|
|
| נשלח ב-26/4/2014 22:56 |
 |
| |
ב. סרס דבריי ופרשם. לענ"ד 'עולם הישיבות' מעולם לא היה סתירה או מקביל לציונות, השכלה וכדו'. ולכן הוא לא היה אמור 'להתמודד' איתם. הנושא היה תמיד חילוניות, וההתמודדות היתה מולה ולא ע"י בניית חומות - באופן שיצייר את הציונות או ההשכלה כאנטי ישיבה. אגב זו השתות (או הסקריקות, ליתר דיוק) של כמה בתקופה זו, שמנסים להכניס לנו לראש ש'חייל' ו'חרדי' הם ניגודים או הקבלה, ואין לך חילול ש"ש גדול מזה [מה גם שמדובר בשקר היסטורי, חוסר מוסריות וצדק מהדרגות השפלות יותר, ועיוות דתי שלא יכופר בזבח ומנחה]. - אגב, השכלה וציונות עומדים פחות או יותר באותו מקום מבחינה זו.
באופן האחרון נהגו כמה מהמנהיגים שנקראו בשלב מסויים 'חרדים', ואותם השמיך הרב שך. אישית, אני חושב שמדובר בטעות איומה, ובמצב היהדות והישראליות כזה"ז זה חורג הרבה מאוד מגדר 'טעות'. בכל מקרה חב"ד זה עוד סניף של רעיון שלם. אני חושב שהדברים לא אמורים להתנהל כך. אתה חושב אחרת. שנינו חושבים שזה לא נושא חשוב או יסודי, בפרט לא בדיון זה. אז יאללה.
ד. זה בדיוק מה שהתכוונתי. כשאמרתי שמדובר בבעיה עקרונית יותר במערכת החינוך, התכוונתי על הסמכות של מערכת החינוך להגזים יותר מהרב שך. אבל כאמור, זה לא קשור לפורום זה [אגב, אם אתה רוצה, חפש פורום תכתוב את דעתך ואני אצטרף לדיון - רק תעדכן איפה בחרת - אישית, 'אגודה אחת' נראה לי מתאים].
ה. הייתי שמח לדעת מהי דעתי בעיניך [לפי עיניי]. בהמשך [או לפי תגובה ארוכה ממך] אכתוב יותר, רק אשאיר אותך עם סיפור.
נקלעתי פעם לויכוח דומה לויכוח שלנו. הויכוח היה בין שני אנשי מחשבים לשעבר. שניהם אנשי ממון שתרמו כספים רבים לעולם התורה. שניהם עזבו בגיל צעיר את עבודתם והשקיעו את עצמם בתורה, חיברו ספרים מוכרים וכו'. אחד סיפר שפעם נכנס לבית אחד מחכמי ירושלים זיע"א, האדם שפתח בפניו [בן, נכד או משהו כזה] את הדלת הכניסו ופתח בשיחה עימו, הגביר סיפר לו שמוצאו מברזיל. האיש הרים גבה ושאל: 'מה זה ברזיל?'. את הסיפור סיים הגביר בהרהורים שלאחר מעשה, 'מה יעזור לאברך ממאה שערים לדעת מה זה ברזיל? מוטב שיעסוק בנושאים חשובים יותר'. פתח השני וסיפר, שבצעירותו היתה לו ידידות עם בן של אחד מחכמי ירושלים זיע"א, שהוא ר"מ מכובד וגדול בתורה, ופעם הוא פרס בפניו את סדר ומיקום כל 50 מדינות אמריקה הצפונית אחת לאחת. סיים המספר את דבריו, 'בטח זה תרם לו משהו, אחרת בשביל מה הוא זכר כל כך הרבה מענייני העולם הזה?'
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2014 16:03 |
|
| |
אע"פ שאנו מתפרסים על המון נושאים, מ"מ מדובר על ויכוח בעל אופי תורני אפילו מתי שהוא נוגע בנושאים פוליטיים ואחרים, לדעתי המקום המתאים לזה הוא בפורום שלנו, גם בגלל אופי הדיון, גם בגלל שהדיון התחיל כאן, וגם בגלל שאני סולד ממקומות אחרים כמו עצכ"ח או פורומים לביקורת פנים חרדים המלאים מינות ואפיקורסות.
וכעת לדבריך:
א. בחלק מהישיבות אכן היו רבנים שדעותיהם היו ברוח ציונית, כמובן שהיו בודדים מאד, גדולים וגאונים בתורה ביראה ובכל מידה נכונה.
