הגאון הצעיר ר' ישראל שניאור - מי האיש?

מקווה שתחזור לדיון.
__________________

אין מה להסביר לטרול אכול תסכול,

מחפש אמוציות? 

א.      חן חן. אכן, סיפורים פיקנטים במיוחד נשארים שמורים במערכת... אגב, לא הגבת על סיפור זה שלא ידע מה זה ברזיל (כמובן שם המדינה בדוי, אבל על אותו רעיון) ומי הוא הת"ח שיודע את סדר ומיקום כל מדינות ארצות הברית...

ב.      צר לי. כפי שכתבתי, אני עסוק במיוחד. אשתדל מאוד.

ג.       כפי שכתבתי, גם אני לא דיברתי על תאוות הכבוד בהכרח. הנושא המרכזי הוא מקום הנפש בעבודת השם. כבוד הוא לא בהכרח 'קריירה', אלא כבוד בסיסי שמסביר לאדם שהוא בעל ערך. אגב, גם קריירה היא בד"כ הערך המינימאלי שבעליה מסוגל לייחס לעצמו [כמו העני של הלל הזקן]. – לדעתי יש משמעות רבה למקומו של האדם בעת שהוא עובד את הבורא, לפי הבנתי לדעתך לא.

שים לב: גם אני סבור שבסוף הכל מגיע לאלוקות, אבל לדעתי א"א להקריב את האישיות לאלוקות, כי תפקיד האדם להיות אדם בזמן שהוא עובד לאל. – את היסוד לזה תוכל למצוא בטעמי המצוות שכתב הרמב"ם בסוף המורה נבוכים, שכל המצוות מביאות תועלת ישירה בעולם הזה, לשלימות האדם, הקהילה והאנושות. – לאחר יסוד זה יש לנו ויכוח לגבי תאוות העולם הזה. אני חושב שאין כזה דבר 'רע' בהגדרה [ישנה תורה של ר' צדוק שלעתיד לבוא תתבטל מידת הליצנות, כי רק עתה יש בה תועלת, בליצנותא דעבודה זרה, אבל לעתיד שלא תהיה ע"ז תתבטל התועלת. ועכ"פ לכל מידה יש צד חיובי], כי לדבריי כל המעשים הדתיים מביאים לשלימות האדם, ומי אני שאחליט איזה חלק מהאדם רצוי ואיזה לא [וע"פ ר' צדוק ובלעדיו, אני מעדיף להניח שהכל טוב].

גם אני חושב כמובן, שהאידיאל הוא עבודת השם, אבל זהו סיבה ומסובב התלוי בה.

את הרעיון העומד מאחורי המשפט האחרון לא בדיוק הבנתי.

ד.      נדמה לי שהרעיון של ה'כיבוש שטחים' שלך כתוב ברב דסלר או מישהו אחר מבעלי המוסר בעת האחרונה. לענ"ד הוא יפה ונכון. אנחנו דיברנו על ההשקפה על כל מידה. בכל מידה יש צד טוב ורע, כולל במידות הטובות [בהקדמת ס' בנין הבית הנ"ל מביא משפט כזה בשם ר' ירוחם]. ולכן אני מעדיף לראות בכל המידות דרך לעליה.

לגופו של עניין, אינני רואה היתר לאדם שהאיזון של נפשו מצריך או דורש עיסוק מחשבתי או פיזי המחובר לעום הזה, והוא מושך ידו ממנו הטענה של הקדשת החומר לבוראו. אדם זה דומה לנגר שחוסך בעצים ללקוח. – ולמעשה, מצב של חוסר שימוש נכון בגוף יכול להוביל לנזקים נפשיים, וזו עובדה [דיברתי לאחרונה עם מאבחן דגול, ת"ח ומקובל גם על חוגים קיצוניים – לדבריו, בלי ציון שמות, 'ישנו פוסק גדול בדורינו שסובל מבעיה נפשית קשה, והדבר ניכר בפסיקותיו'], אינני מבין מדוע אתה מתכחש לזה.

ה.      אם תרצה אביא עוד מובאות, אבל כדבריך, המובאות אינם עיקר הדיון.

ו.        עניתי ע"ז בסוגריים לעיל, עי"ש.

ז.       לא התכוונתי לדלות ממך פרטים אישיים. הספר הנ"ל הינו ספר הדרכה לחתנים, חלק גדול ממנו [כולל ההקדמה] מוקדש לאותם שאינם מבינים כיצד 'זיווג' ו'קדושה' הולכים ביחד.

כפי שכתבתי, לענ"ד בעת שיתקבלו דבריו במישור העקרוני, הם יהיו נכונים לגבי הקונפליקט בין מדינה חילונית לישוב א"י וכדו'.

ח.      יאללה. התכוונתי לכתבה הזו: http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=67768

[כמובן שה'הסבר' שלו טעותי ביסודו, כי החזו"א דיבר על קיצוניות, ולא על התבדלות, וד"ל]


___________________
כידוע לך אני די אופטימי במה שקשור לזרים [עיין ערך הרב ניר שטרן]. לדעתי הוא איננו טרול, אלא כותב חדש שעדיין לא הבין את הכללים האתיים...

