הרב שרלו, על הפער בין ההלכה לעולם ערכים עכשווי - חתונה

לא רוצים, אגב, אין לי מושג מדוע אתה מפריד בין הפרושים לחז"ל. הצדוקים היו קיימים עד חרבן הבית, חז"ל כוללים בהחלט גם את החכמים שלפני החרבן.

ולגבי המחלוקת ביניהם זה מה שציטטו חז"ל בשמם "אין תורה אלא אחת". אין לנו מידע אחר על הגותם של הצדוקים ולכן עד כמה שאנו מדברים על ויכוח בין צדוקים לפרושים אין לנו אלא מה שאמרו חז"ל בשמם. יוספוס מזכיר את הצדוקים רק ככת מדינית ולא נכנס להגותם (מלבד רמזים שלא האמינו בשכר ועונש שמימי)

ארתח,
שיקול דעתו של הפוסק או שיקול דעתה של התורה?

הפוסק שעומד בפני שאלה הלכתית, היעלה על דעתך שמה שעולה במחשבתו היא דעתו בעניין?!
הפוסק שוקל את דעת התורה על פי מה שכתוב בתורה (ומה שנמסר לו בקבלה מרבותיו), לא חלילה על פי דעתו האישית.

הסקת המסקנות מתוך הטקסטים היא לפי דעתו והבנתו גם אם לא ירצה. והדבר הזה עצמו גם כתוב במקורותינו בהרבה מקומות. שהתורה נמסרה לדעתם של השופטים. ואפילו אומר האור החיים הקדוש זצוק"ל שלכל שבט יש מצוה להעמיד שופט נפרד כי הוא יהיה יותר קרוב לשכלם וחשיבתם של בני השבט בפסיקותיו. אם הפוסק מוכרח להסיק מתוך הטקסט, איך יש מחלוקות? (עזוב את הקדמות הר"מ ומח' ב"ש וב"ה דבר על ימינו)

שלחת אותי לראות כריכה של ספר?

ארתח,
אולי שכחת, אבל הסיבה שתורה שעל פה נקראת כך, היא כיוון שהיא אמורה להימסר בעל פה.
אכן הסקת מסקנות מתוך טקסטים עלולה להטות את כוונת הכותב וזאת כנראה אחת הסיבות שבגללה נמסרה תורתנו בעל פה ולא בכתב.
אכן לצערנו מחמת הגלות התורה נמסרת בכתב ולא בעל פה, אבל זה פגם בנו ולא בתורה.
התורה כשלעצמה היא אמת, אנחנו צריכים רק לעבוד קשה יותר כדי לגלות אותה ולהסיר בזמן הלימוד את דעותינו שלנו.

הסיבה למחלוקות?
אולי בכל זאת כדאי שתקרא את הקדמה לפירוש המשנה של הרמב"ם.
אני מוצא את הדברים נכונים גם לימינו.

שופטים לשבטים?
מתוך ההלכה הברורה שאסור לשופט לחלוק על דין הסנהדרין (דין זקן ממרא) ברור לכל שאין הבדל בין דיני המשפט בין השבטים.
והסיבה שיש שופט לכל שבט כתובה גם היא באור החיים ע"ש.


העובדה שבימינו קיימות מחלוקות רבות ביהדות איננה מייצגת את היהדות עצמה, אלא את פגעי הגלות.
התורה כמו שהיא היא פשוטה ובהירה, הלכה ברורה לכל ישראל.
מי יתן שנזכה לביאת משיח צדקנו.

איכשהו הוויכוח הלך על היחס בין שמרנות להלכה ולדעתי הרב שרלו מדבר על הצורך של ההלכה לתקשר עם ביטויים אחרים של זהות יהודית. האם ההלכה צריכה להיעשות רלוונטית עבור מי שאינו מקבל את חלותה עליו אבל כן מעוניין בביטוי מעשי לזהותו היהודית? הרב שרלו סבור שמטעמים רחבים של קירוב או שמירה על קשר עם חלקים שונים של הציבור, על הפוסקים לכוון את הפסיקה לציבור זה מבלי לשנות את הליבה ההלכתית. ניתן כמובן לבוא ולומר שציבור זה הוא לא מעניינה של ההלכה אבל אז יש לומר זאת ביושר.

ירוחם,
שימוש במושגים טובים בהקשרים לא נכונים מביא אותך למסקנות מאוד מעוותות...
אנסה להסביר את הדברים בקצרה, על אף שהדברים מצריכים לימוד.

