הלל?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2013 00:31 |
|
| |
ייראה לי שדבר בסיסי לא הסברתי כראוי. אנסה עכשו:
הביקורת שציטטתי באשכול לא היתה משלי ואיני מסכים עמה. עם זאת, היא בסיס מסויים לצאת ממנו לעיון חשוב. כמו כן, היא מעידה כי פסיקתו של הר"ע היתה לצנינים בעיני החברה החרדית, שאמורה להיות נאמנה להלכה מעבר לכל. זה אומר משהו עליה, כלומר עלינו החרדים. או על חלקנו. השאלות הלימודיות, כמו של בעל בעמיו, והשאלות הסוציולוגיות, שהן למעשה על החברה החרדית ולא על הר"ע עצמו, הן גם שאלותי שלי. אמנם יש לשים לב שבכך מורחב האשכול מעבר לדיון בשיטות לימוד לדיון על הסוציולוגיה החרדית שעשויה (או עלולה) להוות גורם עבור אלו בציבור שלנו שחלקו עליו לא בפרטים ובראיות אלא בעיקרון ובמתודולוגיה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2013 06:51 |
|
| |
.
מיימוני,
אני על אלו שאת דבריהם ציטטת כתבתי את דברי.
שמדבריהם ניכר שאין להם מושג.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2013 08:43 |
|
| |
| מואדיב כתב: | | | נ.ב.בישיבות חרדיות מסוג א', אין את ספריהם של רבני מגזר ב'. בישיבות חרדיות מסוג ג', לא יכניסו לעולם את ...אבל יש ישיבות בהם תוכלו למצוא גם את ויואל משה וגם את הגרי"ד סולובייצ'יק. למישהו זה מזכיר את דברי הגמרא על הסיבה מדוע התקבלו דבריהם של בית הלל? |
|
מואדיב,בית שמאי לא היו פגומים בהשקופע
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2013 11:53 |
|
| |
תזכורת לשני קודמי – הבקורת הזו אינה רק נחלת ישיבות חרדיות מזרם א ב ג , ראו בבקורתו של מ אברהם באשכול שהפנה איליו צבוני. (שאיני מסכים לה באופן גורף)
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2013 13:28 |
|
| |
מה פירוש הביטוי "החברה החרדית"?
כל הרבנים החרדים הספרדים, אם ראשי ישיבות אם פוסקים, מסכימים שהגר"ע יוסף היה גדול הדור בתורה ופוסק הדור. תלמידי חכמים ספרדים לומדים בשקידה את ספריו, כמו גם את פסיקותיהם של פוסקים גדולים אחרים, בין ספרדים בין אשכנזים.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2013 15:30 |
|
| |
לא הספקתי לקרוא הכל, רק את דברי המקשה בהנחה שהוא חריף, שהביא מיימוני מהפורום ההוא.
למעשה רוב דבריו אויליים. הרבה טיפשים ניסו להוכיח שהרב עובדיה טמבל בגלל הסגנון של הציונים בספריו. למעשה הוא מוכיח ע"י היקף ידע לא מצוי נקודות אנליטיות, ולכן אין חורים בין ההוכחות למסקנות. תבדקו, גם אני ניסתי.. [עד לפני בערך שנתיים, לפני שכל מיני פוליטיקאים אשכנזים החליטו ללקק לו]
מכאן תשובה על הרבנים שיצאו נגדו בנושאי הלכה, אם לא נקודתיים, לרוב מדובר בשמועות, התלות בשמועות [שכדי להכנס לקונצנזוס יכול ראש ישיבה בעל השפעה בינונית לקשקש מה שכולם אומרים בשם מורון-אבל עוד יותר תקיף (משהו בסגנון "ללא פשרות" המוכר)] או המצאות של עסקנים ואינטרסנטים (זוכרים את ה"חרם" על שפע שוק?).
שיטת הלימוד של הרב עובדיה עצמו לא ברורה, ובהדרכות שלו יש המון סתירות לקורא התמים. כנראה בשל היותו גאון מיוחד גם הוא לא ידע להגדיר כיצד הגיע למה שהגיע, ומכתבי ההדרכות שלו אינדבדואליים בין מוסד למוסד, בין אדם לאדם ובין הדרכה להדרכה [פעם ראיתי מכתב שלו בשבח לימוד המהרש"א והקצות...]
