שו"ת / שות' / ו-שוט. ברוכים הבאים לממלכה של המייחל.

נכון מאוד.
בדיוק הערב חבר הזכיר לי את הסגולה הזאת של שתיית הגשם
של חודש אייר שהוא סגולה לרפואה גדולה אני ה' רופאך.
ואחרי זה נזכרתי שלפני כשנתיים או שלוש העלתי איזה פוסט
בנושא עם ציטוט בשם הרב כדורי זצ,ל בדיוק בעניין הזה.
לא זוכר כרגע איפה זה נמצא.
מסקנה: מי שיוכל לשתות ישירות את הגשם היורד אשריו
ויהי רצון שיהיה לו לרפואה שלימה!

שבוע טוב 

חיפשתי עם חבריי לכולל תשובה להלכה למעשה בהלכות אפייה ולא מצאנו תשובה חד-משמעית, כי זה מקרה מיוחד שלא מופיע במדויק בשו"ת. על פניו המסקנה שהגענו אליה היא שיש נטייה להכשיר.

וזו הסוגיה:
יש לי בביתי מכשיר "אופה לחם".
המכשיר הזה בנוי בשיטה של "מכונת כביסה" כלומר תוכנות אפייה 1-9 כשלכל תוכנה יש תוכנית פעולה אחרת (לחם לבן , כהה, עוגה, פשטידה וכו' ). אין כפתורים להוספת חום או הפחתה ולא השהייה ולא כלום. רק אפשר לכבות את המכשיר.
אופן ההכנה של הפת: מכניסים לתוך התבנית של המכשיר (מן קופסה עמוקה שדומה לבלנדר בצורה מרובעת) את כל החומרים, בוחרים תוכנה לאפייה, סוגריים את הדלת, לוחץ הפעל, ובא לציון גואל. אציין, שפתיחה וסגירה של הדלת היא מכנית ולא מפעילה שום מע' חשמל. סדר עבודת האפיה: לישה, השהייה, אפייה (כרגיל...). סה"כ זמן לאפיית פת: 2:45 (שעתיים ו-45 דק').

שאלתי את החברים בכולל: האם יש מניעה להפעיל את המכשיר שעתיים לפני כניסת שבת כשפעולת האפייה עצמה נעשית בשבת מאליה, והמכשיר עצמו מחובר [למען הסר ספק] לשעון שבת שמכבה אותו בזמן המיועד לתום האפייה... כמה דק' אח"כ... 

אולם עם כל ה'צער' בהשבתת השמחה 
אני לא רואה הבדל בין המקרה הזה לבין הכלל הידוע של
"התחלת מלאכה בערב שבת והיא הולכת ומסתיימת מאליה בשבת.
כמה דוגמאות לכך בתלמוד עצמו מבלי להזדקק לספרי השו"ת
אני שולף מהזיכרון: "פותקין מים לגינה בערב שבת והיא הולכת ומתמלאת בשבת"
כלומר, מלאכת משקה - זורע. וכן על זה הדרך מלא דוגמאות מכל סוגי המלאכות כמעט.
ובכלל, מאי שנא מהנחת קדרה לא מבושלת על גבי כירה מערב שבת וזו הולכת
ומתבשלת בתוך השבת? אני לא רואה שום הבדל. אא"כ יאיר כבודו את עיניי.
בקיצור לענ"ד מותר ללא חשש.

לקדירה יש דין של מאכל בין דרוסאי וכאן לא, כי מדובר באפייה, לכן הדוגמה היא לא טובה. מה שכן,יש את העניין של הלישה שאם נעשית בשבת אז פעולת הלישה משמיעה קול ויש עניין של זילותא דשבת.

כל העניין של בן דרוסאי לא רלוונטי כאן מהסיבה הפשוטה
שבקדרה עם תבשיל ישנו החשש של שמא יגביה את האש וכו'
מה שלא שייך כלל בנידוננו שהרי מדובר בתהליך אוטומטי ללא התערבותנו
לכן אינני רואה שום דימיון לכל חשש אחר מהלכות אחרות.

מה שכן זה מה שציינת - אוושא מילתא. האם אמרינן הכא אוושא מילתא או לא.
אוה.. על זה יש לפתוח ספרים ולראות מה הגדר של האיסור הממילא קל הזה.
דוגמא דומה לדבר היא הפעלת מכונת כביסה לפני שבת שפעולתה נמשכת
לתוך השבת. לכאורה אותו דבר. מה שנפסוק שם נפסוק פה.

