אכילת "מן" במדבר (חשיבה מחדש)

לפי דעתי התורה אימצה את אסכולת הטבע, וניסתה להעביר לנו את המסר הכלכלי שלה על פני סיפור יציאת בני-ישראל. המסר הזה וכאשר יורדים לפרטיו- חד הוא כתער: הכסף ולכאורה אומץ ע"י האדם מתוך היעילות לשמה אך כלל וכלל אינו יעיל; נהפוך, וכמו שאמר מקס- הכסף משקר את המציאות וכאילו העמל הטבעי נשמר לאורך זמן... רעיון השטרות המודפסות הוא רעיון אווילי שוטה בלתי צודק ושווה לאוויר. וכן היום אנחנו יודעים שהשטרות שוות לאוויר, סין שכספה יושב על כרעי תרנגולת שצווחת באנגלית יודעת את זאת, וגם מי שכספו מושקע בבורסה יודע במה מדובר.

התורה אמרה מפורשות: תעזבו את אסכולת הכסף ותלכו אל ביה"ס הכלכלי של הטבע, אולם גם בביה"ס של הטבע עלולות להתעורר בעיות כאשר מתרגל האדם לפשוט את רגליו ולחכות למתת הטבע, או אז הוא מפספס את העמוד התומך במקור חייו: האמביציה, השאיפה האנושית ליותר... וכן התורה טיפלה בבעיה הספציפית הזאת באופן נקודתי וברור כפי שנראה להלן. ולמעשה היא חילקה את המסר הכלכלי שלה לארבעה חלקים:  כנען, מצרים, המדבר, וארץ ישראל. 

החלק הראשון של הסיפור הכלכלי התחיל בכנען. אבותינו אברהם יצחק ויעקב נמנו דווקא על האסכולה הכלכלית של הכסף. כולם הגיעו בארץ מולדתם ובסופו של דבר למעמד כלכלי גבוה, והתורה דאגה לתאר את המעמד הכלכלי הרם של כל אחד ואחד מהם: ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב... אולם יגיע היום והרעיון הכלכלי שלהם יתמוטט, כאשר גם באוצרות הכסף לא ניתן לקנות חיים, אוכל בסיסי. וזה מה שקרה ליעקב ובניו שהיה להם כסף אך לא אוכל, אבל עם זאת הם רצו לשמֶּר את החשיבה הכלכלית שלהם ולהעתיק אותה למצרים; זו היתה הסיבה העיקרית לירידתם למצרים היכן שנשארו לתמיד. הם ירדו לקנות בכסף שלהם אוכל במצרים ונשארו בארץ גושן עם כספם. 

החלק השני של המסר מתרחש במצרים היכן הרעיון הכלכלי שלהם שוב מתמוטט ולא מספק את הסחורה. הם ביקשו לקנות בכסף שלהם ביטחון, שלווה, שקט תעשייתי... זה המצרך הראשון שהאדם רוצה לקנות כאשר ממלא את כיסו, אולם וכפי שצויין האסכולה שלהם אינה מספקת גם הפעם את הסחורה ואפילו להפך, עודפי כסף העתק שמילא את כיסם מנקר את העיניים ותורם ישירות למפלתם... ויקם מלך חדש על מצרים ויאמר הינה עם בני-ישראל רם ועצום ממנו... אינך יכול לחיות בחברה הצמאה למים כאשר הבארות שלך מלאים בעודף מים. זה מה שהמערב אינו מבין – מדוע העולם השלישי לא נותן לו מנוחה! המערב ובסך הכל רוצה שקט תעשייתי אך בכל פעם מחדש הדבר מתפקשש לו. 

בזאת תמו שני החלקים הראשונים של המסר הכלכלי, שהתורה ביקשה להציג דרך כל אחד מהם את מודל "הכסף" שלא סיפק את הסחורה והמיט על הנמנים עליו אסון. ועכשיו הגיע התור של המודל הכלכלי המתחרה של התורה, הוא מודל "הטבע" שגם ביקשה להציגו בשני חלקים: במדבר ובארץ ישראל. 

במדבר ולכל הדעות בני-ישראל חיו על-פי המודל הכלכלי הגולמי של הטבע. אולם כאן וכפי שהזכרנו התעוררה בעיה עם המודל הזה: האמביציה האנושית התנדפה, עץ החיים התפרק, מנוע האדם שבק חיים – בחר אחד משלושתם. ושוב... הבעיה הצרורה במודל הזה היא כי כאשר האדם פושט את רגליו ומחכה למתת הטבע – הוא מקבל אך ורק את מבוקשו הבסיסי; את המן.