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2013 19:04 |
|
| |
בתור הזהב של עולם הישיבות הליטאי, החל מהקמת ישיבת וולוז'ין ועד לכמה שנים לפני מלחמה"ע הראשונה, לא היתה דרך לימוד אחידה בישיבות, אלא לכל ישיבה היתה צורתא דשמעתתא מיוחדת והלימוד של התלמידים היה בעיקר עצמאי. מה שאיחד וייחד את הישיבות הליטאיות דאז היתה התמדה עצומה, אשר בקיאות ועמקות היו מפירותיה.
הגר"א אמר שלימוד של פחות ממאה פעמים ואחד איננו נקרא לימוד. תלמידי תלמידיו אמרו שלכל הפחות יש לחזור על הלימוד עשר פעמים. רבי שלמה פוליאצ'ק, תלמידו החריף של רבי חיים מבריסק שהצטיין בסברות דקות ועמוקות, לא פתח ספר גמרא מגיל שלושים ואילך, כי כל סוגיות הגמרא עם רש"י ותוספות כבר היו מונחות בכיסו, פרי שקידה עצומה מילדותו.
מהבחינה הזו, הגר"ע יוסף היה למדן ליטאי. לדוגמא, הגר"ע יוסף למד ולימד את ספר "הבן איש חי" עשר פעמים, חקר ולמד את שורשי הדינים בגמרא ובראשונים ובאחרונים, ורק אז חלק על הבן איש חי ופסק הלכה עפ"י הבית יוסף.
דרכם של ת"ח אמתיים לא לומר את דעתם בטרם למדו דברים בבקיאות ובעיון.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2013 01:44 |
|
| |
הנני מצהיר שאינני בא לחוות דיעה לחיוב או שלילה, וכן ביחס לשאלה האם הגר"ע מייצג מסורת.
אני רק בא לומר את האבחון לדעתי מה בגר"ע יוסף הקפיץ עליו ברמה זו או אחרת כל מיני רבנים גדולים באמת/בעלי השקפה/וכל מיני ומיני.
(את שורש הדברים כותב מיכי אברהם בלינק שהביאו).
התשובותיו של הגר"ע יוסף באופן כללי מאופיינות מאד בזה שהנושא בהן אינו ליצרר אג'נדה בסוגיה. בין אם זה בהגדרת הדברים כמו למדנים גדולים כהגרש"ז זצ"ל, בין אם בחילוקים חדשים או ביאורים בסוגיות כהגר"מ פינשטטין זצ"ל. ובין אם בניתוחים קצרים והכרעות ישירות ומקומיות כהגרי"ש אלישיב זצ"ל ודומים לו. אלא הוא ניגש ישר להלכה, ותוקף אותה מכמה כיוונים עד להכרעה.
כמובן שהוא מביא את הרקע ודן בדברים, אבל ההתרחשות בתשובה היא למצוא את ההלכה גלויה לפנינו בשו"ע ובספרות התורנית. כמו"כ יש אמירות רבות על דרכי הפסק, ששם היתה לו אג'נדה חזקה מאד.
דבר זה היווה קצה לכיוון השני לחרדיות הליטאית שמבוססת על אג'נדה (לא מוגדרת בדיוק, ודאי לא בשביל עצכ"חים, אבל תיתי לה שגם החזו"א עבד עם שילוב זה) שמסתובבת מסביב להלכה.- ואת זה אני אומר כדי להבין מה הוא שונה מאחרים, שכן הוא היה בקצה שהשני לחלוטין, ולא ניסה אף להראות אג'נדה כל שהיא.
כמובן שזה יוצר הרבה פעמים קולא שכן מוצאים צדדים שונים. ובעצם את זה כל פוסק עושה, אלא שברגע שיש לו אג'נדה מסוג כל שהוא זה כבר מדביל אותו.
זה גם מה שהקפיץ בהחלטותיו ואמירותיו הציבוריות שהיו כל פעם למקומם, בלי אמירה מקיפה כל כך, למשל אמירה כללית מאד על שטחים תמורת שלום, אבל האווירה שהוא יצר מסביבו לימין ושמאל המדיני השתנתה מאד בין התקופות.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2013 01:46 |
|
| |
נקודה נוספת בהמשך להנ"ל שבשונה מלקטים למיניהם (כדוגמת הפסקי תשובות שהביא מיימוני) הגר"ע יוסף עמד במקום מאד מרכזי שקובע קו, ושם צורת הדייון שלו הרתיחה את מי שהרתיחה.
|
|
|
|
|
