מה חושב מוישי- שמערלע על הגוי הרשע

הקטע מתאר משפחה של חסידי סאטמר בויליאמסבורג, שהזמינה טכנאי מקררים.

"נשמע צלצול בדלת ואחד הילדים רץ לפתוח. כעבור רגע חזר למטבח בלויית גבר קירח גלוי ראש ומגולח.. אמא הגיע גוי חזיר הכריז בקול רם.. הילדים הקטנים התעמרו בו. הם התרוצצו סביבו ובכל פעם שחלפו לידו נתנו לו בעיטה קלה. בהתחלה שלום חשב שזה בטעות במקרה אך כעבור כמה זמן הבין שזה מכוון. הוא היה בטוח שליבה (=האמא) תעצור אותם ותנזוף בהם, אבל למרות שראתה ושמעה, לא אמרה כלום. אחד האחים עבר ליד מתקן המקררים שוב בעט בו ומילמל "חזיר".

שלום התכווץ 'למה הם עושים את זה'? לחש ליוחי, 'לא יפה'. יוחי משך בכתפיו באדישות "למי אכפת? הוא גוי'".

הילד המוסרי (שלום) הוא זה שכמובן בהמשך חזר בשאלה וכו'. האבא הסאטמרי סיכם עם הגוי החזיר על מחיר של 200 דולר, ולמרות זאת ברגע שסיים לעבוד התמקח עמו שאינו משלם רק 150 וכו' וכו'.

אני לא בא לכאן בגישה אייכלרית, שאם חילוני תיאר חרדי שעשה משהו לא יפה, סימן שהוא בטוח שכך נראים כל החרדים, ושהוא נאצי ושונא ישראל. ובודאי לא כלפי מיכל שלו שהיא בעיני אשה נפלאה וסופרת מאד מיוחדת.

אבל נראה לי שהיא פשוט לא מכירה את החרדים באמת, למרות שאני בטוח שהיא עשתה עבודת תחקיר. דוקא החסידים באמריקה שחיים עם הגויים כל הזמן, ממש לא מתיחסים אליהם בצורה כזו ברמה של 'חזיר' ולבעוט בו בישבן כשהוא מתקן להם את המקרר (לא מכיר את הביוגרפיה של מיכל, אבל נראה לי שהסתובבתי אצל החסידים בארה"ב יותר ממנה). גם אם הקטע הזה לא בא לייצג גישה חרדית קלאסית, אלא רק מקרה שקרה, (כמו שאני לא חושב שהעובדה שמתואר שם מנהל חידר פדופיל באה לטעון שכך נראה מנהל חידר חרדי קלאסי), אפשר לראות לאורך כל הספר שהיא מנסה להיות אותנטית, אבל לא תמיד מצליחה.

הגיבורה השניה של הסיפור, פועה, בחורה בלזאית מצפת, שהתמרדה ("לא רוצה להיות כמו הוולפיות") ובסוף יצאה בשאלה (כמובן). גם היא שוחה בסטריאוטיפים. בשיח חברות אומרת אחת "אסור לקרוא לאדם בשמות גנאי, יש על זה עונש גהינום", האם כך מדברת בחורה חרדית בת 17? וכיצד מלמדים הלכות צניעות בבית יעקב שבצפת? "על אשה להתלבש בצניעות גמורה, אחרת בעולם הבא יומטו על ראשה ענויי תופת היא תיצלה באש גהינום בחום פי מאה מליון מחומה של השמש ישפכו עליה צואה רותחת והיא  תיאלץ ללבוש בגדים בוערים שיגרמו לעורה כויות נוראות". אף שהמוטיבים לקוחים מהמסורת, אף מורה לא תפתח בצורה כזו שיעור בהלכות צניעות.