הדברים נכונים לחלק מהישיבות.
ברוב הברור של עולם הישיבות הייתה אוירה חרדית השוללת בהחלט השכלה או ציונות וזה הקו שנמשך בארץ ישראל.
אפשר לשחק הרבה עם המילה חומות, בא נדבר על עובדות, היה אכן סחף של בחורים לכיוון ההשכלה, מעבר לזה מי שהיה בישיבה הייתה הישיבה עבורו חממה מנותקת מכל מגע עם ציונות חילוניות או השכלה.
כמובן שתוכל להביא סיפורים וראיות לכאן ולכאן, ואני מסכים איתך שלא היה קו אחיד, אבל אני מדבר על מה שאפיין את רוב הישיבות וזה הקו שנמשך כאן בא"י וכמו שכתבתי.
ב. אין סתירה בין חייל לחרדי, יש סתירה בין צה"ל לחרדי. לו יצוייר שהיה קם צבא חרדי המקביל לצבא כור ההיתוך הישראלי, הייתי בעד גיוס חרדים ומתן פטור לשבט לוי העמלים בתורה באמת בכל כוחם ואשר עתידם מזהיר ומבטיח, מבחינתי אם יהיו אפילו מליון כאלו הייתי בעד מתן פטור לכולם, ההגיון בזה פשוט כמו המשל עם הכפרי והשלג של החזו"א.
ג. סכנה לצביון הציבור היא לאו דווקא מהכיוון ההציוני והחילוני. ברגע שהרב שך הבין שישנה סכנה לציבור הוא יצא לבצע את הניתוח ובזה הציל את כולנו מהסיכונים ההרסניים.
ד. החלטת שמערכת החינוך פה אחד החליטה להקצין יותר מהרב שך.
מעניין....
[אלא מאי, ישנם מקומות מסויימים, ושוב זה תלוי ברמת המשכל וכו', מה גם שלאחרונה התפטרנו מרובם ע"י שפתחו להם עיתון ומפלגה ושלום על ישראל].
ה. אני חושב שאת דעתי בנושא זה כתבתי כמה פעמים והסברתי, היו לי שאלות שלא ענית עליהם או שענית בצורה מתפתלת, הסברת שדבריך יבוארו במאמר ארוך ומסודר.
בכבוד, אני מחכה.
ו. את הסיפור קראתי, אולם נדמה שטמון בו עוקץ, אותו לא זכיתי להבין.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2014 16:29 |
|
| |
א. הישיבות שהצגתי לא היו השוליים של עולם הישיבות, אלא המרכז. הסיפורים המפורסמים הם על וולוז'ין, מיר וכו'. זה נכון שרוב הרבנים לא היו להוטים על הרעיון הציוני, ק"ו שלא על הרעיון ההשכלתי, אבל אדרבה, הם לא ראו בעיה עקרונית, או לפחות לא מצאו פתרון כ"כ פשוט [בעיני הרב שך] לטפל בנושא התלמידים הציוניים/משכילים שלמדו בישיבה. וכן היחס לרבנים הקשורים לתנועות אלו [אם קודם דיברנו על החינוך 'מיהו גדול' שנדע את מי אסור לשפוט, ידוע לך שהחתם סופר הזכיר את מנדלסון בכתביו לא פעם, ותמיד בתואר 'החכם רמ"ד'? - כנראה שהוא לא כ"כ החזיק מ'הוא לא רב' וכדו' השגור כעת בפי כל תינוק בן יומו].
אגב, בעניין המהרצ"ח, אם הנושא מעניין, שמעתי שהרבנית הוטנר-דיוויד עשתה את הדוקטורת שלה על הנושא.
ב. נשיאה בעול, לקיחת אחריות והשתתפות בכל נושא זה א'ב' ביהדות ומוסריות, ולא קשור לשאלה איך ומתי אמור האדם החרדי להתגייס. מי שרואה את הדברים כהפכים הוא רשע שוטה וגס רוח.
ג. זה נכון, אבל רוב המנהיגים, הקטנים והגדולים, לא חשבו לנהוג באופן זה גם כנדר הציונות והחילוניות...
ד. מיני ומינך תסתיים שמעתתא. אינני יודע איך מקבלים החלטות, אבל ההקצנה היא עובדה, ומציאת האשם לא כ"כ קשה בנושא זה.
