|
|
| נשלח ב-8/12/2013 09:00 |
 |
| |
על אברהם נאמר ארבע פעמים "ויקרא בשם ה'", וה' אומר עליו כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, ומשתמע בהחלט לפי פשט המקרא שאברהם הוביל את דרך ה'. וגם אם הנפש שעשו בחרן היה על ידי קניית עבדים ושפחות, סוף סוף אברהם מל אותם וחינך אותך בדרכו, אם בזמן מלחמת המלכים היו חניכיו ילידי ביתו רק 318 לוחמים, ברור שבהמשך נעשה המחנה כבד וגדול יותר כמתואר בהמשך, ועפרון אומר לו 'נשיא אלהים אתה בתוכינו', לאבימלך אומרים 'השב אשת האיש כי נביא הוא'. כך שקביעותיך נחרצות מדי.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2013 09:02 |
|
| |
אגב, העובדה שפרשנים מסויימים פירשו פירוש שנראה לך, אינה הופכת אותו לפשט היחיד. אין הצדקה לאמץ פירוש אחד מסויים ולקבוע שכל פירוש אחר אין לו יסוד בפשט. כי אפשר לעשות גם בדיוק להיפך. כגון לגבי 'ויקרא בשם ה'.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2013 13:52 |
|
| |
כותב ארתח_זוטא: 'אך יש להבדיל בין 'קריאה כתעודה היסטורית' ובין הסקת מסקנות היסטוריות, גם מטקסטים שנכתבו לא לשם היסטוריה אפשר להסיק לפעמים מסקנות היסטוריות'. - זו הערה נכונה וחשובה. כאשר קוראים חיבור ספרותי לומדים ממנו על 'רוח הזמן', על תפיסות, מנהגים, אורח חיים, לפחות כפי שהצטיירו בעיני המחבר או בכוונות שרצה לתת להן ביטוי. כאשר קוראים ספרי משפט לומדים על הפעילות החברתית, על יחסים חברתיים, השקפות חברתיות, עניני ממשל. אמת, גם הספרות, המשפט ועוד, כולם משמשים מקורות היסטוריים חשובים. אבל צריך לדעת לקרא בהם ואיך לעשות שימוש נכון בחומר שהם מספקים. קריאה תמימה בהם מכשילה לא רק את המבקש ללמוד את המציאות ההיסטורית שבהם אלא אפילו את המבקש להבין את הספר כיצירה ספרותית. המסקנה, צריך לדעת לקרא, דבר שאינו פשוט כלל. עודד
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2013 15:20 |
|
| |
ארתח, תודה על הערותיך
1. לענין 'ויקרא בשם ה'', זו לא רק פרשנות של כמה מפרשים לעומת "פרשנים" אחרים כמו שהיצגת את זה, אלא בכל המקרא הצימוד 'קרא בשם ה'' עניינו תפילה ופולחן ולא הטפה, וגם מבחינה לשונית קשה להעמיס פירוש כזה במקרא.
2. מילת העבדים אין לה דבר עם הפצת דת בדווקא. העבדים שייכים לאברהם, וכל מי ששייך לאברהם עליו להיות נמול לפי הברית, כמו שבהמתו של בן ישראל צריכה לשבות בשבת.
3. אני מסכים שמהפסוק 'כי ידעתיו' וגו' משתמע שאברהם אמור להנחיל דרך ה' לעשות צדקה ומשפט את בניו וביתו אחריו, אלא שהדברים מתייחסים בעיקר למשפחתו, וגם שעדיין אין כאן אמירה מפורשת על הפצת אמונה כלשהי, אלא על חינוך לצדקה ומשפט (שאמור להיעשות, ואין סיפור מפורש שכך עשה. עם זאת מסתבר שפסוק זה מבטא מסורת שראתה את אברהם כמי שחינך את בניו וביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט).
4. 'נשיא אלהים' אינו אומר דבר על הפצת דת, וכן גם לא 'נביא'. נביאות זו לא כללה שום שליחות של הטפה למישהו, ע"פ המקרא עצמו, כך שאין להשוות נביאות זו עם נביאי ישראל המאוחרים.
תוקן על ידי בן_קוהלת ב- 08/12/2013 15:20:36
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2013 16:29 |
|
| |
כל ספר הינו יצירה ספרותית. המדעים, ובכללם ההיסטוריה, הם תולדות של הפילוסופיה שהיא תולדה של השירה.
התורה איננה מדע ואיננה פילוסופיה אלא שירה נעלה מעל לזמן ומעבר למציאות בעולם הזה אשר ניתנה בנבואה באופן חד-פעמי לכל הדורות. לפיכך, רק מתוך ידיעה ואמונה בייחודה וקדושתה של התורה, אפשר באמת ללמוד תורה. מאחר שהתורה ניתנה לכל ישראל ולא רק לחכמים, דיברה תורה בלשון בני אדם, ואין מקרא יוצא מידי פשוטו.
|
|
|
|
|
