שינוי ערכים - אפשרי?

חקירת הבל ,
בודאי שאדם משנה את תפיסותיו המוסריות בין יום עיין ע ר ך בעלי תשובה ,
צבא כבר אינו ערך עליון וייסורי הוריך מהצעד הם בבחינת קרבן לה,

נקודה שחשבתי עליה לאחרונה, אולי לא מספיק. נניח שמתגלה אלי כרגע ישות שאין לי ספק בכך שיש לה כח בלתי מוגבל, אינפורמציה מושלמת על כל פרט בעולם, וגם רצון להיטיב בלבד, ואותה ישות מצווה עלי לעשות משהו דוחה מוסרית לחלוטין, כמו להרוג ילד קטן. רציונלית, לכאורה אני אמור לציית. הן מפני שיש לי אמון מלא בכך שמה שמצווים עלי הוא טוב, והן מפני שכחה של הישות הנ"ל הרי מספיק כדי להרוג את הילד הקטן בעצמה, אם רצונה בכך, ואם כן לא גרמתי בעצם שום נזק. אולי עדיין לא יעמוד בי כוחי לעשות את הרע בעיני, אבל אפשר שאראה בכך חסרון שלי ולא של המצווה. במלים פשוטות, נראה לי שתפיסת העימות בין מוסר לצו הבורא חייבת להכיל בתוכה עוד נקודה שאנשים חוששים להודות בה - שאנו לא חשים וודאות מלאה בכך שמי שציווה על מחיית עמלק, נאמר, אכן עונה על כל הקריטריונים שציינתי לעיל. זה יכול להיות בגלל ספקנות לגבי מקור התורה, או לגבי הפרשנות שלה, או אלף ואחד דברים אחרים, אבל בסופו של יום יש כאן גם חסרון באמונה (לא אמרתי שאינו מוצדק) בנוסף לגורמים המוזכרים תדיר. כל מיני ויכוחים בנושא הביאו אותי למחשבה שה"טריק הנסתר" של הצד ה"דתי לא מוסרי" בויכוחים הללו הוא הטיעון הדיכוטומי ולפיו או שאתה מאמין במאה אחוז בתורה, במקורה האל-הי ובפרשנותה על פי הדוגמה שלנו, או שאתה חילוני. ומה אם אדם נותן לכל המערכת הזאת סבירות של שמונים אחוז, כך שהיא נראית לו מספיק חזקה על מנת לחייב אותו, אבל לא על מנת לטבוח את ילדו של השכן?

תוקן על ידי שנרב_נ ב- 05/11/2013 16:42:15

[גיליתי שהודעתי הקודמת לא נתחלקה לפסקאות, הנה היא שנית]


נקודה שחשבתי עליה לאחרונה, אולי לא מספיק.


נניח שמתגלה אלי כרגע ישות שאין לי ספק בכך שיש לה כח בלתי מוגבל, אינפורמציה מושלמת על כל פרט בעולם, וגם רצון להיטיב בלבד, ואותה ישות מצווה עלי לעשות משהו דוחה מוסרית לחלוטין, כמו להרוג ילד קטן. רציונלית, לכאורה אני אמור לציית. הן מפני שיש לי אמון מלא בכך שמה שמצווים עלי הוא טוב, והן מפני שכחה של הישות הנ"ל הרי מספיק כדי להרוג את הילד הקטן בעצמה, אם רצונה בכך, ואם כן לא גרמתי בעצם שום נזק. אולי עדיין לא יעמוד בי כוחי לעשות את הרע בעיני, אבל אפשר שאראה בכך חסרון שלי ולא של המצווה.


במלים פשוטות, נראה לי שתפיסת העימות בין מוסר לצו הבורא חייבת להכיל בתוכה עוד נקודה שאנשים חוששים להודות בה - שאנו לא חשים וודאות מלאה בכך שמי שציווה על מחיית עמלק, נאמר, אכן עונה על כל הקריטריונים שציינתי לעיל. זה יכול להיות בגלל ספקנות לגבי מקור התורה, או לגבי הפרשנות שלה, או אלף ואחד דברים אחרים, אבל בסופו של יום יש כאן גם חסרון באמונה (לא אמרתי שאינו מוצדק) בנוסף לגורמים המוזכרים תדיר.


כל מיני ויכוחים בנושא הביאו אותי למחשבה שה"טריק הנסתר" של הצד ה"דתי לא מוסרי" בויכוחים הללו הוא הטיעון הדיכוטומי ולפיו או שאתה מאמין במאה אחוז בתורה, במקורה האל-הי ובפרשנותה על פי הדוגמה שלנו, או שאתה חילוני. ומה אם אדם נותן לכל המערכת הזאת סבירות של שמונים אחוז, כך שהיא נראית לו מספיק חזקה על מנת לחייב אותו, אבל לא על מנת לטבוח את ילדו של השכן?

תוקן על ידי שנרב_נ ב- 05/11/2013 16:42:57

שנרב,אותו אלוהים שאתה מאמין בו בשמונים אחוז יעניש אותך על חילול שבת או על זה שלא טבחת את בנו של השכן ביום פקודה. בשבילו כל אי ציות נחשב כעברה והתירוץ של אמונה בשמונים אחוז ממילא לא יעמוד לך ביום הדין .
אז באותה מידה אתה יכול להתחיל לאכול בייקון עם גבינה ולהסתמך על עשרים האחוזים של הכפירה.בעיניו של האל  אין הבדל.
ובכלל,אל תשכח שהספק הוא הוא עמלק שמביא לקרירות גדולה עד כדי כך שלא מאפשרת לאדם להרוג את התינוק העמלקי האחרון.

שים לב, שנרב לא קורא לרצוח עמלקי או לשמור שבת בשל פחד מעונש אלא בשל נימוק מוסרי.
אם יש 80% ודאות מוסרית, זה מספיק בשביל לשמור שבת, אולי לא בשביל לרצוח.

שמונים אחוז ודאות מוסרית? שנרב דיבר על שמונים אחוז של ודאות  באמיתות התורה. (ואגב ,למה דווקא שמונים?אחוז אחד של ודאות מספיק.)

נדב,
הבעייה אינה מידת האמון בנותן התורה אלא מידת האמון בפרשנות שאנחנו (או חז"ל) נותנים לתורה. הרי אין שום דבר כמעט שאתה יכול לומר שהקב"ה בכבודו ובעצמו אמר לנו באופן חד וברור (וגם מה שהוא אומר אנחנו לפעמים משנים, כמו עין תחת עין).
לכן השאלה אינה עוסקת בקונפליקט בין רצון ה' למוסר, אלא בשאלה מהו רצון ה', ההלכה או המוסר. כפי שכתבתי, לא נכון שתמיד ההלכה גוברת, וכמובן גם לא נכון שתמיד המוסר גובר. זו טעות וזו גם כן. אלו שני פקטורים שיש לקחת את שניהם בחשבון כשחושבים מהו רצון ה', וכשיש קונפליקט פותרים אותו בצורות אלה או אחרות (כגון מידת החשיבות המוסרית וההלכתית, וכגון האם בתורה יש אמירה ברורה או שמא עיקרון כללי שלפעמים יכול להידחות - lex specialis). בסופו של דבר אנחנו תמיד אמורים לעשות את רצונו.
אגב, הדיון כאן מתעלם ממה שכתבתי בהתחלת האשכול, ולדעתי בגלל זה הוא מסתבך. גם נקודה זו שכאן קשורה בטבורה לדבריי שם, ע"ש.