ה. כתבתי תגובה להודעתך הקודמת, אציגנה תכף [אשמח לכתוב מאמר בכל נושא, רק אנא, תגדיר את דעתך מול דעתי].
ו. לא טמון שום עוקץ. המעשה אמיתי, על שניים מגדולי ישראל שהתגוררו בסביבות מאה שערים [אם חשוב לך, הם השתייכו לזרם הצ'למר-ליטאי]. שניהם רחוקים מפוליטיקה ופרסום במובן המקובל היום. בסיפור אין שום עוקץ, הרעיון הוא שתנסה להזדהות עם שני בתי גדולי ישראל ותראה פנים נוספות במחלוקתינו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2014 16:30 |
|
| |
וכעת תגובה לאות ה המשמעותית ה. זו התפתלות, עכשיו הצגת את שני הצדדים בצורה קיצונית באופן שהאמת נמצאת באמצע. הדרך לשלימות רצופה מכשולים, ולעיל כתבת שגם לימוד כזה הוא מבורך רק שאין אותו לומד ראוי למסור תורה. ניסתי להסביר מהי השלימות לדעתי, ולהקל על המכשול הראשון בדרך אליה - הידיעה מהי? – וממש לא כתבתי שאדם שאינו עומד בקריטוריונים שלי אינו ראוי למסור תורה. שאלה זו היא שאלה נפרדת, שקשורה לתחום הפילוסופי של מדעי החינוך החריג, ובמובנים רבים היא קשורה גם לגאונים, ולא רק לבעייתיים. ניסוח השאלה: האם אדם שסגנון החשיבה שלו מונע באופן חריג ויוצא דופן, מתאים לפרש את התורה לפי הבנתו? [אגב פגשתי לאחרונה איש מקצוע דגול בתחום זה, ושוחחנו בנושא. לא יצאה תשובה ברורה.] וכמובן, מבחינה הלכתית הנושא מסובך פי כמה, ואכמ"ל – אני טענתי שאינו ראוי לכבוד על יצירתו בתורנית, אלא על היותו עוסק בתורה בלבד. וכן, שאינו ראוי להנהיג עם אני שוב חוזר, תכלית החסרון אינו בשכלו אלא בהיעדר השלימות. התורה בטהרתה אינה חסירה שום פריט חיצוני כדי ליצור אדם שלם ומושלם. ככל הנראה אתה רואה את התורה כנתון ואת האדם כפירוש או הגשמה. לענ"ד האדם הוא המטרה, וההישג האידיאלי הוא האדם בטהרתו ולא התורה בטהרתה [היא כמובן מקבל זווית ראיה שונה בכל דור, אבל אי"ז מן העניין]. תיאורטית, העדר השלמות יכול להתהוות גם אצל איש תורה יעיל במיוחד. אגב דבריך הזכרת תובנה מסויימת בעניין תכלית לימוד תורה אם אתה מתכוון לתובנה בעניין תכלית החומר– לממש אותו בנושאים דתיים. כדאי שתקרא את המאמר של הרבי מפיאסצנה שציינתי לעיל, תובנה שאני חולק עליה מכל וכל, אין כאן מקומו ולכשאפנה אשנה [שכח מזה שאכנס לעצכ"ח]. בכל מקרה, פירוט והרחבה רק יעזרו לליבון העניינים!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2014 22:45 |
|
| |
א. עירוב תחומין אני רואה כאן, אז בא נעשה סדר:
ראשית, אני חושב שדיברתי מאד ברור, הרב שך ראה צורך לשמר את דרך עולם הישיבות החרדי כפי שהיה באירופה במתכונת שקם בארץ ישראל וכפי שהנהיגו מנהיגי הדור בקום המדינה החזו"א והגרי"ז, אתה יודע מה אפשר גם לוותר על התוספת הזו, הרב שך ראה צורך לשמר את עולם התורה במתכונתו, כל מה שסיכן את הנ"ל הוא חתך.
הרב שך עשה עבודה נפלאה וכולנו חייבים לו על כך.
החלטת להיתפס על זוטות, קדימה!
מעולם לא כתבתי שהרב שך למד "לחתוך" מעולם הישיבות [אע"פ שאין זה מופרך, באירופה לא חסרים רבנים "חותכים"], התכוונתי רק שעולם התורה בארץ קם כהמשך לזה שנחרב באירופה ועל זה הרב שך שמר בקנאות.
