על ההלכה האתיופית וההלכה המקובלת בעם ישראל

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=687701&forum_id=1364

לגבי סעיף ב לעיל - האם אנחנו לא מיחלים לזה בבוא המשיח?

לעניין הנידה - אני לא מכיר אף אתיופי בארץ שמקיים את מצוות הנידה כפי שהיא קוימה באתיופיה.
בדלנות מוחלטת - האם החברה החרדית איננה בדלנית מטבעה? למה כשמגיעים לאתיופים פתאום בדלנות זו בעיה שצריך לפתור?
לעניין הספר - אני לא אוהב את הספר כי לדעתי האתיופים לא צריכים באופן גורף לשנות את דתם רק משום שהגיעו לארץ. אם יש בחור אתיופי הרוצה להתחתן עם דתיה או להפך הם צריכים להתפשר על נהגים בדיוק כמו כל זוג דתי אחר והם ימצאו פתרונות יחודיים לזוגיות הספציפית שלהם.

אני אסביר את ההבדל לדעתי בין הדברים.
במקרה של הקהילה האתיופית היה נתק ברור בינם לבין החלקים האחרים של עם ישראל ולכן הם לא הכירו בכלל את ההתפתחות של תורה שבעל פה.
אם נקבל למשל שהמצווה האתיוםית משקפת עמדה קדומה שבה למסורת היה משקל מכריע ולא היה משקל לפרשנות או לדרשות תורה שבעל פה, נראה לי פשוט שהפגישה עם עם ישראל אמורה לשנות את הדברים הללו, כי בסופו של דבר קבלת העם קובעת.
בדברים שהם מחלוקת בתוך המערכת אפשר בקלות לקבל הבדלי מנהגים ופרשוניות אפילו מרחיקות לכת.
למשל, קשה לי מאוד לקבל אפשרות שלבני העדה האתיופית לא יהיה חיוב על תפילין או שזמן חד השבועות שלהם יהיה שונה מהזמן המקובל בעם ישראל.

כולנו גדלנו על האידאל של תורה אחת. גם אם כשבגרנו והחכמנו אנחנו יודעים שהתמונה יותר מורכבת מהאידאל התמים, עדין קשה לנו לקבל שיהדות אינה דבר אחד אלא משפחה של אמונות ודעות. קיים דמיון משפחתי בין הקבוצות אך לעולם לא יהיה דמיון מספק לפי אמות המידה של הלכה אורתודוקסית. אילו היה פעם במציאות אידאל של עם אחד ותורה אחת אז אני מבין את הצער והדאגה. אבל מעולם לא היתה אחדות כזו. לפעמים היינו ממש עמים שונים (ממלכת יהודה וישראל) ולפעמים סתם כיתות שונות. במקום להתייחס לרפורמים או לאתיופים או לכל קבוצה אחרת כחורגת מאיזה נורמה, מדוע לא לקבל שיש מספר דרכים להיות יהודי. אפשר להכיל זאת ואפשר לרדוף אלה את אלה. הרי בכל מקרה כל קבוצה לא תשנה את אורחותיה רק בגלל שכמה לובשי שחורים אמרו כך.