הגאון הצעיר ר' ישראל שניאור - מי האיש?

אחרחוק

[ובנוגע לצפיות, אל תשכח שצריך שניים לטנגו].

התגובה כנגד מאמר הביקורת היא לא עונה לעניין, אכן יש כאן ספר שמהותו בעיקר בקיאות, מקורות של פתגמים, ומראה מקומות. כנראה שזו מהותו של המחבר, כל אחד והחלק שלו בתורה, אם הכותב זלזל אולי הוא לא הבין את זה, יש עמקנים ויש בקיאים ויש המשלבים את שניהם כמרן הגר"ע יוסף. בספר השו"ת  מעשה חושב רואים בעיקר התמצאות במרחב.

לא כל השמונה עשרה עמודים עוסקים בהרב שניאור.

האשכול נפתח במטרה לתת פרופיל על הרב.

נראה שהמחלוקת כאן היא בשאלה יותר יסודית.

מ"מ יש כאן שאלה שמאד מסקרנת אנשים אוהבי חכמה, האם קיים בדורינו אדם שהוא גאון הדורות שיודע את כל התורה כולה וכו' כטענת חסידים [שאם כן, היה עלינו לרוץ אליו בהמונינו לבקש תורה מפיו] או שלא.

כתבתי בחפזי. 

כל מה שאכתוב מכוון רק לציבור הקוראים המבקרים כאן, ועלולים להיות מוכשלים חלילה בעוון הוצאת שם רע. 
אינני מכוון את דבריי לכותב מאמר הביקורת, שכן הסיכוי שהוא יתרפא מתכונותיו הקשות הינו קלוש רח"ל. 
למעשה, לא צריך להכיר את הרב שניאור, או אפילו לראות את הספר "שו"ת מעשה אפוד", כדי להרגיש בבירור שמאמר הביקורת נכתב מתוך מירמור וצרות עין. למרות ביטויים כמו "עפר אני תחת רגלי שקידתו וידיעתו בתורה", "אם היו ידיעותי אחוז אחד קטן מידיעותיו הייתי מאושר", "איש בן 30 וידיעותיו כמאה אנשים בני 90", שהם בבחינת מלאך רע יענה אמן בעל כרחו (ובבחינת אמירת שבח רק על מנת לקבל גיבוי וכח לגינוי) - מאמר הביקורת רצוף דברי צרות עין שיוצאים החוצה מלב ממורמר, ומעידים יותר מכל על מחבר מאמר הביקורת ועל ביקורתו. 

אתן כמה דוגמאות (ההדגשות שלי): 
"כמדומני שעשייתו ל'גדול' בטרם עת, אף שמביאתו לכך שיכול לשקוד יומם ולילה בתמיכה מלאה של נגידים. יכולה לגרום לו לקבע את צורת לימודו הנוכחית". 
"בנושאים רבים מציין המחבר: ובמקום אחר הארכנו בזה בס"ד. ... אין כאן בעצם מידע לקורא, אלא לכותב". 
"גם בנושאים שיש עיסוק, או שהם פופולאריים לגמרי, או שהם שאריות מהלימוד במיר, כמו כמה חקירות בעבדים". 
"אין ספק שהמחבר קורא את כל מאות הספרים המתחברים מדי שנה בשנה, ומכאן שהוא מקדיש זמן רב ביום לעבור על ספרים כאלו... בזמן זה יכל להשתלם בש"ך חו"מ ויו"ד נתה"מ וחו"ד וכו'". 
"זו בדיוק הבעיה שרוב הבקיאות מקהה לפעמים את חוש הביקורת הנורמלי. מדובר בכותרות שאברך ממוצע היה מתבייש להציבם. ראה גם בירורים בש"ס מז': האם עובר גוי לומד את התורה במעי אמו?" 
"כמובן שלא נעדרת כאן תשובה לרב גמליאל רבינוביץ (המכונה "מח"ס גם אני אודך ועוד"), למה כהן אינו מברך 'שעשני כהן'."