התמיהה שעולה מדבריך למה לא בכל דבר חתכו כמו הרב שך אינה תמיהה ויש לחלק ולהסביר באופנים רבים.
לגבי מה שכתבת באות ג' זה ממש לא נכון. הציבור החרדי מעורב כיום עם הציבור הדת"ל [מה שהיה באירופה כבר הסברתי]?
לגבי ההקצנה, אני יודע על דברים מאד נקודתיים מעבר לזה איני יודע כ"כ על מה אתה מדבר, זה ממש לא תופעה, מיעוט סהרורי זה אכן עובדה והאשם זה רמת המשכל.
אולי אני ואתה מדברים על סוגי הקצנה אחרים, הקרע עם חב"ד מתבטא בעיקר בתודעה ובהשקפה ובאי נטילת חלק בהפצת המעיינות ובזיכוי סודנים באכילת סופגניות.
טוב, אני די עייף, אמשיך מחר עם שאר הנקודות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2014 22:59 |
|
| |
רק התנצלות קטנה בפני קוראינו חסידי חב"ד,
לא באתי לפגוע באיש ואין לי משהו נגד מישהו, אנשים נפלאים שיש לי איתם ויכוח השקפתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2014 16:21 |
|
| |
ב. אכן כן הוא בשו"ת חת"ס יו"ד סי' של"ח והחכם רמ"ד אם כי רבו האוקימתות והתירוצים בדבריו.
רע"י שלזינזר בעל לב העברי שהיה ממתנגדיו החריפים ביותר של מנדלסון פרסם את צוואת החת"ס שבתוכה המשפט "ובכתבי רמ"ד אל תשלחו יד", אמנם כבר יצא ד"ר מאיר הילדסהיימר בעבודתו אודות צוואת החת"ס לטעון שהגירסא המקורית הייתה ובספרי חמד שהכוונה לספרי חשק האסורים מדינא. ומנגד עי' בזה בהמעיין טבת תשכ"ט. ויש עוד להאריך בזה ובדברי מהר"ש סופר בעל המכתב סופר בשבח מנדלסון ובזיוף צוואת אביו ואכמ"ל יותר.
מה שרצית להסיק מכאן לנדוננו אינו ראיה כלל שכן מנדלסון נהנה מיחס סלחני וחנפני כלפיו גם כי היה שומר תומ"צ וגם כי השפעתם ההרסנית עדיין לא התחיל ובעיקר בגלל מעמדו הרם ובהיותו היהודי החשוב ביותר בממלכת פרוסיה בימים ההם גם היה נחשב כנציג היהודים בממשל הנוצרי ומטפל בכל ענייני הקהילה מול הרשויות.
טוב, כבר נסחפתי.
ג. בעניין מהר"ץ חיות, אכן ראיתי פעם ברשת את הדוקטורט שלה. אבל יש כבר את ספרו של הרשקוביץ "מהר"ץ חיות" הוצ' מוה"ק שהקיף את כל הנושא וכמעט שלא הניח מקום להתגדר בו [האמת שמזמן הצטברו אצלי הרבה הערות על הספר הנ"ל וכן על ספרי מהר"ץ חיות ובפרט על הגהותיו על הש"ס ואי"ה אדפיסם במסגרת כל שהיא].
ד. בעניין השוויון בנטל, עיקר הדברים נכונים. אם כי לענ"ד יש ללמד זכות שהציבור עדיין לא הבשיל לכדי הנהגת מדינה והוא התרגל לחיות במסגרות גלותיות, ובצדק מסויים. מה שברור, שבמצב הנוכחי שומר נפשו ירחק מצבא כור ההיתוך על כל מסלוליו ונח"ליו וממ"חיו.
__________________________________________________
הרב שך אחרון וזהו,
לגבי ההקצנה וכו' כבר הגבתי בהודעה הקודמת, רק אוסיף כי חלק מהמערכה שניהל הרב שך הוא יצא נגד כל פעולה מטעם חב"ד ופסל אותה מסיבות שונות ומשונות אע"פ שבכמה מקומות הסיבות לא היו הכי מוצדקות, אבל עשה זאת כדי להרחיק את הציבור מכל מבצע ופעולה וכו'.
א' הדברים שביקר הייתה התקנה ללימוד הרמב"ם היומי.
