הרב שרלו, על הפער בין ההלכה לעולם ערכים עכשווי - חתונה

תלמיד לא התכוונתי לתקוף ח"ו ואני אישית לא מעוניין לכפות את דעתי על איש גם לו ייצויר שיכולתי. אבל לגופו של עניין יש מציאות של זרמים שונים ביהדות שניתן לחלקם בכל מיני מימדים. דרך אחת לחלק את העם היהודי היא בין אלה ששואלים עצמם מה המשמעות של היותי יהודי לבין אלה שלא שואלים עצמם. שים לב שחלוקה זו לא מתייחסת לזהות סוציולוגית וחילוני יכול למצוא עצמו בשתי הקבוצות כשם שחרדי יכול להיות בשתיהן. אני מניח שרובם ככולם של משתתפי עצכח שייכים לקבוצה השואלת.

מטבע הדברים מבין השואלים את השאלה דלעיל יהיו כאלה שיש בידם תשובות (כי אין אחת) ויהיו כאלה שיהיו פחות חד משמעיים אולי מתחושת צניעות מסויימת מול כובד השאלה. אני מניח שכמו בכל סוגיה ערכית (דתית, מוסרית) יהיו ויכוחים ומאד חשוב שיהיו כי הויכוח כפי שלימדו אותנו חכמים הוא נשמת אפה של התורה. אין כמו דעה אחרת הדורשת ממני להבין טוב יותר היכן אני עומד. ל

גבי השאלה מי בתוך או מחוץ למחנה נראה לי שהמחנה הוא זה של השואלים. מי יתן וכל העם שואלים מה זה להיות יהודי. האוייב הגדול של היהדות היא לא הרפורמה אלא האדישות. חשבת פעם מה עושים יהודים בשבת בבוקר בבית כנסת רפורמי? אתה אולי תבקר סוגיות כאלה ואחרות (ישיבה מעורבת, שינויים בנוסח, חזנית, וכו) אבל השאלה העיקרית היא מדוע הם בכלל שם ולא בבית או במסעדה או במוזיאון? התשובה היא כי זה חשוב להם להיות שם.

נקודת המוצא שלך היא מבפנים החוצה. אתה סבור כי שינוי ממסגרת ההלכה מחריב את היסודות. אני מביט על זה מבחוץ פנימה – המעבר מאדישות לשאילת שאלות היא חיזוק היסודות מעין כמותו. זה גם משנה את מהות היחס כלפי הזרמים השונים. זה לא לימוד זכות על רפורמים (הם אינם זקוקים לאישור של אף אחד יותר או פחות מכל זרם אחר) אלא הצבת הזרמים השונים על קואורדינטות אחרות.

תוקן על ידי yerubaal ב- 18/11/2013 09:36:12

כדאי להבחין בין היהדות ככלל לבין כל יהודי כפרט. דבריו של רס"ג אין אומה זו אומה אלא בתורתה הינם הגדרה טובה של היהדות ככלל. אלא שמאחר שאם אין יהודים אין תורה בעולם הזה, הרי הייחוד של היהודים כפרטים נעלה יותר, ולפיכך אמר רבי מאיר שישראל בנים למקום בין אם עושים רצונו ובין אם אינם עושים רצונו.

