שינוי ערכים - אפשרי?

צדק צדק תרדוף. ביאר החוזה מלובלין : אם יחשוב האדם שהוא עומד על הצדק הגמור ואין לו עוד לשאוף לשום דבר, אין הצדק מכירו; עליך לרדוף אחריו בלי-הרף ולא לעמוד על מקום אחד, ועליך להיות בעיניך כקטן שנולד שעדיין לא עשה כלום - זה הצדק האמתי.

הרב מיכי,
לשאלתי "איפה כאן החירות" אתה מציע שתי תשובות.
האחת, גם לפי דבריך רלוונטית רק במקרים קיצוניים (כמו המשך קיום העולם, ע"פ טעותם של בנות לוט), כך שלאדם מן השורה שלא חי בתוך קטסטרופה עולמית או משהו דומה, האופציה הזו אינה קיימת.
השניה היא שהחירות היא לבחור פרשנות לדברי התורה, כזו שתואמת למוסר. תסכים איתי שגם זה די מוגבל אם אתה מנסה ללכת ע"פ הכללים הסטנדרטיים (ולא בוחר לפרש את מצוות התורה בדרך אליגורית וכדומה).
אם זה "חירות" אז אין הרבה הבדל בינה ובין שיעבוד מוחלט.
יורשה לי להעיר שבאופן אישי למדתי ממך הרבה בסוגיא זו, ואני מסכים עם דבריך אלו, אבל לקרוא לזה "חירות" זה פשוט לא נכון.

דה וינצ'י,
אני לא נכנס לתיאור שהבאת על תהליך קבלת ההכרעה הדתית ועל הביקורתיות הערכית. ההתייחסות שלי לדברים כרגע היא כאל שתי עובדות: 
1. ההכרעה שהתורה היא אמת ויש לקבל את דעתה, התקבלה.
2. הערכים המתגלים בתורה מנוגדים לערכים אותם אני (לצורך הענין) רואה כחשובים וטובים.
מה עושים?
שים לב, שהשאלה אינה מה לעשות בפועל, כי הרי ההכרעה הדתית התקבלה והיא תיעשה גם נגד הערכים בהם מחזיק השואל. השאלה היא איך האדם יכול להתאים את ערכיו לערכים שהוא מגלה בתורה.
לדוגמא, נניח שבתורה כתוב ערך פלוני, ובעיני השואל הערך הזה הוא עוול בלתי נתפס. אז התקבלה ההכרעה לנהוג בפועל ע"פ הכתוב בתורה. אבל הערכים עדיין מנוגדים. יש כל מיני דרכים להתמודד עם זה. לדוגמא, לנסות להבין שהמקרים עליהם מדברת התורה מצדיקים את הערך שהיא כותבת, ובעצם בסיטואציות אלו גם הערכים שלי יורו על מה שהתורה מורה. בדרך הזו הערכים נותרו על מקומם, אבל ההבנה של המעשה השתנתה ולכן הסתירה בין התורה לערכי האדם נעלמה.
אני שואל: האם קיימת דרך, וא"כ מה היא, לעשות תהליך של "שינוי ערכים". כלומר, לא ללמוד כמה חמור המעשה עליו מדברת התורה, אלא לשנות את הערך עצמו - לרכוש את ערכי התורה. ליצור מצב שהערך בו האמנתי עד אתמול (או עד לפני שנה) השתנה וכעת אני מאמין שהוא לא טוב (או להיפך, שמה שהאמנתי שהוא רע נעשה טוב בעיני).

כלום ננעלו שערי פירוש? תחליט מה אתה מפרש, את המוסר או את התורה.

דה וינצ'י, אני לא מבין מדוע זו לא חירות. גם בעולם המוסרי אין חירות רחבה. אתה לא יכול לרצוח ולא לגנוב ולא להציק. הערכים ידועים וברורים. לכל היותר במקרים של קונפליקט אתה אמור להכריע. זה מה שקורה גם בתורה ובהלכה.
לגבי החירות הפרשנית אני ממש לא מסכים איתך. היא רחבה מאד מאד, ומי שהולך בדרך אוטונומית יכול להגיע להרבה מסקנות  מחודשות. אבל שוב, המטרה אינה החידוש אלא האמת. לכן אין הכרח שיהיו הרבה חידושים, ומה שחשוב היא האפשרות העקרונית לחדש ולהיות אוטונומי ולא המימוש. לכן המינון ממש לא חשוב להגדרת החירות. לכן עבירה לשמה היא דוגמה חשובה גם אם היא רלוונטית רק במצבים קיצוניים.