מצ"ב צילום מספר א' שבו נכתב אודות זה [איני יודע אם זה מכתב או נאום של הרב שך או של מישהו אחר] ועליו הערה חריפה של מרן הגרע"י זצ"ל אשר האוצר הבלום של הגליונות שכתב על עשרות אלפי ספרים שהשאיר אחריו משובב נפש [מתברר שהוא היה קורא הכל כולל ספרות שולזינגר וקבצים ועלונים של המרביצי ושאר ירחונים וקבצים ממיטב פך הזבל הטהור, והגליונות, אוח אוח (אגב מרן זצ"ל לדעתי היה המנהיג היחיד שהיה מקבל מידע בצורה בלתי אמצעית זה מתחיל בשמיעת מהדורת החדשות ברדיו עיתון המודיע וכלה בטורי הפרשנות הפוליטיים של אבי בלום בקו עיתונות דתית, פעם שיבח את העיתונאי האחרון שמרבה במליצות מהספרות התורנית כי הוא כותב כמו ת"ח).
לשמו ולזכרו תאוות נפש!]
הנה זה:
תוקן על ידי זיהוי ב- 28/04/2014 16:24:07
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2014 16:30 |
|
| |
משום מה אני לא מצליח להעתיק.
לגבי אות ה אכתוב מאוחר יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2014 16:46 |
|
| |
לא הולך לי להעתיק.
חבל...
תוקן על ידי זיהוי ב- 28/04/2014 16:55:40
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2014 17:01 |
|
| |
למעשה רוב הדברים שכתבת נכונים גם לדעתי. דבריך באות א' היו הסבר למה שלא הבנתי, ותודה על הפירוש. אני עדיין חושב שמדובר בכמה טעויות עקרוניות, ושוב, הנושא מבחינתי הוא ממש ממש לא חב"ד.
הפרט שבו שנינו מסכימים זה ההסחפות לפרטים שוליים. מבחינתי עדיף להתמקד באות ה. אשמח אם תכתוב בהרחבה, מהי דעתי לפי הבנתך, במה טמונה הטעות שלי. מהי דעתך (אם תרצה, לדעתי ולדעתך).
תודות
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2014 14:11 |
|
| |
התחלתי לכתוב ובאמצע המאמר נמחק לי הכל עקב טעות טכנית.
אחזור מחר.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2014 12:28 |
|
| |
כיוון שאיני רוצה להפר את מילתי לענות היום ומנגד זמני מצומצם מאד, אענה בקיצור נמרץ, ועם ידידנו הדגול ר' אחרחוק שליט"א הסליחה.
מדבריך עולה כי להיות מנהיג מורה דרך וכו' לא די להשתלם בחלקי התורה ולקנות בהם קניין אמיתי לעבוד את בוראו ולדבקה בו ובדרכיו אלא יש חלק נוסף שלא נקנה ביחד עם הלימוד והוא החכמה והיכולת להבין דבר לאשורו וכי חכמת התורה וההבנה בה היא עניין נפרד.
ע"ז אני חולק ואומר כי מי שהעפיל לפסגת השלימות בקנייני התורה ובעבודה התמימה הרי הוא האדם השלם וכמי שקנה לו חכמת התורה הרי הוא נחל נובע מקור חכמה ואין חקר לתבונתו.
כל חכם בתורה שימצא בו פגם בחכמה ובהבנה וכו' אין זה למרות חכמתו בתורה אלא בגלל היעדר השלימות בתורתו אכן אפשר שהמסובב לכך הוא מגבלת שכלו. אך לא יתכן מי ששלם בחכמת התורה ואין לו היכולת להיות שלם בחכמה אחרת.
לעיל כתבתי ללמד עליך זכות שחלון הראווה של תופסי התורה כיום גורם אולי להסיק מסקנות מעין אלו.
לע"ע כתבתי רק טענתי ללא הסברים וראיות, כמובן שיש לכך הסברים פשוטים שאפשר לעמוד עליהם בקלות ותן לחכם ויחכם עוד [ומ"מ לא קיצרתי אלא מפני דוחק הזמן, אבל מן הדין היה שארחיב ואאריך עוד בזה ועוד חזון למועד (וראה עוד בהודעותי לעיל שהארכתי יותר)].