* * *

ישפוט כל שופט, כמה עליבות, קטנוניות, וגסות רוח נסתרת וגלויה, יש בדברים הללו. 
כל מילה מדברי הביקורת "צועקת" שהאיש הממורמר חיפש בכח הערות, והתעלם ממאות נושאים חמורים בכל הענינים ובכל חלקי התורה (שנידונים בספר תמיד משורשי הדברים), והיות וזו מטרתו חיפש בכח הערות שאין בהן ממש כלל. 
ראו נא ראו, עד כמה יכולה צרות עין להביא את האדם למעשי נבלה. 
לקחת גאון הבקיא בכל התורה ישר והפוך (ובתי דין מכל העולם מריצים אליו שאלות חמורות בכל חלקי התורה, כפי שנוכחתי כמה פעמים) ולעשותו "בקיא בירחונים", לקחת גאון שידיו רב לו בלמדנות בכל הסוגיות העמוקות בכל הש"ס ממש ולהופכו ל"עוסק בשאלות מוזרות" - זה כ"כ עלוב שקשה אפילו לענות לו כאיוולתו. 
אני יודע מקרוב על כמה וכמה גדולי ישראל (בהם גם המפורסמים בלמדנותם האדירה) שמדברים על הגאון הזה בצורה שאין דומה לה, ואני גם יודע שכל החשדנים והמסוייגים שינו את דעתם מיידית כשפגשו את הגאון הזה.

מהמעט שאני עצמי התרשמתי אישית בפגישות עמו, מדובר בגאון אדיר בקנה מדה שאי אפשר לדמיין, ששולט בכל התורה המצויה בידינו, מראשוני הראשונים ועד אחרוני האחרונים ממש, ולא רק בבקיאות מסודרת להפליא, אלא גם בעיון ובלמדנות. מתנה טובה שהנחיל הקב"ה לדורנו. 
לכתוב עליו "יכל להשתלם בש"ך חו"מ ויו"ד נתה"מ וחו"ד" - זה אפילו פחות מבדיחה. 
מדובר בגאון מפליא שיודע את כל הספרים על השו"ע ישר והפוך יחד עם עוד רבבות אלפי ספרי שו"ת, (כל הספרים שת"ח יכול להגיע אליהם, לרבות אלפי ספרים שעדיין לא נמצאים באוצר החכמה ומוזכרים אף הם ב"מעשה אפוד"), גאון שבני ביתו של הגרח"ק שליט"א העידו שכינה אותו בתואר נדיר "הגאון המאויים". גאון שהרב דבליצקי כותב עליו "שמתוך מראה הספר בשם "גאון" יקרא ... והנני משתומם על רוב בקיאותו" (ומעולם לא כתב סגנון כזה כידוע למכירים אותו), הרב גרוס העיד "בעיוני בחיבור שו"ת מעשה אפוד מירתת גופאי בחרדת קודש אי בן אנוש חרט קולמסאי בו", הרב קארפ כותב עליו "הגאון המופלא סיני ועוקר הרים... בהיקף נורא שלא נראה כמוהו... חידושים נפלאים בתורה", הרב ליברמן כותב שעליו נא' שהקב"ה "משפיע בנו שפע חכמת התורה כנראה בחוש", והרב פינקל כותב עליו "ידיו רב לו ... בעמקות מופלאה ובהיקף עצום בכל מקצועות התורה", וכו'. 

על הרב שניאור ראוי היה לא רק לברך את ברכת "שחלק מחכמתו", אלא גם את ברכת "שככה לו בעולמו", וברכת הנהנין, ועוד כמה ברכות. כפי שכתבתי זו מתנה טובה שנתן הקב"ה לדורנו, לראות ת"ח שבקי בכל התורה כולה ממש, ישר והפוך, בעשרות אלפי ספרים, והכל מסודר אצלו בסדר מופתי מהראשונים ועד לאחרונים, כשהכל מלווה בלמדנות והבנה ישיבתית יסודית ועמוקה. 
לרוב האנשים זה גורם תענוג והודיה להשי"ת, ותחושה נפלאה שהתורה היא שלמה ובהירה מתוך כל רבבות הספרים שחוברו בכל הדורות, אבל קורה שיש אנשים שזה עושה להם רע. אולי כאלה שהיו רוצים לקבל "תמיכה מלאה של נגידים" ולא עלתה בידם.

השי"ת ישלח רפואה שלמה לכותב, רפואת הנפש מהמידות הרעות והמירמור העצמי, ויצילהו מלהמשיך בלימוד על מנת לקנטר שהוא חטא חמור מאד.

