המונותיאיזם, צורותיו ומקורו

היסטוריה וארכאולוגיה הן מקצועות מחקר. תפקידן לאסוף נתונים, לבדוק את אמיתותם ומשמעותם, ולנסות להרכיב מהם תמונה כוללת. אף מקצוע מדעי נסיוני אינו טוען לוודאות מלאה, וכולם מצהירים בגלוי על מקומן של השערות בתמונה שהרכיבו.

מסורת היא איזו דעה שהתקבלה והיא עוברת בין אנשים העוסקים בתחום מסוים, או המחזיקים בדעה מסוימת. מסורת קיימת גם במקצועות מחקר, כאשר דרכי חשיבה או דעות עוברות ומתקבלות בין העוסקים בתחומה.

דעה מסוימת שנתקבלה ועברה במסורת יכולה לקבל אישור על ידי הוכחה, ויכולה להיות מופרכת. ההוכחה וההפרכה אינן מתוך המסורת אלא הן חיצוניות. כאן החולשה של טענת ק_איתי.

מסורת היתה באירופה של ימי הבינים כי בתחילת המאה הרביעית לספירה נתן הקיסר הרומי קונסטנטינוס הגדול, שישב בקונסטנטינופול [קושטא של היום], לאפיפיורות היושבת בעיר רומא את השלטון במערב אירופה, בתמורה לשרותים המסורים אשר סיפק לו האפיפיור סילבסטר הראשון. המסורת היתה מבוססת על מסמך רשמי 'מתנת קונסטנטינוס' שהעניק הקיסר לאפיפיור. האפיפיור טוען כי השלטון העליון באירופה נתון בידיו ועולה על כוחם של המלכים. כמו כן נעשו האפיפיורים שליטים על טריטוריה משלהם, מדינת האפיפיור. ב 1440 הוכיח לורנצו ואלה, מלומד הומניסטן איטלקי, כי המסמך מזויף על סמך בקורת הטקסט והלשון. במסמך חובר על ידי האפיפיור סטפנוס השני ב 750 לערך לצורך משא ומתן מדיני שניהל עם פפין הגוץ מלך הפרנקים. משמע שמסורת העוברת נאמנה מדור לדור, ואפילו מגובה במסמך כתוב, כלל אינה ערובה לאיזו אמת שהיא.

מסורת אחרת הידועה היטב במקומותינו היא בדבר שיוכו של הזהר לרשב'י. רבים קמו לערער על המסורת הזו בטיעונים מקצועיים עניניים ומנומקים. לאוחזים במסורת אין אלא טענת המסירה הנאמנה. אפילו נניח כי המסורת עברה נכונה מדור לדור, אין לבעלי המסורת תשובה לאפשרות כי הטענה מלכתחילה לא היתה נכונה, משום איזה אינטרס של הטוען אותה. אין ספק כי מסורות רבות שומרות על בסיס עובדתי אמתי. תפקידו של המחקר לבדוק את הדבר.

נראה לי כי החברים יסכימו שהשיחה גלשה זה כבר הרחק מן הנושא.
עודד

איתי לא טען שכל מסורת נכונה, אלא שיש לה יותר סיכוי וקירבה להתרחשות מאשר לספקולציה. כמובן שבמקרה של מסורת האפיפיור אתה מניח שההוכחות של פפין הגוץ נכונות והן האמת. על שיוכו של הזהר לרשב"י אין מסורת, מסורת פירושו משהו שעבר מזמן האירועים עצמו. ואילו הדעה שרשב"י חיבר את הזהר לא נוצרה אלא בזמן פרסומו. טענה למסורת של איש אחד או שניים אינה מסורת. העובדה המענינת היא שרבים השתכנעו בטענה זו. אבל מסורת אין כאן.

הויכוח המתהל כאן בדבר גופו של אלוקים התנהל במאה ה12-13 בין תומכי הגשמיות שחיו בעיקר באירופה לשולליה שחיו בעיקר בספרד. כל צד טען שדעתו היא הדעה המובאת בתנ''ך. כשם ששוללי הגשמיות הואשמו בהיותם מושפעים מהפילוסופיה שהתפתחה בספרד, כך תומכיה הואשמו כי שאבו את דעתם מהנצרות.

כל גדולי הראשונים שללו את ההגשמה-האמינו שהתנ''ך שולל הגשמה


מי צדק? שוללי ההגשמה הוכיחו את צדקתם ולכן היהודים מאמינים כיום באלוקים נטול גוף [זאת למרות שבויכוח האחר שהתנהל בין הנ''ל - על הפילוסופיה- נצחו מתנגדיהם]



באשר להיסטוריה, היסטוריה היא מדע של השערות פרועות, את הדברים האלה אומרים היסטוריונים.