_______________________________________
לניק היקר שפנה אלי באישי רציתי לערוך תשובה מאהבה אלא שהזמן גרמא.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2014 14:25 |
|
| |
אובדן הודעה ארוכה, מוכר. המקום ימלא חסרונה. באופן כללי תתרגל לכתוב בווארד ולהעתיק [או להעתיק לווארד לפני שאתה לוחץ על 'שלח תגובה']. צר לי שעדיין לא הובנו דבריי לאשורם. אני כתבתי שאין כזה דבר 'חכמת התורה'. ישנו מרכיב אנושי שנקרא 'חכמה', שצריך להשקיע אותו בתורה. כמובן שאפשר להשקיע אותו גם בדברים אחרים, כמו פיזיקה ומתמטיקה, אבל היעוד האמיתי של הכלי, והתועלת הרוחנית המירבית שלו היא השקעתו בתורה. על פי רעיון זה, כתבתי ש'גאון' הינו מונח אוניברסאלי, ועונג גדול הוא לפגוש גאון שמתעסק בתורה. מאידך, הצגתי עובדה, שקיימים אנשים שעוסקים בתורה ואולי גם יודעים הרבה, אבל הינם 'טיפשים', במובן האוניברסאלי כמובן, ולכן התועלת שהם יכולים להביא בעצמם, נמוכה מאוד אם בכלל. אני מסכים עם נושא אחר, אבל עם הרחבה לנושאים דתיים שאינם בהכרח לימוד תורה. כלומר, מבחינתי אין שבח ל'גאון', כי זו תכונה שקיבל מהקב"ה, אלא מהתועלת שהוא מביא ע"י תכונתו. וא"כ כל תכונה טובה שמושקעת לתחום הדתי מבורכת, או יותר מדוייק, עונה לדרישות של האל מהציבור והאדם לתקופה ובמקום. כלומר: 'זיכרון' הוא כישרון ככל כישרון, ויכול להועיל מאוד ללומדים בעריכת 'מראה מקומות' (הוא גם יכול למנוע אדם מעושק שכר שכיר, פרעון חובות, אונס בתפילות (אונס ביום אחרון?), דאגה וזהירות במצוות צדקה ועוד ועוד); 'אהבת הבריות' הינה כישרון, שקיומה באופן הנכון יכולה להביא למשמעות חיובית מאוד במובן האוניברסאלי ובמובן הדתי. וכן התמדה. וכן כל המידות הטובות והרעות שבעולם. או בקיצור: תורה היא מונח, חכמה היא תכונה. צריך לשלב את שתיהן ליצירה מושלמת. אדם תורני לא אמור לעסוק בחכמה, אלא להשקיע את זמנו בתורה, אם הוא חכם מצד עצמו, או שיפתח את חכמתו ע"ל לימוד התורה, שמצריך חכמה ככל תחום אחר [ומכאן כמובן תשובה על אלו שלמדו ולמדו ונשארו טיפשים, שהלימוד צריך להיות באופן שמחכים, או להתפלל ע"ז. זה לא מגיע לבד]. עד כאן דבריי, ומכאן לנושא האסכולה התורנית כעת והשלכות תנועת ההשכלה הנ"ל: לדעתי היתה גישה אחרת במחוזות תורניים שונים (במודע או שלא במודע, בכל מקרה קשה לי להאמין שמדובר בעולם מחשבתי מוסכם על גדולי תורה). הגישה היא שכל החיים אמורים להיות מלאי תורה בלבד, כי התורה היא היוצרת חכמה, טוב לב, אהבה, חסידות, פרישות וכו' וכו'. תיאורטית זה נשמע נכון, אבל סובל טעות גסה במיוחד: קיום התורה בדרך הנכונה והאפקטיבית אכן בנוי מהיושר והמצויינות האידיאלית, אבל הוא לעולם לא יגיע לאדם שרק לומד, כמו שלא יגיע לאדם שרק נותן צדקה כל היום או רק גר בארץ ישראל (אע"פ ששקולה ישיבתה כתרי"ג מצוות) – כי ע"מ ליצור את האידיאל התורני צריך גם ללמוד, ע"י מעשה ההגות השכלית, וגם להיות ישר בדיני ממונות, ע"י הליכה לשוק ומסחר, וגם נתינת צדקה, שמצריכה שמיעת והרגשת העני והנצרך, וגם שלימות ביצרא דעריות, שמצריך נישואים תקינים ואחדות נכונה עם הנוקבא. ועוד ועוד ועוד ועוד. אדם לא יכול לחשוב שהנה הוא ישב וחזר עוד פעם על הגמרא, או עשה ועשה ועשה מצוות וזה האידיאל. האידיאל הוא בניית האישיות ע"י מעשי המצוות לפי זמנן ומקומן, ובכך נבנית קומה רוחנית על גבי קודמתה. ובכך נוצרה בעיה אמונית קשה אצל הציבור המתלמד: האם אכן אנשי מדע בהכרח אינם חכמים? וכי פרויד או אריסטו אינם חכמים? האם בהכרח התורה מרוממת את האדם? וכי אין כאלו שלומדים הרבה ולא מתרוממים? – ועל גב זה באה ההשכלה, לאלו שהפסיקו להאמין בתורה כשהיא הוצגה בצורה מעוותת ורדודה לפניהם (אגב, בזה אני לגמרי עם הפורשים). לא פלא, עד היום ישנן לא מעט קהילות שכל קיומן הוא פחד מה'בחוץ', סגירת העיניים ויצירת חומות מדברים בסיסיים ביותר – הפחד הגדול ביותר של ציבורים אלו הוא הניטרליות. היום זה קצת התחלק, אבל כנראה שהחיבור של 'רק תורה' עם בהלה מכל דשה שלא צמח בכותל המערבי הוביל להצלחת תנועת ההשכלה. וע"ז נאמר: "כי לא כצורינו צורם, ואויבינו פלילים". וד"ל.