[ת"ט,

אני לא מבינה איך הגעת מדברי על זהות לעניין התרבות. מה הקשר? האם יש "תרבות" נשית? אבל זהות נשית יש ויש, תחושת שייכות והזדהות עם כל הנשים בעולם - יהיו צבען, דתן ומשקלן אשר יהיה - יש ויש (לא תמיד, לא אצל כולן, אבל יש דבר כזה). כנ"ל גם זהות יהודית. יהודי יכול להיות אמריקאי בתרבותו (לאחרונה פגשתי רבים מאוד כאלה, חלקם אורתודוקסים למהדרין), מזרחי בתרבותו או פולני בתרבותו, ועדיין להחזיק בכל ליבו בזהות יהודית. 
אצל רבים מן המזדהים בזהות זו, מדובר בבחירה אקטיבית למדי (וראה דבריו הנכוחים של ירובעל לעיל) - זו לא "אינרציה" מבחינתם, אלא בחירה ממשית בכל יום מחדש. מותר לך לכאוב את העובדה שלא כל היהודים מתלבשים וחושבים כמוך, אבל עליך לזכור שבעבור רובם הגדול נקודת ההתחלה אינה הקהילה שלך אלא קהילות שונות לחלוטין. כבר מאות שנים שהאופציה שאתה מציע - טובה וראויה ככל שתהיה - אינה היחידה האפשרית, ואינה מוגדרת כ"ה"יהדות. בעבור יהודים (ויהודיות) רבים מאוד יש "ה"יהדות אחרת (או אחרות) לגמרי. מותר לך לחשוב שזו שטות, ולהמשיך לומר כנגדם שאין שחר לתפיסתם, אבל כפי שכבר כתבתי כמה פעמים - במציאות, מעשה כזה הוא שהופך אותך (את תפיסתך) ללא רלוונטי. 



מ,

תודה לך על דבריך. 
בעיניי, מה שכתבת הוא תמצית האמת של הפלורליזם - 
עמדות אחרות, תפיסות עולם אחרות, גישות אחרות ל"אמת" נמצאות בעולם כדי לעזור לנו למצוא את דרכנו. כיוון שאיננו יכולים לעולם לדעת אם אנחנו לגמרי צודקים או אם אנחנו בדרך הנכונה, עצם הריבוי של דעות וגישות, עצם המגוון - הוא שמאפשר לנו לראות יותר מן ה"מפה", לקבל פרספקטיבה טובה יותר ולהתקרב לאמת.]

תלמיד טועה
יהדות כתרבות זו התפיסה החילונית של היהדות. היא מבוססת על הלאומיות ומגדירה יהדות כתרבותו של העם היהודי. בהגדרה הזו נכללים יותר מרק הדת היהודית גרידא. למשל גם הספרות היהדות החילונית היא חלק מהיהדות.
הרפורמים אינם חילונים אלא דתיים ויש להם הגדרה אחרת. זה שההגדרות קרובות לא הופך אותן להגדרה אחת.

אמשלום
האופציה שהוא מציע מעולם לא הוגדרה כ"היהדות". האופציה האורתודוקסית צמחה מתוך מאבק בניאו-לוגיים וברפורמים. החרדיות מעולם לא היתה ה"יהדות" היא הוקמה לאחר הפיצול.

אמשל וירובעל

[ת"ט,

זו בדיוק המחלוקת.
אבל גם במחלוקת, בודאי בכזו שהיא לשם שמים, הצדדים השונים צריכים לנסות ולהבין (*) את העומדים מולם. אחרת זה דו-שיח של חרשים ומהר מאוד הופך למחלוקת שלא לשם שמים...




(*) להבין = את נקודת המוצא שלהם, את טענותיהם, את ה"שפה" בה הם מתארים את עצמם ואת עמדותיהם.]

השיחה הנוקבת והמענינת, אשר נשארה גם ענינית ומכובדת, מיצגת היטב את המשבר העמוק שבו מצוי העם היהודי מזה זמן רב. חשוב להכיר כי מדובר בקהל גדול מאד, אשר חבריו מיצגים קשת רחבה של דעות ואמונות, ואשר כל אחד ואחד בו מזהה עצמו כיהודי, כשייך לעם היהודי, כבעל תודעה של היותו יהודי, וכל זה מרצונו החופשי של כל פרט, ובשעה שקל ביותר, לכל אחד מן הציבור הזה, לשנות הן את תודעתו והן את מצבו המעשי, כי בזמנים שאינם רחוקים כלל קבעו אחרים לאותו אדם את זהותו ואת המשתמע מכך.

אולי ראוי כי נשוב כעת מן הנושא הגדול הזה אל הנושא המצומצם העוסק ביחס לאישה. אם כי הוא מצומצם בהקפו מן הנושא הקודם, הוא חשוב ביותר לא רק מן הבחינה ההלכתית אלא קודם כל מן הבחינה המוסרית.

