בכותרת כתבה על הרב אברהם צוקרמן זצ"ל, בעיתון משפחה (עמ' 22) השבוע, צוטט מפיו הסיפור הבא:
"כשהגעתי לפינסק, הילד חיים בן השלש, בנו של הסטייפלר היה מוצב על ידי הבחורים על הספסל, וגורס בשטף משניות בעל פה".
כמי שבמסגרת ביקורו בכדור הארץ, בגלגול הנוכחי, נחשף לאי אלו דרדקים בגיל 3, פקפקתי במקצת על היתכנות הסיפור, אך כיון דנפיק מפומיה של מי שנראה לי כאינו משנה בדיבורו, כפיתי על יצר הספק, להוריד ראשו בפני העדות הישירה מכלי ראשון.
משום מה, בהשגחה פרטית מופלאה, לאחר שעות ארוכות, עיינתי גם בגוף הכתבה. אני מצטט את הנאמר שם (עמ'26 תחת הכותרת "פשטות שבעמקות" הקטע האחרון).
"זכורני כי בעת הגעתי לפינסק, היה הילד חיים ... לא אשכח כיצד הבחורים המבוגרים היו מעמידים אותו על הספסל, והוא היה אומר את שמותיהם של כל המסכתות במשניות בעל פה לפי הסדר".
כיוון שזכיתי לשיעור חי בגלגולי מעשיות צדיקים, אמרתי לא אמנע טוב מרבים הצריכים לו.