תוקן על ידי אחרחוק ב- 30/04/2014 14:34:27
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2014 15:27 |
|
| |
א. לגבי החלק הראשון של דבריך אני אכן מסכים והרעיון הוא רעיון פשוט וברור.
עכשיו אכן התנסחת אחרת, לעיל הצגת את הדברים בצורה אחרת שממנה עולה התובנה שהזכרתי.
לגבי החלק השני:
"לדעתי היתה גישה אחרת במחוזות תורניים שונים (במודע או שלא במודע, בכל מקרה קשה לי להאמין שמדובר בעולם מחשבתי מוסכם על גדולי תורה). הגישה היא שכל החיים אמורים להיות מלאי תורה בלבד, כי התורה היא היוצרת חכמה, טוב לב, אהבה, חסידות, פרישות וכו' וכו'. תיאורטית זה נשמע נכון,"
לא הסברת למה אתה מתכוון חיים מלאי תורה כדי שאוכל לבחון את הגישה כשלעצמה. אם אתה מדבר על כל היום תורה כפשוטו הרי זו לא השקפה שהייתה בעבר אלא נחלת רוב ככל ציבור הלומדים החרדי.
ג. "אבל סובל טעות גסה במיוחד: קיום התורה בדרך הנכונה והאפקטיבית אכן בנוי מהיושר והמצויינות האידיאלית, אבל הוא לעולם לא יגיע לאדם שרק לומד, כמו שלא יגיע לאדם שרק נותן צדקה כל היום או רק גר בארץ ישראל (אע"פ ששקולה ישיבתה כתרי"ג מצוות) – כי ע"מ ליצור את האידיאל התורני צריך גם ללמוד, ע"י מעשה ההגות השכלית, וגם להיות ישר בדיני ממונות, ע"י הליכה לשוק ומסחר, וגם נתינת צדקה, שמצריכה שמיעת והרגשת העני והנצרך, וגם שלימות ביצרא דעריות, שמצריך נישואים תקינים ואחדות נכונה עם הנוקבא. ועוד ועוד ועוד ועוד".
לא הבנתי, אדם שלמד תורה ויישר את דרכיו, מוכרח להביא את עצמו להתנסות בחיי המעשה? הרי גם בד' אמות של הלכה אפשר להיבחן אם האדם ישר בבין אדם לחבירו הכולל אינספור פרטים והתנסויות, בין איש לאשתו כמו שהזכרת, גם בתוך הלימוד עצמו ניכרים מידותיו של האדם. למה לו לצאת להתנסות בעולם הגדול? שיישב בבית ה' שמור וספון ויעסוק בתורה ויקיים חובתו בעולמו!
[חוץ מזה, לו יצוייר שמי שהיה ספון בתורתו לא היה יכול לבחון את מידותיו, מה יש בכך, הרי כמה נפלא יש כאן היעדר רע בשב ואל תעשה, והוא עושה טוב ועוסק בבניינו של עולם, ימשיך כך כל ימי חייו וירש טובה וברכה לחיי העולם הבא. היכן מצינו שאדם חייב להביא עצמו לידי נסיון כדי לסור מרע בצורה היותר קשה?]."אדם לא יכול לחשוב שהנה הוא ישב וחזר עוד פעם על הגמרא, או עשה ועשה ועשה מצוות וזה האידיאל. האידיאל הוא בניית האישיות ע"י מעשי המצוות לפי זמנן ומקומן, ובכך נבנית קומה רוחנית על גבי קודמתה".