א. ננסה לנחש, רבנים ליטאים ירושלמים שלא מעורבים בפוליטיקה, אז ככה, רבנים ליטאים המתגוררים בירושלים יש הרבה, אתה בודאי מתכוון לצ'למרעס, ואני לא מחשיב את הקיצוניים המתנזרים מפוליטיקה מטעמים אידיאולוגיים אלא לרבנים הקרובים בדעותיהם לזרם המרכזי, אז יש לנו את הגר"ש פישר [קרוב בדעותיו לזרם המרכזי... אמממ... (אף שלאחרונה נצפה בכנס וכתבתם של החברים מהפלס שלא הצליחו למלאת את השורה הראשונה בזקנים לבנים והביאו גם רבנים שמעולם לא נברו בפח הזבל הטהור, לך תדע אולי עוזר בשעותיו הקשות של הגרש"א שהיה ר"מ בישיבתו, שנה הבאה הוא בודאי לא יגיע אחרי שכמעט והתחרש מצרחותיו של ר' זיכרמן הידוע מהכותל. כבר נסחפנו...)], בעל הציץ אליעזר [סוג אחר של צ'למר, אבל גם צ'למר שורשי], הגרש"ז אוירבך [התערב בפוליטיקה אבל לא במחלוקות. לשמו ולזכרו תאוות נפש... אי אי .... היכן ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא? וכבר שמענו ממו"ר מרן זצ"ל שהיה יחיד בדורו בתורתו ובפרט במידותיו והנהגותיו].

אפרופו רבנים ירושלמים, כעת נלחם על חייו אחד מגאוני ירושלים ומגאוני דורינו בכלל ה"ה הגאון האדיר רבי זונדל קרויזר שליט"א בעל הספרים הנפלאים אור החמה בכל חלקי התורה. קרעו שערי שמיים!  

נסחפתי קצת... אחזור יותר מאוחר עם ראש מסודר.

יש הרבה רבנים שהתגוררו בירושלים אך הם לא צרלמרע'ס במהותם.

הרבנים גולדשמיט זולטי קוליץ, רבני ישיבת חברון.

כל השאר היו מעורבים בפוליטיקה. 

המשך:

ב. קריאת דברי המשיב בעיון ובמתינות היא תנאי הכרחי לקיום דיון נורמאלי.

ג. הדברים שאתה אומר נכונים בשלבים הראשונים של העבודה התלויה יותר בעניינים גשמיים, ככל שהשטחים הולכים ונכבשים, הרי שהמבט לכל ערך גשמי שונה בתכלית באופן שאין צורך במעמד העובד אותו הזכרת.

אני לא רואה סתירה בין דברי לבין המובאות שהבאת מהרמב"ם ור' צדוק. וידועים דברי המס"י [שאני צועד בדרכו לאורך כל דברי] על קידוש החומר ע"י העבודה כקרבן ע"ג המזבח וכו'.

הרעיון פשוט, המבט של העובד אל הגשמיות משתנה ככל שהשטחים נכבשים.

ד. נזקים נפשיים אכן מתרחשים במקרים קיצוניים, ואכן בתחבולות תעשה לך מלחמה. 

אני סבור כי ההתנתקות מהחומר שאינו שלילי מגיע לבד [נקיות "מביאה" לידי פרישות] באופן שהעובד אינו צריך להקדיש לזה מלחמה מיוחדת אלא להתקדם במעלות הרוחניות ובזה ממילא ידחוק את הגשמיות ויש כע"ז בכ"ד בחז"ל. 

ו. היכן?

ח. בנוגע לאותו פוסק לוקה בנפשו, כמדומה שפעם התבטא כן הגרא"מ שך על פוסק מפורסם [על זהותו אני יכול לתת רמז הנוגע לעצם הדיון אך הוא עבה מדי], גם ממו"ר מרן זצ"ל נשמעו ביטויים חריפים ואכמ"ל.  

ט. נסיים עם החלק המוסרי ונעבור לזה החינוכי. 

כתבתי הודעה והרי היא מעליך.

אני מוקף בעיסוקים מכל פינה, חטפתי דקה לענות כדי לשמור על רציפות הדיון.

ובכן,

אין שום סתירה בין הנורמה הגשמית שאינה שלילית לבין עבודת ה'. העולם הגשמי נועד לשמש את האדם. רק ככל שמתקרב לרוחניות השימוש בגשמיות הולך ופוחת.

על ההרגלים הגשמיים כתבתי כבר [כיבוש שטחים וכו'].

שבוע טוב!

על נשוא האשכול ר"י שניאור [מפורום אוצה"ח]:

מעשה אפוד להרה"ג ר"י שניאור

המגיבים "צולניק" ובעיקר "מלך שלם" הוציאו לי את המילים מהמקלדת. 

האשכול שם צונזר...