אייזין

<יש קושי לדעת גבולות ברורים ולמצוא איזון מתאים>

קושי לדעת גבולות ברורים, ולמצוא איזון מתאים קיים בכל דבר בחיים. ובעניננו, דרך אחת לפתור את הבעיה, היא לא להרבות עם אשתו בשיחות "אסורות", עם כל הקשיים שבהגרת ה"דיבור האסור", ואילו דרך אחרת היא לא לשאת אשה, או לשאת אשה ולחתוך את הלשון.

ראה את הדרך בה נקט תנא שהיה פרוש כל חייו לאחר שראה את ה"שטן" שבא לנסותו, בסיפור המובא בילקוט שמעוני (פרשת ויחי רמז קסא), והמופיע גם במספר מקורות אחרים, (ביניהם בסדר הדורות בערכו), והרי הסיפור בשלמותו: 

''מעשה בר' מתיא בן חרש, שהיה יושב בבית המדרש ועוסק בתורה, והיה זיו פניו דומה לחמה, וקלסתר פניו דומה למלאכי השרת, שמימיו לא נשא עיניו לאשה בעולם, (על אישיותו של ה"תנא", ראה במדרש תנחומא (בובר), הוספה לפרשת חקת סימן א ד"ה [א]): "מעשה היה בר' מתיא בר חרש, שהיה עשיר, וירא שמים, ובעל מדות טובות, ורודף מצוה וצדקה, ומהנה תלמידי חכמים מנכסיו, והיו יתומים ואלמנות מצויין על שלחנו תמיד, וכל ארחותיו ביושר, וכל ימיו עוסק בתורה, כר' מאיר רבו, והיה זיו פניו מבהיק כזוהר השמש, ואמרו עליו שמימיו לא הסתכל באשת איש ולא באשה אחרת...", מכאן ואילך, המשך הסיפור כבילקוט): פעם אחד עבר שטן ונתקנא בו, אמר: אפשר אדם כמו זה לא חטא, אמר לפני הקב"ה: רבש"ע, רבי מתיא בן חרש מה הוא לפניך. א"ל: צדיק גמור הוא, אמר לפניו תן לי רשות ואסיתנו, א"ל: אין את יכול לו, אעפ"כ א"ל: לך! נדמה לו כאשה יפה, שלא היתה כדמותה מעולם, מימות נעמה אחות תובל קין, שטעו בה מלאכי השרת, שנאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם. עמד לפניו, כיון שראה אותו, הפך פניו ונתן לאחריו, שוב בא ועמד לו על צד שמאלו, הפך פניו לצד ימין, היה מתהפך לו מכל צד. אמר: מתירא אני שמא יתגבר עלי יצה"ר ויחטיאני, מה עשה אותו צדיק? קרא לאותו תלמיד שהיה משרת לפניו, א"ל: לך והבא לי אש ומסמר. הביא לו מסמרין ונתנום בעיניו, כיון שראה השטן כך, נזדעזע ונפל לאחוריו. באותה שעה קרא הקב"ה לרפאל א"ל: לך לרפא את ר' מתיא בן חרש. (בבא ועמד לפניו, אמר לו: מי אתה? אמר לו: אני הוא רפאל, ששלחני הקב"ה לרפאות את עיניך, אמר לו: הניחני מה שהיה היה, חזר לפני הקב"ה, אמר לפניו: רבונו של עולם, כך וכך אמר לי מתיא, אמר לו: לך ואמור לו:, אני ערב שלא ישלוט בו יצר הרע. מיד רפא אותו. מכאן אמרו חכמים: כל מי שאינו מסתכל בנשים, על אחת כמה וכמה באשת חברו, אין יצה"ר שולט בו".

שאלה:

האם ייתכן שמקורו של הק"ו "מכאן אמרו חכמים: כל מי שאינו מסתכל בנשים, על אחת כמה וכמה באשת חברו", שבסוף דברי הילקוט, הוא במשנתינו?

הסיפור עם מתיא בן חרש הוא נורא מאוד עד כמה יש להיזהר בדברים אלו אך זה כבר דרגה גבוהה .

אך המינימום זה לפחות להיות מודע לאחריות הרובצת עלינו שלא להיגרר ולהיכשל .

לידיעת הרב עוזיאל אליהו
לגבי דבור עם אשה נידה, ראה רמב"ן בראשית ל:לה.
לגבי קשר רוחני עם האשה, ראה דברי הכתב סופר ב

רחמנא ליבא בעי .

ואלוקים יודע אם לעקל אם לעקלקלות .

הכוונה צריכה להיות טהורה ועניינית ולא לשם ריבוי שיחה הגורמת למכשול .

אייזין היקר

אני מבקש לחלוק על דבריך האחרונים.

שיחה בין איש לאשתו אינה צריכה להיות לא "טהורה" ולא "ענינית".

שיחה בין איש לאשתו שונה לגמרי מן הדיון בפורום, למשל. כאן הדיון אמור להיות עניני. אולי גם טהור.

בין איש לאשתו השיחה צריכה להיות נעימה, זורמת, לאפשר לכל אחד להביע את עצמו.

לא מחושבת, מלאכותית, עם ספירת מילים.

אצטט סיפורון המופיע ב"אור הגנוז" לבובר. אני כותב מהזכרון אז אני מקוה שאני מדייק, כי באמת כל מילה יכולה להטות את המשמעות (וכפי שהעיר בשעתו פנחס שדה, בובר עיבד את מקורותיו). עם הכל ההסתייגויות, הנה:

היה היה תלמיד של היהודי הקדוש מפשיסחא שהחליט שלא ישוחח שיחה בטלה. עברו עליו איזה זמנים שבהם רק התפלל ולמד.

לאחר זמן רב בא אל האדמור שלו. מן הסתם קיוה לשבחים על עבודת השם המופלגת שלו. במקום זה, היהודי חייך אליו ושאל: למה בשמים לא רואים שום דיבור ממך?

ניתן להבין זאת בצורות שונות (למשל, יתכן שהוא, היהודי, רצה דיבורים דו משמעיים, כאשר האדם מדבר בעולם הזה אבל בכל דיבור הוא מכניס משמעויות קבליות. כשהייתי צעיר וקראתי את הסיפור, לא חשבתי שזו הכוונה. תמיד חשבתי שהוא כפי שאני מביא אותו כאן).

לאמור: שיחה זורמת ונעימה היא מצוה, היא חלק מן החיים שה' רוצה שננהל. ובוודאי שבין איש לאשתו.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

שיחה זורמת וקולחת אני מסכים לגמרי ופשוט שכך .

רק לא להתיר את מה שאסור גם כשמדברים עם האשה שהרי מצינו דברים של חיבה שנאסרו בזמן נידותה וכדומה .

ראיתי באמת פעם שאלה בהלכה .

מה הדין באשה שנהיית נידה בכל פעם שבעלה מכה אותה האם היא קובעת ווסת למכות ?

אך הדברים באמת לא פשוטים ובפרט לפי הראשונים שסוברים שזה מדאורייתא וגם במקרה שהאשה חולה יש להחמיר אז צריך להיות מאוד זהירים בדבר .

אתה צודק צריכים להרביץ לאשה ואם היא מפריסה נידה, אסור חלילה לעזור לה שתמות בעלפונה והבעל לא יעבור חלילה על דברי ראשונים  מוטב ימותו כמה נשים ולא יעבור אברך על איסורי ראשונים

ח''ו להכות .

אבל הבעל הטורים כתב שחוה הכתה את אדם הראשון .

האשה אשר נתתה עמדי נתנה לי מן העץ - כפשוטו - שהכיתני במקל עד שאוכל .