האידיאל הוא אחד ויחיד, ירדנו לעולם למבחן, עלינו לקיים חובתינו בעולמנו, ע"י עשיית רצון ה', זה האידיאל: עשיית רצון ה'!
האידיאל הוא לא בניית אישיות רוחנית [שלפ"ז אכן בנייתה היא ע"י טבילות אש בנסיונות החיים והעמידה בהם] אלא עשיית רצון ה', עבודת ה'. "ובכך נוצרה בעיה אמונית קשה אצל הציבור המתלמד: האם אכן אנשי מדע בהכרח אינם חכמים? וכי פרויד או אריסטו אינם חכמים?"
מה הקשר לחכמה?
"האם בהכרח התורה מרוממת את האדם?"
כן כן, חוץ מלימוד המביא לידי מעשה שבזה התורה דורשת אדם שרוח המקום ורוח הבריות נוחה הימנו גם עצם הלימוד הוא חוויה רוחנית המרוממת מכל דבר גשמי ובזוי ולא מוסרי. הדברים ארוכים, החזו"א לא הפסיק לדבר ולכתוב על זה.
וכי אין כאלו שלומדים הרבה ולא מתרוממים? – ועל גב זה באה ההשכלה, לאלו שהפסיקו להאמין בתורה כשהיא הוצגה בצורה מעוותת ורדודה לפניהם (אגב, בזה אני לגמרי עם הפורשים)".
אכן כן, כשחלון הראווה בעייתי זה אכן מטעה ומבלבל.
ההשכלה לא באה בגלל זה, אבל ללא ספק אם חלון הראווה היה מתוקן יותר היו הרבה נזקים שהיו נמנעים.
"לא פלא, עד היום ישנן לא מעט קהילות שכל קיומן הוא פחד מה'בחוץ', סגירת העיניים ויצירת חומות מדברים בסיסיים ביותר – הפחד הגדול ביותר של ציבורים אלו הוא הניטרליות. היום זה קצת התחלק, אבל כנראה שהחיבור של 'רק תורה' עם בהלה מכל דשה שלא צמח בכותל המערבי הוביל להצלחת תנועת ההשכלה. וע"ז נאמר: "כי לא כצורינו צורם, ואויבינו פלילים". וד"ל".
זה כבר נושא קצת אחר, ארוך ומורכב מאד ועדיף שנתמקד בעיקר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2014 16:46 |
|
| |
אכן כתבתי בצורה קיצונית, גם בהודעתי האחרונה.
כוונתי היא שגם הלימוד אמור להעשות בצורה של מטרה. ללמוד נושאים סבוכים כדי להתפתח בחכמה, ללמוד נושאים הלכתיים כדי לתרגם לחיי המעשה וכו'. גישת 'רק תורה' שאני מציג, עניינה בלימוד ועוד לימוד ועוד לימוד, בלי צורה בונה ומפתחת מחשבתית ואנושית. לימוד כזה קשור כסיבה או כמסובב למחלות נפש. לימוד הוא ככל מעשה אחר בחיי האדם - הוא חייב הנאה, סיפוק ויצירה.
וכעת, גישת ההבדלות הקיצונית שציינתי בסוף, מתאימה ביסודה לאומרים שהתורה עושה תורה שיוצרת תורה להיות תורה. דרך זו מתאימה למדוכאים ומשוגעים. ועליה יש לשאול: האם רק בתורה נמצאת תכליתיות? (בלי להכנס לטוב או רע) וכי אין חכמה בגויים? אין אנשי תורה שבולטים כאנשים בעייתיים? - ולדעתי, כח זה הוסיף הרבה לתנועת ההשכלה.
הדרך האמיתית, לדעתי, היא תורה מפתחת, כי אדם שמפתח את כוחותיו ע"י לימוד, יפתח ע"י מסחר, ע"י תפילה וכו' וכו' וכו'. לא אמרתי שצריך לחפש עיסוקים חוץ מתורה, אמרתי שצריך ליצור מצב שכל עיסוק יביא תועלת נפשית, ולמי שכל היום לומד צריך לומר: אם תנהג כך בלימודך, תתרגל לזה בשאר עיסוקיך!
(ניסיתי להסביר כל פרט מדבריי מזווית שונה)
|
|
|
|
|
|
