|
|
| נשלח ב-30/11/2013 19:39 |
 |
| |
ארתח
מהיכן הוצאת דברים אלה מתוך דברי החזוא ,
הלך אחר בי,ד יפה אין הכונה לא לקבל את דברי דייני עירך ,
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2013 20:09 |
|
| |
כך הבינותי דבריו, ואני שואל עליך מהיכן הוצאת הבנתך. והלך אחר ב"ד יפה לא בא לאפוקי ב"ד שבעיר. אבל כשיש סנהדרין תקני בכל עיר יש להם סמכות, ואילו כשאין משהו תקני, כל אחד יכול לטעון שאם יש חכם יותר גדול בעיר אחרת אין סיבה שאשמע דוקא בקול החכם שבעירי. וכן שיש פלגים ובתי מדרשות שונים הוי כדין שני בתי דינים באותה עיר דליכא לא תתגודדו.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2013 20:54 |
|
| |
ציטוט קצר שמצאתימדבריו,
חובת התלמיד להאמין כי אין נגיעה בעולם בעלת כח להטות לב חכם וכו' וכן היא אמונת המון
ישרים המתאבקים בעפר רגלי החכמים. .... מעולם לא אמרנו שיש בגדולי ישראל נגיעות אישיות
לגבי שני בתי דין בזמן הבית הלכו ללשכת הגזית ,
בזמן הזה עיין רמבם ,ה סנהדרין שני חכמים או שני בתי דינין שנחלקו שלא בזמן הסנהדרין או עד שלא היה הדבר ברור להן. בין בזמן אחד בין בזה אחר זה. אחד מטהר ואחד מטמא אחד אוסר ואחד מתיר אם אינך יודע להיכן הדין נוטה. בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל:
כיום אין דין ככל אשר יורוך לדעת הרמבם מלבד החינוך שמדבר על השופט שבימינו ,
וגם לשיטתו לכאורה כשמדובר בהשקפה צריך לעשות כשופט שבעירך ,[גדול שבעיר,]כך הסברא נוטה בכדי להמנע ממחלוקת ,וסברא היא דאורייתא,
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2013 21:16 |
|
| |
אין נגיעה שבכחה להטות, לא מתעלם מהמציאות שיש נגיעה בפועל, אלא שאין בה כח להטות דעתו מבלי שהוא ירגיש, אם דעתו תנטה הוא ידע זאת וינסה להתגבר ויודיע לנו את התוצאות. לגבי שני בתי דינים כשהם שוים הולכים אחר המחמיר בדאוריתא וכו', אבל הרי כאן כל הנדון אם הם שוים. כי כשאין שוים הולכים אחר הגדול בחכמה ובמנין.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2013 21:17 |
|
| |
אולי אין דין "אשר יורוך" המקורי, אבל ברור שחייבת להיות היררכיה הלכתית וסמכות, מבלי סמכות הלכתית אין משמעות להלכה ולתורה, כי כל אחד יעשה מה שירצה. לא מערכת ענישה אלא איש הישר בעיניו יעשה. זו לא הלכה ולא תורה. כמובן שהויכוח הוא מי הסמכות, ומה תחומי הסמכות שלו (כגון באיזו משחת שיניים להשתמש). אבל לא אם צריך סמכות.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2013 21:35 |
|
| |
לגבי חלק א,
היא הנותנת ,מסקנת דבריו הוא שאין בהוראת דבריו משום נגיעה והיא נסתרת מהפוסקים שהעליתי,
לגבי הרמבם ,שמת לב שהוספת מלים שלא כתובים בו ,
חלק ב
ברור שחייבים סמכות ולכן חבל שאין סנהדרין ,
ב למען השלום צריך סמכות של עיר ועיר עם יושביו ,
הבעיה מתחילה כשיש בילבול ועולם נבוך ,
על הנייר גם לא אמורה להיות בעיה שכל אחד יעשה כפי שרבו מורה לו אלא שאין זה עומד במבחן המציאות ברחוב הציבור כשיש דרישה שכל אחד ישכנע ויעשה את כל האפשר למען הצלחת רשימתו וכו, שבאופן אוטומתי מייצר כאוס,
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2013 07:49 |
|
| |