ראיתי כמדומני בילקוט יוסף שאומר שיש להחמיר ולא לצאת בשבת עם מחזורים (סידורים) מהבית לבית הכנסת ולא לטלטל עלוני קריאה תורניים מבית הכנסת לבית, ובדחק ע"י קטן. לא ברורה לי מה החילוק של טיב הדבר אותו מטלטלים לדין הכללי אם י וכאשר יש עירוב עירוני סטנדרטי.

וכן גם האם יש חילוק בדינים הללו בין פוסקים שהספרדים הולכים עמם לבין אול האשכנזים 

מסגנון שאלתך ניכר שלא עברת על סוגיית הרשויות בשבת והאם סומכים 
על העירוב או לא. נושא רחב שיש להאריך בו אך לא כאן המקום כמובן
לכן אסתפק בעיקרי הדברים על קצה המזלג החד-פעמי.

מחלוקת ראשונים גדולה האם יש בזמננו רה"ר דאורייתא או לא.
דעת מרן הש"ע אינה חד-משמעית ויש מחלוקת אחרונים גדולה
האם דעתו לחומרא או לקולא. לדעת רוב האחרונים דעת מרן לחומרא
דלא בעינן ששים רבוא כדי שייחשב רה"ר אלא די ברחובות הרחבים ט"ז אמה.
אולם במשנתו האחרונה פסק מרן הגר"ע זצ"ל ביביא אומר חלק ט' לקולא
והעלה שמי שרוצה להקל ולסמוך על הדעה המיקלה שאין לנו רה"ר דאורייתא בזה"ז
וממילא מועיל העירוב שעושה הרבנות יש לו בהחלט על מה שיסמוך.
ומי שירצה להחמיר תבוא עליו הברכה.

דעת הרמ"א לקולא דאין לנו רה"ר דאורייתא בזה"ז וכן דעת רוב ככל חכמי אשכנז
וכן מנהג האשכנזים כיום לסמוך על העירוב.

אני משתדל להחמיר בד"כ אא"כ מדובר במקום צורך כגון ספר או דבר מצווה אחר
ואם אפשר לטלטל בשינוי הנה מה טוב.

קלעת בול למה שהתכוונתי.
אשריך.

בהתייחסות ישירה למקרה אמנם לא נתקלתי אך סוגיית המקור נמצאת
בספר חזון עובדיה שבת א' עמוד קמ'ו לגבי התחלת מלאכה בערב שבת וזו מסתיימת בתוך השבת
כאשר גם שאלת מכונת הכביסה נידונה שם, לקולא כמובן, אך מכל המקרים שם עדיין אני רואה
הבדל אחד, בכל הדוגמאות המובאות בהלכה לא ראיתי שמותר להנות בשבת עצמה מהתוצאה
של אותה מלאכה, למשל להשתמש בקמח הנטחן בריחיים של מים הפועלות מערב שבת,
וכן להשתמש באותם בגדים שכובסו במכונה בשבת, ובנידוננו - לאכול בשבת את הלחם שנאפה במכשיר.
אבל שוב, אם את החמין מותר לאכול בעונג רב לאחר שהתבשל כל הלילה על הפלאטה
אז אני לא רואה הבדל בין השניים. שמעת תופון? מותרים לכם מותרים לכם..

תוקן על ידי המיייחל ב- 12/05/2014 16:49:15

תודה נשמה על הטרחה ההשקעה
כדרך אגב, ראיתי את הספר שהבאת שהוא מצד אחד מקיף אבל מאידך בנטייה להחמיר בכמעט כל דבר. וכמו שאמרת - לא ניתן להסיק ממנו הלכה למעשה לנידון דידן.

אציין בפניך ובפני החברים - ממליץ בחום לרכוש את המכשיר הזול במחיר ויקר באיכותו !

תודה אחי.
שמח לעמוד לשרותך תמיד.
לא הבנתי על איזה ספר דיברת.
איזה ספר הוזכר בדבריי שנוטה תמיד לחומרא?

מייחל ושות' שליט"א - כמה שאלות, אשמח לתשובה:

1. אדם האוכל פת שברכתה המוציא ומברך עליה בשוגג בורא מיני מזונות ידוע שבדיעבד יוצא י"ח. כן גם לגבי ברכה אחרונה (מעין שלוש וברכת המזון פוטרות בדיעבד זו את זו); אבל מי שטעה בברכה ראשונה ובירך על פת שצריך היה לברך עליה מזונות ובירך עליה המוציא לחם מן הארץ ולא אכל שיעור קביעת סעודה, וגילה במהלך הסעודה כי שגה בבירכתו (למשל זה מאוד נפוץ לגבי פיצות כשאתה סובר שזה המוציא ובסוף זה מזונות), סבורני, שבשל הדין של "ספק ברכות להקל" פשיטא להלכה שלא צריך לברך שוב (מזונות) אבל מה הדין לגבי שאר הדברים שבאים בתוך הארוחה במקרה הנ"ל? האם גם הדין של "ספק ברכות להקל" נכנס כאן? הרי כאן אין ספק להבנתי, כמובן בדיעבד תוך כדי הסעודה, שצריך לברך עליהם. מה אומר רבינו?

