ננסה להגדיר איכות פסיקה לפי אמות המידה הבאות (ברור לי שאין בזה רשימה ממצא וגם יש בזה הרבה אידאליזציה):
א. ניסוח ברור של העקרונות והכללים עליהם מתבססת הפסיקה (נימוק המאפשר ביקורת)
ב. שימוש במגוון עקרונות הלכתיים (לא תמיד אותו העיקרון ועדיף גם מספר עקרונות באותו המקרה)
ג. היכולת לקשור את החדש לישן כלומר להפעיל עקרונות ותיקים (שכבר קיבלנום בעבר) על מקרה חדש
ד. התאמה לפסיקה הקודמת (בין אם עקבית ובין אם לאו אבל צריכה לתקשר עם הפסיקה הקודמת)
ה. התאמה למציאות החברתית כלכלית פוליטית של הדור
אני מניח שכיהודים יראים אנחנו מעוניינים באיכות פסיקה טובה ומשתפרת לאורך זמן. כעת אני רוצה לשאול האם מהפיכת המידע קידמה את איכות הפסיקה או לא? מקובל שגדולי ישראל יוצאים חוצץ נגד האינטרנט. הנחת העבודה שלהם היא שחופש מידע (גיוון וזמינות) יכול להוביל לתנועת חילון רבתי כמו שהתרחשה במאה ה-19. כל עוד השטעטל היה מנותק מהמתרחש ומקורות המידע היו דלים וכל עוד מוסדות ההשכלה היו מוגבלים להיצע מקומי דל, היה ניתן לשמר מערכת שמרנית וחסינת שינוי. ברגע שנסללו הדרכים ופסי הרכבות, הודפסו העיתונים וספרות בכלל ונפתחו מוסדות חינוך אלטרטיביים – התוצאות היו מהירות והרסניות לסדר הישן. כך, סבורים הגדויילים, עלול לקרות אם ניתן למהפכת המידע לפעול ללא ריסון.
אני רוצה להציע תוצאה אחרת של מהפיכת המידע שדווקא מכוונת לשמרנות פסיקתית. מה היו מקורות המידע שעמדו לו לרב בקהילה לא מרכזית במזרח אירופה או בהרי האטלס או באיזה מקום אחר לבחירתכם במאה ה-18 או אפילו ה-19? היו לו את הספרים המועטים שהיו בבית המדרש ואולי במקרה הטוב היתה לא חליפת מכתבים עם מקור פסיקה מרכזי יותר. אבל בסופו של יום היה לו את ניסיון חייו והבנתו שלו את הכללים ההלכתיים ואופני יישומם. העדר התקשורת הזמינה והתפוצה המוגבלת של הספרות הפסיקתית דרשו בהכרח מפוסקים אלה להפעיל שיקול דעת עצמאי ולעיתים גם מחשבה מקורית. מחשבה מקורית וגיוון דעות הם סם החיים של כל תרבות ועולם ההלכה לא יוצא מכלל זה.
לא כך פני הדברים לאחר מהפיכת המידע. מנועי חיפוש מתקדמים וזמינות כמעט מוחלטת של כל המקורות האפשריים יוצרים מציאות פסיקתית אחרת. בעצם יש לנו כאן שני כוחות משמעותיים הפועלים על הפסיקה: זמינות כמעט מוחלטת של מקורות מחד ובקרה וביקורת מיידית על תוכן הפסיקה מאידך. נדון בהשפעה הראשונה תחילה. אם מספר המקורות העומדים לרשות הפוסק דלים, הוא נדרש לסלול דרך חדשה ולעצב עקרונות פסיקתיים חדשים. כאשר יש למעשה יותר מקורות ממה שיש לפוסק משאבי זמן להתמודד וחשש שמא הוא לא התייחס לאיזה מקור עלום באיזה פרוייקט שו"ת צדדי, המון אנרגיה מושקעת בעיצוב פוליטי של הפסק מאשר ביצירתיות למדנית. בלשון העם קוראים לזה כיסוי..
גם הבקרה והביקורת הכמעט מיידיים של כל פסיקה יוצרים מגבלות על מידת היצירתיות. אם בעבר המשמעות ההלכתית של פסקים או חיבורים התגלתה לעיתים שנים לאחר מות מחברם, כיום ההתייחסות היא מיידית. כמות החומר הפסיקתי והצורך האובססיבי להגיב על כל דבר יוצרים מציאות חדשה שלא היתה קודם.
תופעות אלה מכוונות ל"השטחה" של המגוון הפסיקתי. מכאן צריכה לצאת אולי קריאה נרגשת לגדויילים דווקא לחזק את האינטרנט כי אין כמוה לחיזוק השמרנות והחלשת הדימיון – מערכי הייסוד של החרדיות. אמנם נכון הוא שלפוסק כיום עומדים מקורות בעושר שאין לו כל תקדים, אך נראה לי שהתוצאה היא לרעת הפסיקה ולא לטובתה ודו"ק.