בכתבך "פוסקים" שהבאת אתה מתכוין לחינוך? כי לא ראיתי מה אומר, בהרבה מקומות נזכר שיש נגיעות, והנגיעה היא עובדה, השאלה אם החכם חייב לפסול את עצמו,או שזו רק נקודה לתשומת לבו, ועכ"פ כפי מה שאתה הבאת את החינוך הוא גם מסכים שהסמכות עדיפה מהחששות על נגיעות. כל השאלה היא איך לקרוא לזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2013 07:52 |
|
| |
היה ראוי שתהיה סמכות לעיר ויושביה. אבל הבעיה היא שהיוםלא כמו פעם המגורים בעיר הם לא קבועים כ"כ, ואין בניו של אדם גרים סביב נחלתו בכפרו, אלא שוכרים דירה היכן שנח והיכן שיש עבודה וכו' והשיוך של האנשים יכול להיות לפי ישיבה שלמדו וכדו' ואין מקום המגורים קובע תמיד. הנושא של הבחירות הוא נושא לא חשוב מבחינת ההלכה, ולא על זה נאמר שצריך סמכות הלכתית.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2013 12:54 |
|
| |
חלק א אכן ,
חלק ב , הסמכות בין בנשיאות ובין בסנהדרין עוסקת גם באקטואליה ציבורית תועלתית ,
ברגע שיש קביעה ללכת לפי העיר שהינך גר בו לא צריך להיות קונפליקט בין אב לבן,
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2013 19:27 |
|
| |
זה מתאים במי שרואה בכל הענין שאלות טכניות בעלמא, אבל כשהשאלות מהותיות ויש להם פן רגשי, ולעולם יהיו חילוקי דעות גם בתחומים כאלו. אי אפשר להגביל בעידן המודרני את הדברים בתחום מושב, מירושלים לב"ב נוסעים 45 דקות ואלפים נוסעים יום יום.יש שיתוף פעולה ופעילות מעברים ומצבים מורכבים, אלו לא באמת שתי ישויות נפרדות. הענינים נמצאים עמוק בלב וברגש.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2013 00:26 |
|
| |
ארתח
שיירות מצויות היא סוגיא בגטין אין לזה קשר למגורי ונוף חיותו של יושבי העיר ,
לא מכיר ירושלמי שנורא משנה לו מיהו ראש עיר בני ברק,
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2013 09:52 |
|
| |
האם הכלל לשמוע לחכמים, 'ועשית ככל אשר יורוך', נאמר כלפי כל רב שהוא, כלומר אפילו כלפי איזשהו מו"צ שכונתי או רב ישוב קטן, או שהוא נאמר דווקא כלפי אישיות תורנית רמת מעלה? ואולי בכלל, הוא נאמר רק כלפי הסנהדרין היושבים בלשכת הגזית? -פרטים אלו גם שנויים במחלוקת יסודית בהלכה. בעוד שהראב"ד ( הובא בריטב"א שבת קל א ), הרשב"א ( שו"ת חלק ב שכב ) והחינוך ( מצווה תצב ) מרחיבים מצוה זו ומבקשים להחיל אותה על כל חכמי ישראל המפורסמים בדורם, יש ראשונים רבים שחולקים , ומצמצמים את תוקף החיוב לסנהדרין בלבד, כלומר, שכיום, עפ"י שיטה זו, אין חובה כזו בכלל. הרמב"ם (בית הדין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה ומהם חוק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהם הבטיחה תורה, שנאמר: "על פי התורה אשר יורוך" – זו מצוות עשה. וכל המאמין במשה רבנו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת עליהם ולישען עליהם. כל מי שאינו עושה כהוראתן עובר ב"לא תעשה", שנאמר: "לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". הלכות ממרים א ), הרמב"ן ( וחתך לנו הכתוב הדין שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני השם במקום אשר יבחר בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה, בין שקבלו פירושו עד מפי עד, עד משה מפי הגבורה; או שיאמרו לנו כן לפי משמעות התורה או כוונתה. כי על דעת שלהם הוא נותן לנו התורה דברים יז יא )וריה"ל (תורתנו קשורה ב'הלכה למשה מסיני', או יוצאת מן 'המקום אשר יבחר ה"… במעמד