אבל האדם שואף ליותר, כל אדם ושאיפותיו... יש מי ששואף למזון המעובד, להמבורגר, לצ'יפס, לקולה, לקובה, ועוד לא דיברנו על המצרכים הבסיסיים של הטבע עצמו, אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים... והתורה לא חוסכת במילים ומצביעה באופן נקודתי על מקור הבעיה: וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל- בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ. התורה רצתה להגיד כי הרמה הזו של ההשתעבדות לטבע- קשה אף מרמת השיעבוד האנושי! וגם בזאת לא חוסכת במילים ומציגה את רחשי הלבבות במקור: זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם... המישהו מהם שכח כי במצרים היה תחת שיעבוד? אבל אף השיעבוד האכזר ההוא קל מזה! 

על-פי זאת גם המודל הכלכלי של הטבע פשט רגל ולא סיפק את הסחורה... וכאן התורה מנקדת את המילים ומעמידה את הדברים על דיוקם: המודל הכלכלי של הטבע היה חייב לעבור דרך המדבר בשביל לחוש את נקודת התורפה שלו ולעמוד עליה. ואכן אין מי מבני-ישראל שלא חש על בשרו את הרגשת הפיספוס הטמונה בשיעבוד לטבע; מה שנקרא- לחוש את ההחמצה בגוף ראשון; לגעת בה... וזו תחושת בני-ישראל במדבר, למרות שכל מה שביקשו היה בהישג ידם: אוכל, ביטחון, שקט תעשייתי, חיי-חברה משגשגים... אך דבר אחד היה חסר: האמביציה; דהיינו זכות הבחירה. 

וכך התורה מגיעה לחלק הרביעי והמסכם של המסר הכלכלי שלה, לארץ המובטחת- היכן התנהלו בני-ישראל על-פי המודל הכלכלי המקורי של התורה: הטבע, ובניגוד למודל הטבע "החסר" של המדבר- בארץ יכלו בני-ישראל לבחור במוצרי הטבע, הם יכלו לבחור לזרוע קישואים, אבטיחים, בצלים, שומים... הם יכלו אף לעבד את מוצרי הטבע ולהכין לחם, צ'יפס, מחשי, קובה, ואפילו הטכנולוגיה אותה עתידים לפתח בעתיד היא בת הטבע: התקשורת, ניצול התדרים שבאוויר... המחשבים, המטוסים, הבניינים, כל התעשיות אליבא דמודל התורה- מייצגות את עיבוד מוצרי הטבע הגולמיים ואכן הוא הדבר, אולם מתעוררת כאן סוגיה קשה מנשוא שקשה לפסוח עליה ובלשון המעטה.   

במדבר לא היה צורך בעיבוד מוצרי הטבע- אותם קיבלנו מוכנים ומזומנים ומודל הטבע אכן עבד, אך בארץ יש לזרוע לעבוד ולהזיע ולהכות בסלע שיוציא מים... על איזה טבע ומודל אתה מדבר? 

אבל התורה מתעקשת על המודל שלה ועל זאת שאין צורך להכות בסלע בשביל להוציא מים, פשוט יש לדבר אליו... כלומר יש לעמוד מול הטבע ולראות את תמונתו המקורית, או אז להבחין כי המים נמצאים במרחק אמה ממך כשאתה חפץ בהם, וכל מה שעליך לעשות הוא להושיט את היד ולקחתם. כך כל מוצרי הטבע ואוצריו; כך בנוי הטבע בכל הקשור לצורכי האדם ממנו ואף לצרכים הטכנולוגים המתוחכמים למיניהם. 

קשה מאוד לרדת לעומק הדברים ולהבינם, אבל כשמסתכלים על התמונה הגדולה באמת- זו הנקראת "הביג-פיקצ'ר", רואים את המודל הזה במלוא פשטותו. מוצרי הטבע הדרושים מכוונים בדיוק לצרכינו. המים, כמות החמצן, מקורות האנרגיה שעונים בדיוק מפליא על צרכינו הטכנולוגים... ואם נתרחק קצת עם זום התמונה- נראה כי מיקום הכדור שלנו מתאים לאין ערוך לצרכינו.
 

-          ואם אני צריך 50,000 דולר עם איזה סלע צריך לדבר?

-          התורה לא מאמינה בצבע הירוק. 

אגב גם משה רבינו לא הבין את המודל הזה; הוא לא ירד לעומקו ולכן לא הצליח להשלים עימו. הוא היכה את הסלע להוציא מים ולכן נבצר ממנו להכנס ארצה.

תוקן על ידי ashabot ב- 07/11/2013 23:31:39