מכתב שקיבלתי מאברך שמכיר את הרב שניאור וביקש ממני להכניס את תגובתו כמות שהיא (זה לא אני, את תגובתי שלי אכתוב בתגובה אחרת):
הערות על ביקורת הספר "שו"ת מעשה אפוד" ומחברו.
א. היות ונחשפתי לתהיות במקרה הטוב, בביקורות במקרה הפחות טוב, ובזלזול במקרה הגרוע, באשר לשו"ת "מעשה אפוד" ומחברו, וזה עתה הגדיל אחד במאמר מיוחד שכתב עליו, ראיתי מחובת היכרותי העמוקה עם המחבר להביא מעט מהנסתר הרב על הנגלה שבו, כדי להוכיח עד כמה חוסר היכרות אישית יכולה ליצור שרשרת טעויות ופעמים אף לחורבן שקשה לתקן.
אחלק את הביקורת לשתים ביקורת הלכתית, וביקורת השקפתית, המבקר שביקר בב' המישורים צודק באשר לביקורת ההלכתית שבגדול איננה דורשת היכרות עם המחבר, ברם ביקורת על טבעו משנתו וכדו' איננה צודקת ופעמים שגובלת בפשע.
בהמשך דברי לא אתייחס לכל הערותיו (ההלכתיות וההשקפתיות) שלטעמי בחלקם הוא צודק, הגם שידעתי משיחותי עם המחבר שגם בהם טעמו ונימוקו עמו, אינני חושב שיש טעם להלאות את הציבור בכל טעמיו הצודקים או לא.
ב. האף אמנם כי יודע אני כי דברי יהיו למורת רוחו של המחבר, ראיתי לנכון להביא מעט מהיכרותי עמו בכדי לתת גישה מאוזנת בטרם ניגש אל מזבח המשפט, המחבר כפי שציין המבקר אדם עם רגלים על הקרקע, מחובר למציאויות הזמן, אנושי, בעל רגישות אצילית ומידות תרומיות, לבד היותו בחינת בוצין בוצין מקטפיה ידיע שמיום עומדו על דעתו לא פסק פומיה מגירסא בעומק העיון והבקיאות בכל חלקי התורה, עוד טרם היותו לאיש בפרישות וקדושה נוראה לא כל מוחא סביל דא, כל לימודו נעשה בעיון רב ובדקדוק נכון, חושב ושוקל כל צד ופרט פעמים רבות ומשנן לימודו פעמים רבות עד כי חדל לספור כי אין מספר, מהיותו בישיבה ועוד קודם לה דקותיו מדודות ממש (אין לו זמן כמוני וכהמבקר הנכבד לנייעס מעל גלי הפורומים למיניהם) אינו חושך בכי הוא זה מעצמו את צורות הלימוד השונות, נחשף ומכיר את כולם ומשתמש ומשלב אותם בלימודו, מפאת קליטתו הנדירה במהירותה יכול לעבור לנושאים אחרים מיד, או לעסוק בכמה בד בבד, למשל גם אם יעבור על השיעורי ר' ראובן או ר' פסח מקוברין בשעה קלה יוכל לפשט את דבריו בהסברה רהוטה הפשוטה בגאונותה, ביקורות דומות נשמעו גם על הרב עובדיה אך הם לא שינו מהעובדה שאם תיטול מדבריו את כל המראי מקומות השונים על סימניהם וסעיפיהם ותשאיר רק הראיות הדחיות החקירות וההכרעות הם יהוו ספר למדני אשר אינו מבייש צורב בעל שיעור קומה, אך מה לעשות וחטאו היה בידיעותיו היתירות על פני האחרים ונכונותו לציינם, חשוב להדגיש דל מהכא ספרי אחרוני הזמן והירחונים למיניהם, המחבר יודע ש"ס בבלי וירושלמי, ראשונים ואחרונים, רמב"ם טושו"ע ונו"כ, שותי"ם ועוד, וכולם בהבנה ברורה גם במקומות ובסוגיות שלא ליבן בספריו, הדברים ידועים אצל גדולי הרמי"ם בזמנינו מחד ופוסקי ההלכה החשובים מאידך כולל דיינים מכל רחבי העולם הנעזרים בעצתו ובפסיקותיו, בחכמת חייו כזקן ורגיל, ובדרכי ניתוחו הגאוניים, וכל זה עוד כטיפה מן הים.
