האם יש הכרח בקיצוניות מיותרת למען הדור הבא?

שרפ

ארשה לעצמי הערה אישית, אך דומה שיש בה מן הענין.

המילים שציטטת היוו במשך שנים רבות גם את השיקול המרכזי שלי לחיים בחברה החרדית (בלי להתייחס לשאלה אם רציתי או יכולתי לעזוב).

כשנפתח הפורום הזה, הן עדיין גילמו את מחשבתי.

נכון להיום, כבר איני בטוח בכך. בשל שני גורמים. איני יודע אם החברה החרדית כפי שהיא נראית היום היא אכן מסייעת לשמירת מצוות גם בדור הבא, ובניגוד לעבר, אני מתחיל לחשוב שיש בחברה השכנה יתרונות שעדיפים על הסיכון, אם הוא אכן קיים.

ושוב מתוך התרשמותי שלי:

בחברה החרדית שלנו, יש מגוון אפשרויות של חיים. ניתן לחיות חיי עליה ומסירות למצוות, וזה אכן הדגם הראוי והרצוי.

אפשר גם לחיות ברמה יותר פשטנית, אפילו רדודה, ואפילו מזלזלת, כאשר שומרים על מראית עין חיצונית של חיים חרדיים.

זה אמנם לא יציל את האדם עצמו מהדרך שבחר לעצמו, אבל זה ישמור על הילדים חיצונית במסגרת. ואז הם עשויים להיות בני עליה.

כמדומה שדגם כזה לא קיים בחברה השכנה. שם:

לא תמיד יש דגש על לימוד ולימוד.

אין שאיפה מובנית להצטיינות שכמובן אצלנו מוצגת קודם כל כהחמרה.

מי שחש לא במקום פשוט עוזב ומוריד כיפה. זה בא על חשבון הילדים.

בתור חרדי באורחות חייו וכן, אני מקוה, במובן הטוב של המילה (מסירות לתורה ולמצוות ושאיפה להצטיינות בהן), אני מגלה שאני עדיין מסכים עם הרב בלוך.

אם יש לי חשש, הרי זה באותו נושא שהועלה כאן כמה וכמה פעמים, גם לאחרונה בידי ייתכן. האם החברה שלנו, כפי שהיא מהווה שמירה, היא גם מחסום בפני עליה אמיתית, רחבה, פתיחות, עבודת ה' לא ברדידות?

אני מקוה שהערות תמציתיות וכוללניות אלו תרמו משהו.

כמובן איקון ירוק על העלאת הנושא ובצורה בהירה כל כך.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

השאלה מדיי כללית. אם אתה מדבר על סטטיסטיקה סוציולוגית, ללא ספק השמרנות (=חרדיות) מצליחה יותר. הבעייה אינה השרידות שלה אלא מגרעות אחרות. בעצם השאלה היא: את מה היא מצליחה לשמור? כלומר האם זו המערכת הנכונה. במילים אחרות, האם כדאי לשמור מערכת לא נכונה כדי להצליח יותר בשימור, או שמא אנחנו שופכים את התינוק עם המים(מצליחים לשמור במחיר שמה ששומרים עליו הוא כבר אחר לגמרי וספק אם כדאי לשמור עליו).

'חומות גבוהות שמגינות מכל השפעה מבחוץ' - זה ביטוי המעיד על פחד גדול, חולשה גדולה גם על העדר הבנה של תהליכי מציאות. חומה כזו אינה אלא אשליה, בהכרח נסדקת ומתמוטטת עם הזמן.

'למרות כשלים ערכיים' שגורמת צורת חיים זו - הרב בלון סותם ואינו מפרט, מה שמעיד על שטחיות. השאלה היא אם 'דרך חיים' היא ערך בפני עצמו, או שהיא אמורה לשרת ערכים. לפגוע בערכים רק כדי לשמר אורח חיים זה עלול להיות בלתי מוסרי, ואם למען ערכים, צריך לשקול אותם היטב. האם ראוי לשמור על ערך במחיר של עוולה מוסרית?

שרפ, מדוע אתה מבקש בדבריך לראות דברים בקיצוניות של שחור ולבן, 'שמירה מעוותת'  לעומת 'אי שמירה כלל' ? העולם מאד מאד מגוון והניגוד החריף הזה הוא מתכון לאבדון. ובכלל, נראה לי שרבים שוכחים את ההנחה החשובה ביותר העומדת ביסוד התורה כולה, שהיא תורת חיים ולא תורת מאובנים.

עודד

ואולי היתה נטישה בגלל הסגירות והמחנק?

שרפ
השאלה היא האם הקיצוניות אכן מפרה את עצמה. בטווח קצר זה כנראה נכון, אולם בשלב ארוך יותר היא עלולה למוטט את עצמה מבפנים.

כותב ירוחםשמ 'ואולי בגלל שהאדם שחשב ראה...'

ארוע השבוע האחרון לימד אותי דבר בעניין. רבים בטאו בכנות רבה צער עמוק על פטירתו של הרב עובדיה במילה הסתלק 'אבא' מאיתנו. כמובן, אבא ביולוגי נשאר תמיד אבא, אבל היחס האינטלקטואלי שבין אבא לבן משתנה עם השנים, עד שעם הבגרות, כאשר הבן מגבש את השקפתו ועומד ברשות עצמו, הופך השיח שלהם לשיח בין שווים. דבר זה קיים ביחס  שבין מורה ותלמיד. בכיתות א-ב, 'המורה אמר' והתלמיד 'שותה' את דבריו באמונה תמימה. בכיתות ו-ח כבר נדרש התלמיד לכתוב חיבור הנסמך על מקורות, ולהציג עמדה. באוניברסיטה, עבודה שתציג דעות אחרים בלבד [כמו הצטטת כאן] תידחה על הסף, וכאן נגלו לנו המוני תינוקות של בית רבן, אשר מן הבחינה הביולוגית הם בוגרים לכל דבר. זה פסול.

עודד