2. נוהג אצלנו בשכונה מניין פלג מנחה בערב שבת בימות הקיץ. 
שאלותיי: ידועה המחלוקת לגבי זמני התפילה (עמוד היום / נץ) דבר שמביא לידי מחלוקת מהו זמן המנחה הנכון והמאוחר ביותר. אני זוכר בגדול שיש שתי שיטות (חכמים ורבי יהודה כמדומני) וההלכה שאני זוכר היא שמי שמתפלל ערבית מוקדם צריך להתפלל מנחה לפני פלג מנחה אם כי מוזכר שם היכן שקראתי את ההלכה שנשים שזמנן דחוק יותר יכולות להתפלל בזו אחר זו (מנחה ואח"כ ערבית) ולא צריכות להקפיד ללכת לפי שתי השיטות (התירוץ היה כמדומני שלא יכול ללכת לקולא לפי שיטה אחת וקולא נוספת לפי השיטה השניה). 
מכל האמור שאלתי הינה: האם זו באמת ההלכה למעשה שמי שרוצה להתפלל ערבית מוקדם אחרי פלג מנחה צריך להקפיד להתפלל מנחה גדולה? 
ושאלה אחרונה: א-האם אפשר להתפלל ערבית של מוצ"ש אחרי זמן פלג מנחה ביום שבת?
                     ב-והאם יכול לברך על העומר לפני צאת הכוכבים באם נהג באופן הזה בשבת? (אם כי השאלה נכונה לאו                      דווקא בשבת אלא בכל אימת שהתפלל ערבית מוקדם ביום חול).

בשאלה אחרונה א- אנא התייחס ל: אמירת אתה חוננתנו + ויהי נעם - האם אפשר לאמרם באם מתפלל מוקדם (אם זה אפשרי להלכה, כפי שאני זוכר).

1. דע ידידי שעוד לפני התשובה השאלה עצמה לא  פשוטה כלל ועיקר.
בסוגיית המזונות וההמוציא רבה המבוכה בפוסקים ואפילו אני! לא רגוע בה.
אני יכול לומר לך מה נפסק בילקוט יוסף חזון עובדיה וכו' אבל להגיד לך שאני
מסכים איתם ושלם עם זה? ממש לא. יש גם את שיטת מו"ר הרב משה לוי זצ"ל
בספרו המופלא ברכת ה' כמו"כ גם הגאון ר' אברהם ארבל הי"ו בספרו 'עולה מן המדבר'
לא טמן ידו בצלחת בעניינים אלו של מזונות המוציא וקביעת סעודה.
שיטות על גבי שיטות וכל אחד שונה מחברתה. בקיצור לא פשוט.

תכלס - אם בירך המוציא על מזונות יצא אך על שאר הדברים המתלפתים עליו לברך ברכה ראשונה.
משום שההמוציא אמנם פטר ת'מזונות אך לא יועיל להחשיב את אכילתו כסעודה של ממש
ולפטור מברכה ראשונה את שאר המאכלים מדין בירך על הפת פטר את הפרפרת.

2. הרב מוצפי הי"ו בספרו שו"ת מבשרת ציון וכן בארחות ציון חלק ג' התייחס ישירות לשאלתך
ונקט בלשון עדיף. שמי שרוצה להתפלל ערבית מבעוד יום עדיף שיתפלל מנחה גדולה אך אין הדבר
לעיכובא ויכול להתפלל שניהם אחד אחרי השני אך עדיפות כאמור יש כי היכי דלא להוי תרתי דסתרי.

3. ערבית דמוצ"ש מבעוד יום מתפללים רק בלית ברירה כמדומני. רק כאשר קשה לו להתפלל בערב.
אך לא אומר כמובן ויהי נועם ויושב בסתר משום שאלה נתקנו להגן עלינו בתחילת הלילה מפני המזיקים והס"א שיוצאת בחימת זעם להזיק בעולם לאחר שהיתה מושבתת כל השבת אי שם בתוך כדוה"א בנוקבא דתהומא רבא.

4. זמן ספירת העומר מתחיל מיד בביהמ"ש עוד לפני צאה"כ. "והמדקדקים אינם מברכים אלא בצאה"כ" כך לשון מרן בש"ע.

תוקן על ידי המיייחל ב- 22/05/2014 14:49:38