ג. ברם לא אכחד כי המחבר נוהג לעסוק בנושאים מגוונים שלא מוצאים ביטוי גדול כ"כ אצל מחברים אחרים, אך אדגיש כי אולי באופן חריג אין הדבר משקף כלל את טבעו וצורת לימודו גם בנושאים חמורים כשורשי הלכות עירובין, ריבית ועוד, ואם כי מרבה הוא לציין באופן נדיר ומוזר, אי"ז נובע מלהיטות חיפוש המקורות כי אם ברצון שיתוף הקורא ולו בציון אחד אם יהא לתועלת, ועוד ידיעה נחוצה מהיכרות אישית המחבר אינו מתיימר להתדמות בצורת לימודו לא היום וגם לא בעתיד לזו של מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל.
ד. המחבר מודע לנדירותו, אך מה שנראה כמשתף את הציבור בידיעה הלזו לא נעשה מתוך שאיפה רהבתנית כי אם מתוך שמחתו בחלקו ונחלתו.
ה. מש"כ שמשמע שהכוונה שבכל שנה ושנה משיב כמות תשובות כזו, אינו משמע כלל ופשוט, למרות שכותב שישנם בודאי עוד תשובות נוספות ואבוי אם כך מדמה המבקר גם בלימודו וספריו.
ו. ועכשיו באשר לחלק מהערותיו, למרות כישרון המבקר נראה כי חושב הוא שאם הוא אינו יכול לשאול שאלה כשאלת הרוקח אף אחר אנו מסוגל, לצערי לא כך פני הדברים, זאת ועוד נראה שלא הבין תשובתו בענין דמות השעווה שציין למיקומו במגדל שלום הרי פשוט שכוונתו אינה לעסוק במיקום הנוכחי כי אם לגופו של ענין וכפי שעסקו בראשיתה של שאלה זו, זאת ועוד השגתו בענין שיער המצולם אינה מצליחה לחתור תחת עצם התשובה שכן לא יועיל ולא מידי אם לא נהגו העם לגנוז או להשמיד את התמונות לאם אכן הדבר מותר באמת, וכפי שאכן לא יועיל להביא מקרה אחר שאסור אף הוא כדוגמת שיער אשת איש המצולם שבאופן הגורם הרהור שיש לאסור, ובודאי שזה עדיף מהיתר גורף מסיבה "מוצדקת" שכך נהגו העם, זאת ועוד מה שקרא תיגר על תשובתו בענין רודף חושבני כי אדם שקול רואה ב' צדדים פשוטים, אם כי המשקל הנוטה לטובת האחד אינו מן הנמנע לציין גם אותו, זהו לומדע'ס בסיסי, כמ"כ מש"כ כי להרב עובדיה בלבד מכנה מרן אינו נכון כי כ"ה גם להגרי"ש אלישיב זצוק"ל ומנהגו כן רק בגדולי עולם שנפטרו נ"ע, ועוד תוספת אחת קטנה בתורה "קטן כגדול תשמעון" וכמ"כ יהא בכמוזר כברור.
ז. ניהדר אנפין למש"כ המבקר כי אין רצונו לזלזל חלילה במחבר אם כי לא נמנע לעשות כן, וכמש"כ כי השאלות "נתפרו" לתשובות "שאריות מהלימוד במיר" וכו', אני מניח שהוא לא היה כותב כן על ראש ישיבה בינונית עאכו"כ על אחד מיחידי סגולה בדורנו (וכפי שכתבו כמה גדולים בהסכמתם לספרו שכנראה השמיטם ב"טעות") והוא עוד טוען שהוא שומר את עטו ונזהר בלשונו, וכפי שלא חסך חרצובות לשונו באילו מקומות, וכהתבטאותו העכורה ע"ד הגר"מ גרוס שהסכמתו "אינה נורמלית" (כי מוחו הפעוט לא זכה להבין דבריו, ואף שידעתי כי רבים הם שלא יבינו דבריו מ"מ הלא ברור כי הכותב הסכמה אינו חייב לכוון דבריו לכל הקוראים ואפי' לא לרובם).
ח. קנצי למילין כתבתי רק לעורר כי דרכי המשפט רחבים המה, ופעמים ששפיכת הדיו כמוה כשפיכת דם, לכן תועלת תהא למבקר ולשכמותו להרהר טפי טרם יכתוב דבר הבא לעיני הכלל אם לקרב אם לרחק.