שופטים ושוטרים וכהנים וסנהדרין. ואנחנו מצווים לשמוע אל השופט הממונה בדורו, כמו שאמר הכתוב "ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם… ועשית על פי הדבר אשר יורוך". כוזרי ג לט ) אלא שאף אם נקבל את דעת המרחיבים הנ"ל, עדיין נותר לברר על איזו הוראה בדיוק נאמר חיוב זה? האם החיוב לציית לחכמים נאמר דווקא לגבי שאלה הלכתית בעניינים הנוגעים לאחד מארבעת חלקי השו"ע, או שגם עניינים של השקפות, אמונות ודעות, אשר מהן נגזרות ההנהגות הכלליות המוטלות על היחיד ועל הציבור, גם עליהם חלים חיובים אלו? ביחס לשאלה זו אנו מוצאים בראשונים תמימות דעים מוחלטת. שורה ארוכה של ראשונים, משמואל הנגיד, ('כל פירוש בגמ' על שום ענין שלא יהיה מצווה זוהי הגדה ואין לך ללמוד ממנה אלא מה שיעלה על הדעת'…מבוא התלמוד נדפס בסוף מס' ברכות ), הרמב"ם, ('… אלא כל אחד ואחד מעיין בפירושן כפי מה שיראה לו בו ואין בזה לא קבלה ולא אסור ולא מותר ולא דין מן הדינין…" שו"ת הרמב"ם תנח' ) הרמב"ן, ('… ועוד אנחנו קורין אותה הדרשה הגדה לומר שאינו אלא סיפור דברים שאדם מגיד לחברו'ספר הויכוח והובא בשו"ת חת"ס יז' ), עד הרא"ש ('שכך דרך בעלי הגדה, על סמך כל דהו בונים דבריהם' שו"ת יג כא ) המאירי ( "אין עיקרי האמונות תלויות בראיות של פשוטי מקראות ואגדות" שבת נה ) ,ואחרים מגדולי הראשונים, כולם תמימי דעים בכך שכל השקפה ואגדה היוצאת מפיהם של חז"ל, עד כמה שאיננה פירוש מעשי והלכתי של אחת המצוות, אין כל חובה לקבלה! ואם לגבי דברים יפים בענייני אגדה שיצאו מפיהם של חז"ל אין כל חובת ציות, ק"ו שהשקפה והגדה שכותביה וממציאיה הם תלמידי חכמים בני דורנו ואפילו הם גדולי הדור ממש איננה מחייבת ציות, שלא לדבר על פירושים יפים הסותרים הלכות פסוקות!
למאמר המלא של ראובן מלמד באתר ויהי אור
http://www.y-or.co.il/blog/2012/05/06/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8-%D7%9E%D7%9B%D7%95%D7%A0%D7%9F-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91-%D7%9C%D7%A6%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%9C%D7%93%D7%A2%D7%AA-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%9B%D7%95%D7%9C/#.UqbHjdJdUqc
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2013 10:47 |
|
| |
אבחן
אבל אל תשכח שאין להבדיל בין שאלות התורה לשאלות החיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2013 10:55 |
|
| |
לא תסור מכל אשר יורך
ציותה התורה לבית דין מערי השדה כשעלה לירושליים לבית הדין הגדול לברור בעיה משפטית הלכתית
ההמשך הוא צו הרחבה שפירשו חז"ל, בצורה הנראת להם . והיות וזו פרשנות חז"ל ולא של התורה, כל הרחבת הפרשנות אפשרית.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2013 13:19 |
|
| |
יש בקרת איכות על גדולי הדור? בהיות מערכת מאד מצומצמת של חז"ל היה ניתן לנטר ולבקר חכמים שבחרו לחרוג והיו גם חרמות ועוד כל מיני סנקציות. אבל כיום לכשהרחיב, יש אין ספור חכמים יותר ופחות וכל אחד הישר בעיניו יעשה ויפסוק וילהג. מצב כזה לא היה לנגד עיניהם של חז"ל. למעשה מכלול החכמים שיש כיום וריבוי העמדות שהוא מייצר מקרב מאד מצב שכל אשר יורוך שקול דה פקטו לאיש הישר בעיניו יעשה. אטומיזציה של יהדות
תוקן על ידי yerubaal ב- 10/12/2013 13:20:38
|
|
|
|
|