תורה שבעל פה אין משמעותה תורה שכל אחד ממציא לעצמו בעל פה.
משמעותה תורה שנמסרה למשה בהר סיני שלא על מנת לכתוב אלא על מנת ללמד את ישראל בעל פה.
ואכן משה לימד את ישראל ואחריו יהושע וזקנים ונביאים ואנשי הכנה"ג, תנאים, אמוראים, גאונים, ראשונים ואחרונים.
כולם למדו ולימדו את התורה שבעל פה = הדברים שנאמרו למשה בסיני שלא על מנת לכתבם.

ומה שכתוב "לא בשמים היא" ותנורו של עכנאי,
בא ללמדנו שנביא לא רשאי לחדש הלכה בנבואה.
לאחר שנמסרה תורה למשה, לא תימסר תורה עוד לישראל ולכן אל לנו להבחין בבת קול כנגד תורתו של משה.


הייתי ממליץ לך ללמוד את ההקדמה לפירוש המשנה של הרמב"ם כולה, אבל אנסה לצטט פה קטעים קצרים:

"דע, כי כל מצווה שנתן הקב"ה למשה רבנו ע"ה, נתנה לו בפירושה: היה אומר לו המצווה, ואחר כך אומר לו פירושה ועניינה, וכל מה שהוא כולל ספר התורה. 

ועניין לימודו לישראל היה כפי שאומר: (עירובין נד ב) היה משה נכנס באוהלו, ונכנס אליו בתחילה אהרן, ומשה היה אומר לו המצווה הנתונה לו פעם אחת ולימדהו פירושה, ויסתלק אהרן ויחזור לימין משה רבנו. ונכנסו אחריו אלעזר ואיתמר בניו, והיה משה אומר להם מה שאמר לאהרן, ויסתלקו וישב האחד לשמאל משה רבנו והשני לימין אהרן. ואחרי כן יבואו שבעים זקנים, וילמדם משה כמו שלימד לאהרן ובניו. ואחרי כן יבאו ההמון וכל מבקש ה' וישם לפניהם המצווה ההיא עד ישמעו הכל מפיו.
...
הנה לך משל: שהקב"ה אמר למשה, בסכות תשבו שבעת ימים (ויקרא כג). אחר כן הודיע שהסוכה הזאת חובה על הזכרים לא על הנקבות, ושאין החולים חייבים בה ולא הולכי דרך, ושלא יהיה סיכוכה אלא בצמח הארץ, ולא יסככנה בצמר ולא במשי ולא בכלים, אפילו מאשר תצמח הארץ, כגון הכסתות והכרים והבגדים. והודיע שהאכילה והשתייה והשינה בה כולו חובה, ושלא יהיה בחללה פחות משבעה טפחים אורך על שבעה טפחים רוחב, ושלא יהיה גובה הסוכה פחות מעשרה טפחים. 
וכאשר בא הנביא ע"ה, ניתנה לו המצווה הזאת ופירושה. 

וכן השש מאות ושלש עשרה מצות הם ופירושם: המצוות בכתב, והפירוש על פה. 
...
כאשר מת ע"ה, אחר שהנחיל ליהושע מה שנאצל עליו מן הפירוש, והחכים והתבונן בו יהושע ואנשי דורו, וכל מה שקבל ממשה, הוא, או אחד מן הזקנים, אין לדבר עליו ולא נפלה בו מחלוקת. ומי שלא שמע בו פירוש מפי הנביא ע"ה, מן העניינים המשתרגים מהם, הוציא דינים בסברות, במידות השלש עשרה, הנתונות על הר סיני, שהתורה נדרשת בהם. ובאותם הדינים שהוציאו יש דברים שלא נפלה בהן מחלוקת אבל הסכימו עליהם, ויש מהם מה שנפלה בו מחלוקת בין שתי דעות, זה אומר בכה וזה אומר בכה, וזה סובר סברה ונתחזקה לדעתו, וזה סובר סברה ונתחזקה לדעתו, כי מידות ההיקש שעל דרך התוכחת יקרה בסברותיהם המקרה הזה. וכשהייתה נופלת המחלוקת היו הולכים אחרי הרוב, כמו שנאמר, אחרי רבים להטות (שמות כג).
...

איתי, מנפ"מ מה הגורמים לכך שיש דעות שונות וצורות שונות יישם את התורה. ייתכן בהחלט שזה פגעי הגלות, אבל הגלות הזו היא התורה כבר אלפיים שנה המשנה והתלמוד וכו' נכתבו בעיצומה של הגלות וכל התורה שבידינו היא תורה של גלות שיש בה מחלוקות ודעות שונות. ייתכן שהתורה האידיאלית היא מוחלטת (אני לא חושב כך) אבל לענינינו זה לא משנה.