הגאון הצעיר ר' ישראל שניאור - מי האיש?

משבר פסיכיאטרי עבר גם עבר, אבל מהסיבות שהזכרתי.

בהודעותיו באשכול אודותיו או במה שציטטו ממנו סיפר כי נפגע גם פיזית רח"ל מהמשבר הנ"ל. 

[כתבתי הודעה והיא נמחקה, מצטער על העיכוב]

הדגש מבחינתי היה שלדבריך עבר משבר פסיכיאטרי. לענ"ד מסתבר יותר משבר פסיכולוגי, גם בשל העובדה שקשה להאמין שתקופה קצרה יחסית לאחר משבר פסיכיאטרי החולה מסוגל לחזור לשיגת החיים הרגילה שלו (כתיבה והבעת דעות).

אסביר את גישתי באופן כללי בעניין הרב יצחק-ניר:

מבלי להכיר אותו אישית, וגם מאמרים שלו קראתי מעט מאוד.

עשה הרושם שהוא מושפע מתורת ר' ברוך בער [עם דגש על בבא קמא, משום מה]. תורה זו, שמקובלת יותר בישיבות האמריקאיות, היא סגנון הלומד'ס החולמני, כלומר, פילפול רב בלי מסקנות מוגדות, ולרוב בלי ביאור מובן בסוגיות.

בעולם הישראלי מקובלים יותר ר' שמעון ור' חיים [וכן הקצות והנתיבות], שתורתם מקורקעת/מוגדרת/מובנת יותר. ולכן תופעת משבר של האמריקאי מובנת יותר. כמובן, אני מדבר על אמריקאי החי בישראל, כי הצלחות אמריקה כרוכות בזה שהבחורים לא רק לומדים [וד"ל].

לפי הבנתי, סגנון המשבר מחולק לשניים: האחד הוא משבר גיל הארבעים. שיגרת חיים של פילפול בלבד משעממת, כמו כל שיגרה. כהעיסוק מרוכז בלומד'ס בלבד השגרה עשויה להכביד [בניגוד לתלמידי ר' שמעון ור' חיים, שמסוגלים לפתח עם הזמן סגנון הלכה, סיכום סוגיות, אוצר חידושים – ולכן חשש השיעמום פחות סביר].

הנושא השני הוא חוסר המסוגלות לפענח כל נושא עפ"י הפלפול. כשהרב יצחק הגיע לסוגיות עירוב רגש ושכל, כמו תפילה [שבהלכה עצמה יש נושא של רגש, וכמש"כ הרמב"ם שיהא הלב הומה וכו'] – ועירוב ההלכה עם הרגש התבלגן לו, הוא נקט צעד לא שיגתי. ופשוט נאלץ לפתח תורה נוספת מכליותיו, כדי להבין את מה שלא נתן הפילפול. משבר זה קשה מאוד, משום הבנאדם עמל שנים על תורתו ופיתאום הוא מרגיש מסורס. אם אני מבין נכון, אני לא מאחל לאף אחד משבר כזה [למרות שיש לי חשד קל שחלק גדול מהאנשים שלא לקו במשבר שכזה, גדלותם התורנית אינה הסיבה...].

{סתם לדוגמה: הרב יצחק פסק שאסור להתפלל היום. לפי הבנתי הוא למד את ההלכה ממה שכתוב בטוש"ע סי' קא שכוונה באבות היא לעיכובא, אבל מי שלא כיוון לא חוזר כי חזקה שלא יכוון פעם נוספת. ע"כ הביאור. והרעיון הוא חוסר התמודדות עם הטקסט שאומר הפוך. כלומר, בטור מדובר על מי שלא כיוון, וזה אומר שהוא כן מתפלל, למרות שחזקה שלא יכוון. ומשחקי הרגש בזה קלים, והבעיה כמובן היא שהרגש אינו משחק. אבל קשה להסביר זאת לתלמידי ר' ברוך בער}

ובשלב זה הפך הרב יצחק לרב ניר, והחליט שמצא את המוסר הכללי, כתחליף לעולם הרגש, שהוא לא מצא בתאולוגיה שלימדו אותו. על זה אני בכרתי, כי נושא מציאת המוסר האובייקטיבי והכירות המרחב הפתוח לצורך סקירת נפש האדם הנטראלית היא משימה קדושה בעיניי.

אגב, תקופה קצרה לאחר מכן ראיתי מאמר שלו, שפורסם בפורום שאין להגות שמו (אל תאמינו לי שהסתכלתי שם! "אין אדם משים עצמו רשע"), בו עסק בהגדרת 'עם' עפ"י לאום, גזע או דת. מסכנתו היתה שעם הוא הגדרה לגורל/תרבות. ועפ"ז הטיח דברים כנגד הספר 'תורת המלך'.

מאז, מבחינתי, סר טעמו בכמה מובנים. משתי סיבות:

א.      זו לא הגדרת עם, ולמשימה החשובה הנ"ל הייתי שולח אדם שמספיק מלומד בתחומים שהוא בוחר לעסוק.

ב.      ספר תורת המלך לא עוסק בשום נושא הקשור להגדרת עם, ואפילו לא במקביל דמקביל.

ידידי היקר,

לא הבנתי, מבחינתך סר טעמו [כמורך ורבך החדש, כפי שכינית אותו] רק בגלל איזה מאמר שלא נראה לך?

לא הפריעו לך דעותיו האחרות אותם מניתי לעיל?

זה בסדר שהוא מתקרב לאבא שבשמים ישירות ללא המחסומים הרגשיים שיוצרת ההלכה המאובנת (עפ"ל)?

תסלח לי שלא ירדתי לסוף דעתך.

מבחינתך הכפירה שהוא השפריץ שם היא דעה תורנית לגיטימית? 

שטרן עדיין ראוי לשאת בתואר "רב"?

[עברתי על מה ששלחת לי, לפו"ר דבריך נכונים וראויים להעלותם על שולחן מלכים ולא ראיתי מקום להעיר בהם. כה לחי!

מה עם מה ששלחתי לך?]

הקפצה [החייאה].

מחכים לגאונים צעירים נוספים.

אני גם נגד, אבל סתם סקרן [בעצם, עיקר ההתנגדות היא לפרסום דוגמת ר' ע"ל שנידון לעיל ועל גבי כתבה מרוחה בידיעות, אבל פרסום כה"ג נראה דהוי בכלל וסוף הכבוד לבוא ודו"ק].

לגבי הרב קשת, אתה מתכוון לבקיאות רחבה או לפירוש המילים שכתבת?
 
אשמח מאד לשמוע על "חידוש" על כל המשתמע מכך.

קובץ יסודות וחקירות הוא אכן כלי יעיל (זכור לי שהחלו למכור את המהדורה הראשונה במרכז הרב) אבל מה גאוני בו?