במקום חירות היא עבדות, צ"ל עבדות ורק עבדות היא חירות.
בערות היא כוח.

תוקן על ידי ייתכן ב- 20/11/2013 17:48:46

לפי פשוטם של פסוקים רבים בכמעט כל ספר בתורה ובנביאים יש קישור פשוט בין דת למוסר בבחינת השופט כל הארץ או מה ד' דורש וכו. נמצא שהכותבים של הטקסטים האלה לא ממש ראו הבחנה בין דת למוסר. הם גם חשבו שזה בלתי נתפס כל עיקר שרצון הא-ל יתנגש עם תפיסת הטוב הטבעית - המוסר הנוהג. לעניות דעתי ההבחנה בין מוסר לדת היא חדשה יחסית באבולוציה של הדת וגם כיום היא לא טריוויאלית כל עיקר

תוקן על ידי yerubaal ב- 24/11/2013 16:05:53

ירובעל,
אני לא חושב שאתה צודק ביחס לתושבע"פ. יש לא מעט עקרונות שנראים בעליל לא מוסריים (פירטתי לעיל), ולא נראה לי שהראשונים או חז"ל חשבו שהם כן.

דה וינצ'י,
דבריך עדיין לא ברורים לי.
אני לא מסכים שדרוש עיקרון משותף, מעבר למשהו כללי כמו "מידת הטוב" שהזכרתי לעיל. הרי לא מעט הכרעות שלנו נעשות בין שני ערכים ללא מידה משותפת, ובכל זאת אנחנו מקבלים הכרעות כאלה (הובאו דוגמאות לעיל. ראה דוגמת השחקן, ויש עוד). ראה על כך בהרחבה בספרו של דניאל סטטמן "דילמות מוסריות".
לומר שרצון ה' הוא העיקרון אינו אומר שמה שמוסרי הוא דתי אלא במובן מושגי תיאורטי בלבד. שכן אין זהות בין מוסר להלכה, וזה  מה שחשוב. ככלל, ההלכה והמוסר הם שתי תת קטגוריות של רצון ה'. ולכן לא מתחייב מכאן מה שכתבת שמתחייב. מה שהוא א-מוסרי הוא לא בהכרח א-דתי. להיפך, יש לא מעט מצוות פולחניות שאינן קשורות למוסר והן בעליל מצוות דתיות (איסור אכילת חזיר, שעטנז, או פדיון פטר חמור). בעצם זה  גופא מה שמוכיח שלא נכון לזהות דת עם מוסר. יתר על כן, יש מצוות לא מוסריות (ולא רק א-מוסריות), כפי שכבר הדגמתי.
בשורה התחתונה אי אפשר לעשות רדוקציה של דת למוסר, ובכל זאת לא נכון שהאינקומנסורביליות היא בלתי פתירה. בדיוק כמו אינקומנסורביליות בין ערכי מוסר שמוכרעת על ידי 'מידת הטוב' שבשני הצדדים, כך אינקומנסורביליות בין ערך מוסרי לערך דתי מוכרעת על פי מידת "רצון ה'" שבשני הצדדים.

דה וינצ'י,
לזהות את הד עם המוסר זהות מוחלטת זו בעיה, כי יש חלקים בדת שהקשר בינם למוסר נראה רחוק.
אבל בודאי שהדת מזוהה עם מוסר בכך שהיא טוענת שהיא מוסרית. לכן סתירה בין דת למוסר היא בעייתית, כי אז הדת משקרת או לא מדייקת.
מעבר לכך, הסתירה בין דת למוסר יכולה להיות מהסיבה ששתי המערכות האלו מדברות על ערכים. המוסר מצביע לנו שערכים מסוימים הם 'טובים' ואחרים הם 'רעים'. גם הדת עושה את זה. הדת לא רק אומרת מה לעשות ומה לא לעשות, אלא גם (ויש שיאמרו: בעיקר) אומרת מה 'טוב' ומה 'רע'.
הרב מיכי מנסה לפתור את הבעיה הזו בכך שהוא טוען שהדת מציבה לפעמים ערכים שונים - לא קשורים למוסר - מעל ערכי המוסר. זה נכון עובדתית, אבל זה לא פותר את כל הבעיות.
תסלח לי אם אצהיר שאין לי מושג מהי "אינקומנסורביליות"?...