אינני חושב כי היחס המפלה לאישה הוא לוז האמונה היהודית, אבל לב העניין הוא אם ראוי לקיים חוק כאשר קיימת הכרה ברורה ומנומקת כי אותו חוק גורם עוול, וכי מקורו נתלה, במקרה הטוב, בהבנה שגויה ובאמונות אשר אין להן עוד כל צדוק אפשרי.  ועוד, אם רשאי אדם להתעלם מטענת עוול ללא בדיקה, באומרו כי כך נהגו קודמים וכך החליטו. ולבסוף, אם אין עמדה זו מטילה אשמה של עשיית עוול על המחזיק בה. [אין אדם חומק מן האשמה בטענה כי כך הורו לו אחרים].

עודד  

[ת"ט,

דומני שהביטויים "מבחינה הלכתית" ו"מחלוקת לשם שמים" כלל אינם שייכים (במקורם) לאותו שדה של משמעויות.
אבל השימוש שלך כאן בשניהם, כאילו האחד מהם כפוף לשני, אכן מדגים היטב את עמדתך העקרונית 



עודד,

באשר לסיפא של דבריך - גם מבחינה הלכתית (שים לב, ת"ט...) זה מעשה שגוי. אם ההלכה "גורמת" לדיין לפסוק דין של עוול, הרי שהוא טעה בפסיקתו (ויוכיחו אינספור סיפורים תלמודיים, תשובות הלכתיות לרוב וכו'). אבל - וזה אבל חשוב - בהחלט תיתכן מחלוקת על מה זה "עוול", ובהחלט ייתכן שמה שהוא עוול בעיניי אינו עוול בעיניך. וכידוע, אין לדיין אלא מה שעיניו רואות...]

ארתח-זוטא
קשה לנהל דיון היסטורי כשטוענים טענות א-היסטוריות. אין שום קשר לכץ. כל מה שצריך לעשות הוא להסתכל על ההיסטוריה בעיניים בלתי משוחדות.
הצדוקים והפרושים נחלקו בהבנת כל מיני הלכות, לא ברור, לי לפחות, באלו הלכות אלו שינו ובאלו אלו שינו. מצד שני מאוד ברור שחז"ל לא התנגדו באופן עקרוני לשינויים, הם שינו לא מעט וגם מדווחים על כך בעצמם.
אם אתה מחפש עדויות חיצוניות לשינויים הלכתיים כל מה שצריך לעשות הוא ללכת לראות מה קורה אצל האתיופים ששמרו יהדות הרבה יותר קרובה ליהדות בית שני (ולא כפי שסוברים בטעות אלו שאינם מכירים, ליהדות המקראית).
דווקא הקראים הם אלו שהתנגדו לשינוי החזל"י וקראו לחזור ליהדות המקורית, זאת של התנ"ך.
יש ערימות של מצוות מן התורה והלכות של חז"ל שאתה לא שומר, האם זאת התנגדות לשינוי?

עודד אפשר ברוב המקרים לחיות עם הדת, השמרנות והמוסר יחד. לטעמי אדם יכול להינשא בנישואים סופר שמרניים, כלתו תצעד לחופה בהינומה אטומה ותסובבנו ז"פ ככתוב נת"ב, הוא יקדש אותה (יקנה אותה) והיחס כל החיים יהיה יחס שיתופי מלא או אפילו האשה תהיה הדומיינטית. מה הקשר בין זה לבין צורת הקידושין? נכון שיש קשר בצורה כללית, לאישה קשה יותר להינתק ופעמים ובעלים מנצלים זאת לרעה, אבל את הבעיה הזו יש לפתור נקודתית באמצעות בתי דינים. בכל מקרה שינויי התפאורה שהרב שרלו עוסק בהם במאמרו זה נוגעים בתפאורה של הקדימון. זה מאומה (מלבד תפיסת במה)

ת"ט
רימון מצא, קליפתו שמר, תוכו זרק?