האם אפשר בלי גמרא?

חלוקת איקונים ירוקים:

מבקש טוב - על העלאת הנושא.

ספרן - על המאמר המרתק שמעורר מחשבה באמת מה סבר הרמב"ם

מיכי - על האבחנות החשובות שאי אפשר להסתפק בספר הלכה חתוך וגמור, כי תמיד יש שאלות חדשות.

ירובעל - על התובנות מה נותן התלמוד.

***
יש כאן שתי שאלות.

א. מה סבר הרמב"ם.

זו שאלה גדולה. מפני שכפי שהראה מיכי, וכפי שמוכיחה המציאות, יש תמיד שאלות חדשות. האם סבר הרמב"ם שספרו מסודר כל כך טוב עד שהוא מכיל הנחיות לקביעת הלכות חדשות? האם סבר שלא יהיה צורך בהלכות חדשות, אולי מפני שהעולם היה סטטי בזמנו, וכל הטכנולוגיות למשל שמעוררות שאלות לא עלו על דעתו? (ראו את משל ספינת הברזל שבעיניו הוא דבר שלא יהיה ואפשרי רק בחלום).

נכון שגם כך יש שאלות. למשל, מה עושים כאשר נחלקים הפוסקים ונחלקות הקהילות. אבל דווקא לכך סיפק הרמב"ם תשובה.

ולגבי שאלות חדשות, יתכן שהוא סמך על בית הדין העתידי שיפתור אותן. ולפי זה ספרו מיועד לשני קהלי יעד: קהל היעד של כל אדם שצריך לדעת הלכה למעשה, וקהל היעד של החכמים שיסתייעו בספר כדי לדעת מה לענות למי שלא מסתדר לבד וגם הנחיות (מטא כללים) עבור בתי הדינים והחכמים שיצטרכו להתמודד עם שאלות חדשות.

ב. האם באמת אפשר בלי תלמוד? בלי הדיון התלמודי?

יש כאן לדעתי להפריד בין שני ענינים שמתמזגים כרגיל יחד.

העיון התלמודי במובן של הבנת המקורות, הבנת הסברות, וקביעת מי יכשר שיש לקבוע הלכה כמוהו (ע"פ רש"י בחגיגה בדרשת ראב"ע על מה עושים כשיש מחלוקת).

העיון התלמודי בחינת לימוד המקורות והפרשנויות וחשבונם ופלפולם.

אנו מקיימים את המטרה הראשונה, שהיא העיקר, דרך השניה. אבל האם זה הכרחי?

האם למשל הכרחי לעיין באחרונים, או בראשונים, או אפילו בגמרא, כדי להכריע?

בשעתו כתב מייסד הפורום שלנו, ווטו (אולי בשם רבו?) כי צריך לצפות ליום שבו יתקיים "נתתי תורתי בליבם" (אני מצטט מהזכרון. כלומר, שאדם ידע מעצמו את הראוי.

זו שאיפה רחוקה והיא גם עוקרת לכאורה את הצורך במתן תורה. אבל האם לא ניתן לשאוף לכך שנבין את מטרות התורה ונדע איך להתנהג על פי עקרונות פשוטים שמשתקפים מבעד למקורות בלי צורך לעיון רב מאד?

ג. כפי שהעיר ירובעל, לימוד התלמוד כפי שהוא נעשה - וכפי שאפשר לשפרו עוד - הוא תירגול מופלא ביכולות אינטלקטואליות וגם, אם שמים לב, בעבודת המידות כמו התמדה, ענווה ועוד.

ד. כמו כל מערכת משפטית, הלכות אינן נוצרות יש מאין אלא תלויות במקורות. אי אפשר שלא להתייחס למקורות קדומים שנחשבים לסמכות מחייבת. לכן, אם אין מאמצים למשל את שיטת הגר"א (ואחרים), כדי לפסוק הלכה יש להתייחס לא רק למשניות ולגמרא, אלא גם לראשונים, לאחרונים ולפוסקים.


אשר על כן, סבורני שהתשובה לשאלתו של מבקש טוב היא כזו:

1. ניתן לבנות דגם של פסיקת הלכה שאינו זקוק לכל ספרות המקורות, אלא רק לחלקה.

2. בכל מקרה, כדי להגיע לידיעות ולכישורים הדרושים לפסיקה של שאלות ישנות וחדשות צריך עיון במקורות, אם כי לא בהכרח באופן שבו זה נעשה היום.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני
ראה בהקדמת רח"ק לאור ה'

א.      יש להזכיר כי יש הסוברים שהר"מ "חלם" שספאו יחליף את הגמ' גקודקס הלכתי מחייב.

א. קיום ההלכה ללא ידיעת מקורותיה וסיבותיה מהגמרא אין בזה חיות וכמעט כמעשה קוף .
ב. כשצץ מקרה שלא מופיע בדיוק בהלכה, על ידי ידיעת הטעם ניתן לדעת כיצד לנהוג באותו מקרה.
  
 

אני מבקש לשאול את השאלה בצורה מעט שונה, האם מהגמרא ניתן לפסוק הלכה בימינו או שכמוה כמקרא - חלק תורה שניתן ללומדו ולדרשו אבל אף אחד לא מחפש שם ברצינות הלכה למעשה (לכל היותר מסבירים איך ההלכה המקובלת בידינו נמצאת שם) האם מי שיודע משנה וגמרא ישר והפוך יוכל לפסוק הלכה בימינו או שידמה לקראי של תושב"ע? מאידך מי שלא למד גמרא מימיו אלא רק את הפוסקים המאוחרים יותר האם יחסר לו משהו בבואו לפסוק הלכה חוץ מפלפולים שבהם ידחק את מסקנותיו - שלרוב מבוססות על הפוסקים בדורות האחרונים - בדברי הגמרא?
למעשה בימינו רוב לומדי הגמרא מפלפלים בה, מקשים ומתרצים אבל לא מעלים בדעתם לפסוק הלכה למעשה, לעומת זאת עיון בתשובות הלכתיות ובסיכומים של בתי-דין מעלה בעיקר סברות של שכל ישר (לפחות לדעת מעלי הסברות) וציטוטי אחרונים ולפעמים ראשונים, הגמרא מובאת שם בדרך כלל כאילוסטרציה.