שינוי ערכים - אפשרי?

כי כל העושה בה מלאכה ונכרתה הנפש .

דה וינצי,
אני ממש לא מסכים לדבריך. הרי טענתך מופיעה אצלי להדיא (האינקומנסורביליות של הערכים). חשוב על המקרה הבא (לקוח ממאמר של שי ווזנר): שחקן קיבל הצעה לשחק בסרט פרסומת לסיגריות תמורת מיליון דולר, והוא בא להתייעץ עם חברו הרופא האם לקבל את ההצעה. חברו אומר לו: כרופא - ודאי אומר לך שעליך לשלול זאת על הסף (סיגריות זה לא בריא). כחבר - לך על זה, ומהר (כי תרוויח המון כסף).
שני הערכים שמתנגשים כאן (הבריאות והכסף) הם אינקומנסורביליים (לא בני השוואה). ובכל זאת, דומני שרובנו היינו מקבלים החלטה דומה (אני לא מדבר על הבעייה המוסרית לפרסם סיגריות. רק לצורך הדיון נעזוב את זה). איך? מהו הציר המשותף שמצליח לערוך השוואה בין שני הערכים הללו? כך גם בין פיקו"נ ושבת או בין עיקרון מוסרי לעיקרון הלכתי אחר.
ראה את סוגיית עבירה לשמה. זוהי דוגמה המובהקת של הכרעה כזאת, ולא תוכל לומר שזו הכרעה הלכתי ואין קונפליקט.

רצון ה' מחייב את כולנו, הבעייה היא שרצונו לא תמיד ברור. ולכן מוטלת עלינו חובה להכריע, והכרעתנו היא היא רצונו (להערכתנו כמובן). לכן אתה טועה בקביעתך שבעולם דתי אין קבלת החלטות מתוך חירות. ועוד איך יש. יתר  על כן, לדעתי רק בעולם דתי (במובן של ערכים חיצוניים שכפויים עליי) יש את זה, ואכ"מ.

ירוחם, קבעתי קביעה נורמטיבית (מה צריך להיות) ולא אמפירית (מה ישנו בפועל). על כך דיבר דה וינצ'י.
אגב, בכל ציבור זה כך, כולל החילונים לגווניהם. גם שם הערכים נקבעים על ידי קובעי מדיניות ואנשי רוח. מה לעשות, לא כל אדם הוא איש רוח ובן חורין כזה גדול.

אבל החירות שעליה דיברתי היא חירות לקבוע מהו הטוב. החירות הזאת היא חשיפה של מה הקב"ה מצפה מאיתנו כטוב במקום שזה לא ברור מאליו. אתה מניח שרצון ה' הוא ידוע ומה שנותר הוא לבחור בין רצון ה' לרצונות אחרים. אבל זו גופא הטעות שעליה דיברתי.
לגבי העניין ההוא, היה נכון יותר לכתוב "אין כאן זמנו". כבר דיברתי על כך בפורום היכנשהו 

מיכי,
האם תוכל להסביר על מה אתה מסתמך כשאתה טוען שהכרעה בין שני ערכים אינקומנסורביליים הינה ״חשיפה של רצון ה׳״?

הנה טיעון שמתנגד לזה. אם שני ערכים הם אינקומנסורביליים, זה אומר שאין יסוד אובייקטיבי להכרעה ביניהם. נגזר מכך שהכרעה ביניהם יכולה לבטא - אך ורק - יסוד סובייקטיבי.

הכרעה כזו ״חושפת״ אך ורק את אופיו ומצבו של המכריע. היא לא חושפת שום דבר חיצוני לו. בפרט, היא לא חושפת את רצון ה׳.

אינקומנסורביליות בין ערכים איננה מצב שבו סתם "לא ברור" מה נדרש מאיתנו. זה מצב שבו אי אפשר, עקרונית, לדעת מה נדרש מאיתנו. במצב כזה לא תתכן "ידיעה" ואף לא "הערכה". תתכן רק הכרעה. הכרעה סובייקטיבית.

רם,
אני טוען שהאינקומנסורביליות אינה מהותית. העובדה שניתן להכריע בין ערכים שונים (ואנחנו עושים זאת כל העת. ראה דוגמת השחקן שהבאתי למעלה) אומרת שבכל זאת יש סולם משותף לכולם. תוכל לכנות אותו: מידת הטוב שבערך זה או אחר. ברגע שהכרעתי שזה הדבר הטוב והנכון, הנחתי היא שזה גם מה שהקב"ה רוצה ממני בסיטואציה הזאת.
זה כמובן לא הכרחי. אתה יכול להניח שהאינקומנסורביליות היא מהותית, ואז ה'הכרעה' שאנחנו עושים אינה אלא הגרלה שרירותית ועיוורת. אבל גם זו לא חירות אלא סתמיות. לכן אם בכלל תיתכן הכרעה של חירות, וזו ההנחה שעלתה למעלה, אז אני טוען שהיא קיימת גם (ולדעתי: רק) בתוך עולם של ערכים חיצוניים שכפויים עלינו (כמו ערכים דתיים).