נחלקו האמוראים אם שינוי מקום מחייב לחזור ולברך ברכת הנהנין. ר' יוחנן סובר
ששינוי מקום מחייב לחזור ולברך ברכת הנהנין. ר' יוחנן איתותב, והלכה ששינוי מקום
א. הדין בדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם. תוס' ורא"ש פוסקים כרב חסדא
ב. הגדרת דברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם. רש"י והרמב"ם אומרים ששבעת
ברכה לאחריהם במקומם.
ג. שינוי מקום לעניין ברכה אחרונה. הרמב"ם פוסק ששינוי מקום מחייב גם ברכה
אחרונה, התוס' והרא"ש סוברים ששינוי מקום מחייב ברכה ראשונה בלבד, אך לכתחילה
מפני החשש שישכח לברך חייב לברך לפני שיוצא ממקומו.
ד. הגדרת מקום. רש"י וכנראה גם הרי"ף סוברים שרק שינוי מבית לבית מהווה שינוי
מקום, תוס' סוברים שגם שינוי מחדר לחדר מהווה שינוי מקום.
ה. הגדרת מקום במקום שאינו מוקף במחיצות. הבית יוסף מסתפק אם במקום כזה כל
שינוי מהווה שינוי מקום, או שמא רק מעבר למקום שאין רואים אותו ממקום הברכה
מהווה שינוי מקום.
הלכה
נחלקו השו"ע והרמ"א בשתי המחלוקות שבין הרי"ף והרמב"ם לבין התוס' והרא"ש.
השו"ע ]סי' קעח סע' א-ב[ פוסק כרב ששת, ששינוי מקום מחייב לחזור ולברך אפילו בדברים
הטעונים ברכה לאחריהם במקומם אלא אם הניחו שם זקן או חולה, וכן הוא פוסק שחייבים
לברך גם ברכה אחרונה וגם ברכה ראשונה. הרמ"א פוסק כרב חסדא שבדברים הטעונים
6 ברכה לאחריהם במקומם אין צריך לחזור ולברך אף ששינה מקומו, וכן הוא פוסק שבדברים שאינם טעונים ברכה לאחריהם במקומם צריך לחזור ולברך רק ברכה ראשונה, אם כי לכתחילה צריך לברך ברכה אחרונה לפני שעוקר ממקומו כדי שלא ישכח לברך. המשנה ברורה ]סקל"ג[ פוסק שלכתחילה אין לצאת לדבר הרשות ללא סיום אכילתו. אמנם
הוא מוסיף שאם אוכל פת ודעתו בשעת ברכת "המוציא" לגמור סעודתו במקום אחר -
רשאי לעקור ממקומו ללא ברכה אחרונה. כמו כן הוא פוסק ]סקל"ה[ שאם דעתו לחזור
ולסיים אכילתו ומשער שלא יפליג לזמן רב אינו מברך ברכת המזון מפני חשש ברכה .
שאינה צריכה.
הרמ"א פוסק כי אם הניח זקן או חולה בדברים שאינם טעונים ברכה לאחריהם במקומם,
אינו צריך לחזור ולברך, אך הב"ח ]ד"ה ואיכא לתמוה[ חולק ולדעתו החילוק בין הניח ללא
הניח, נאמר רק לרב ששת ורק בדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם. המשנה ברורה
]סקכ"ז[ פוסק כרמ"א.
לעניין הגדרת מקום פוסק השו"ע ]סע' א-ב[ ששינוי מפינה לפינה אינו שינוי מקום, ואין
צריך לחזור ולברך. המגן אברהם ]סק"ד[ ושאר האחרונים ]וכך מוכח מהרמ"א סע' א[ סוברים,
שמחדר לחדר צריך לברך, אך הביאור הלכה ]ד"ה בבית[ מביא מחלוקת ראשונים בדין זה,
ופוסק שלכתחילה נכון לחוש שלא לצאת מחדר לחדר אך אין למחות במי שמיקל בזה שיש
לו על מי לסמוך, ובדיעבד אם יצא אינו מברך שספק ברכות להקל. הרמ"א ]סע' א[ פוסק
שאם דעתו בשעת הברכה היתה לסיים אכילתו בחדר אחר אינו צריך לחזור ולברך ]הסבר
הדין הוא שדעתו מגדירה את כל הבית כמקום אחד לענין אכילתו[, והמשנה ברורה ]סקי"ב[ כותב להקל
כשרואה מקצת מקומו הראשון אף שלא היה בדעתו בשעת הברכה לעבור חדר. הרב
אביגדור נבנצאל ]משנ"ב ביצחק יקרא סע' א סק"ג[ מביא בשם הגרש"ז אויערבאך שאנו רגילים
ללכת מחדר לחדר וזו דעתנו בשעת הברכה.
לגבי מקום ללא מחיצות השולחן ערוך ]סע' ב[ פוסק שהאוכל במזרחה של תאנה ובא
למערבה צריך לברך. המשנה ברורה ]סקכ"ה[ מבאר שהגדרת מקום במקום כזה תלויה
בראיית המקום החדש ממקום הברכה, והוא מביא גם את דעת הראב"ד שאם היה בדעתו
בשעת הברכה לאכול גם במערב אינו צריך לברך.
השו"ע ]סע' ה[ מביא שתי דעות בביאור מה הם דברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם -
יש אומרים שכל שבעת המינים, ויש אומרים שדווקא מיני דגן. הרמ"א מוסיף שיש אומרים
שרק פת. המשנה ברורה ]סקמ"ה[ מביא שהאחרונים פוסקים שכל שבעת המינים טעונים
ברכה לאחריהם במקומם, והגר"א פוסק שרק מיני דגן טעונים ברכה לאחריהם במקומם.
המשנה ברורה ]סקמ"ב[ פוסק כמגן אברהם שאם לא קבע מקום לאכילתו, כגון הולכי
דרכים, אינו צריך לחזור ולברך בשינוי מקום. הוא מוסיף שבמקום שאינו מוקף מחיצות,
יכול להתחיל במקום מסוים ולכוון בשעת הברכה להמשיך לאכול בדרך.
האגרות משה ]או"ח ח"ב סי' נז[ מוסיף שדינו של אדם המכין עצמו לדרך והתחיל לאכול
בביתו כהולכי דרכים, ואינו צריך לחזור ולברך. כמו כן היוצא מביתו ואוכל בפיו אינו צריך
לחזור ולברך, ואם האוכל בידו - "לכתחלה יפסיק מלאכול ויברך כשיהיה בחוץ כדי לצאת
גם דעת החיי אדם ]המובא במשנה ברורה סקל"ט[, ואם שכח ולא הפסיק לא יצטרך לברך פעם
אחרת על אלו מיני מתיקה שלקח עמו מביתו כל זמן שלא יפסיק שיעור יותר מתוך כדי
דיבור".