* * *

לסיום אני מציע לכל אחד שרוצה באמת להנות מהתורה הקדושה, לעשות מאמץ ולהשיג את הספר המדהים הזה, ופשוט להנות מלימוד תורה בצורה המקיפה והמסודרת ביותר שקיימת כנראה בדורנו - כאשר כל נושא מסודר ומסוכם מתחילתו ועד סופו, מראשוני הראשונים ועד אחרוני האחרונים (כולל אחרוני דורנו שהמחבר בענוותנותו ובטוב ליבו מזכיר "גם" אותם אחרי כל אלו שקדמו להם, ונותן גם להם את המשקל ההלכתי הראוי לכל אחד מהם), כאשר כל מעיין רואה מיד שהרב לא מצטט שום "מחרוזת קיימת" משום מקור, אלא יודע את הכל מתחילה ועד סוף. זו לא אנציקלופדיה הלכתית אלא הרבה הרבה יותר מכך, יש בה למדנות עצומה וגאוניות כמעט בכל תשובה לרבות בתשובות ה"פשוטות" לכאורה, ולקבל לתוך הפה תורה שאברך רגיל היה מתקשה לעשות בעשרות שנים - על זה ראוי להודות להרב המחבר שליט"א. 
אני מקוה שבדבריי תיקנתי ולו במעט את חילול ה' שנעשה כאן, את הביזוי תלמידי חכמים המכוער שכמותו יכול להיות רק באתר אינטרנט שבו כל יתוש קצוץ כנפיים יכול להטיח דברי זלזול ולעג בנשר הגדול שבשמים. 
ולפני שהמבקר יטיח בי דברי בלע, אני רוצה להדגיש שאינני נמנה עם יחצני"ו של הרב שניאור, אני בסה"כ אדם שזכה להכיר (בס"ד) את הרב, ונהנה עד מאד ומודה לה' על המתנה הטובה שנתן לדורנו.

____________________________

תגובת רדקי:

ד_ר_ל_צ כתב: (מפורום אוצה"ח)  'מעשה אפוד' להרה"ג ר"י שניאור בכלל, הרב עובדיה לא משתמש בחומר בגאונות, דוגמת ר' יוסף ענגיל, דהיינו היכולת לשלות ולדלות דברים שאינם קשורים במישרין לנושא, בקיאותו היא במפורש. הקי"ד.

   
מי שכתב את המשפט הנ"ל ככל הנראה מעולם לא למד (אולי קרא אך לא למד) את כתבי הרב עובדיה.

מוציא, במחילת כבודך, כפי שכתבתי איני מכיר את האיש, אבל בספרו עיינתי. את הכינוי נשר בשמים השארתי כי ראיתי אותו כפרט העניני היחיד, שאתה מעריץ את הרב שניאור שליט"א, ומציין שכך עוד רבים וטובים.
הבעיה היא לא ביכולת הפרגון, אלא בצורה המגוחכת והנלעגת בה דרשת את הביקורת הענינית והמכובדת בדרשות של דופי טפשיות, המראות על תסביך רציני.
אולי יבא יום ותבין שגם אם אתה חושב משהו ומעריך דברים בצורה מסויימת, ייתכן שאחרים חושבים ומבינים אחרת ממך, והשמים לא נופלים, והנשר ממשיך לעוף. ולא כל חילוקי דעות נובעים מחוסר פירגון או מכל מיני תובנות עלובות שמתפרשות דרך משקפים מצומצמות של תסביך נחיתות.

המפגש עם ספרו של האיש ילמד יותר על האיש מאשר המפגש עם האיש עצמו, הספר מייצג את המיטב של האיש וככזה חשוב לי מאד לבחנו, אשמח אם מו"ל יטול יוזמה ויסרוק לכאן את ספרו, אני חיפשתי אותו בהרבה בתי מדרשות שביקרתי בהם ולא מצאתיו. למה שלא יכנס למאגרים אוצר החכמה והיברו? 

לא דיברתי על אישיות, דיברתי על גדלות בתורה. 

חסידיו טוענים שהספר לא מייצג את המיטב של האיש, והדבר אפשרי.