פועה הגיעה לתל אביב וראתה אנשים בלבוש לא צנוע, "היא לא הצליחה להכיל את המראות, פלא שצואה רותחת לא יורדת בחמת זעם מהשמים וקוברת תחתיה את עוברות האורח". באמת? הלו? ביקרת בצפת פעם? צפת היא עיר מעורבת, בחורה חרדית שגרה בצפת חיה בקרב אוכלוסיה חילונית מהרגע שהיא נולדה. היא לא נושאת עיניים לשמים ומחכה למפלים של צואה רותחת.

אחותה הולכת להתארס. וכיצד מתנהלת הפגישה השניה? הוזמנו שני מיניבוסים אחד לגברים ואחד לנשים, שתי המשפחות המורחבות צעדו בפארק הירקון מאחור ולפניהם צעדו הזוג הנפגש בפגישה השניה...

פועה, שכבר היתה בת 18 נקלעה לדיזנגוף סנטר, שם היא ראתה סרט על גברים שרצים "עד אותו רגע לא ידעה כלל שקיימים אנשים שצבע עורם הוא כה כהה".. נעים להכיר, פועה – כושים, כושים – פועה.

פועה כבר שלש שנים קוראת עיתונות חילונית, אבל כשהיא מגיעה לחנות לקנות מכנסיים, המוכר שואל: "את חוזרת בשאלה"? והיא – לא מכירה את המונח הזה.

כשחסיד אומר משהו בשם הרבי הוא מתבטא כך "הרבי אמר לי, כבוד קדושתו, שעלי לנסוע"...

והרבי מסטמר נקרא בפי החסידים "הרי"ט", הרי"ט עלה והרי"ט ירד, הרי"ט אמר וכו'. אני בחיים לא שמעתי שכך קראו לר' יואליש, אבל אולי באמת היה דבר כזה? (או שהיא פשוט גיגלה, וזה בלבל אותה).

ואם מישהו רצה לדעת מה הקשר בין שתי המשפחות, הם בני דודים רביעיים, יום אחד בני הדודים מויליאמסבורג באו לבקר אצל בני הדודים בצפת "גיטה פתחה את הדלת בחשדנות.. בדירה לא היה סלון. קיבלו אורחים בחדר האוכל שקירותיו עמוסים ספרי קודש וחפצי אמונה.." (מה זה חפצי אמונה?).

ולמי שתהה מה היתה מטרת הביקור? הבני דודים הביאו "כל מיני שטויות לאמהות עם תינוקות, והוא רצה שאבא ישים את הצעצועים האלו בחנות של מוישה", אבל הבלזים הצפתיים: "לחלק הרעבע שלנו לא יסכים". מה למשל יעלה את חמתו של הרבי? "פלסטיקים וורוד וכחול, מתקן לתינוק לאמבטיה במקום להחזיק אותו ביד מושיבים אותו על הכיסא והוא לא נופל", ולמה הרבה יתנגד? כי רחצה לא צריכה להיות פינוק אלא משהו יעיל ומהיר. בהמשך פועה רחצה את התינוק בנחת והשמיעה לעברו קולות אימהיים, בניגוד לפניה הזועפות של האמה הבלזאית שמתנגדת מן הסתם לסבלנות כלפי תינוק! כנ"ל הטיולון שאפשר לקפל ביד אחת, "זה לאמהות שיש להם אוטו". השם ירחם.

הילד מתברר כאיטי לא כמו הילדים האחרים, האמא רוצה לקחת אותו לתל השומר לאבחון, אבל האבא: "לדעתי צריך להשאיר את זה בידי שמים, מה שרבונו של עולם קבע הוא שנקבל באהבה. דבריו ישרו בעיניה".

עד כאן דוגמאות, ושלא תהיה טעות, לדעתי מיכל שלו אשה מאד מיוחדת ומיטיבה לראות, היא מאד הוגנת וכנה עם מושאי סיפוריה. אבל היא לא אשמה, היא באמת לא מכירה. כמו שהיא מדמיינת שחרדית לא יודעת שיש כושים, כך היא בעצמה לא יודעת מה הם בדיוק השחורים האלו שהיא כותבת עליהם. עבודת תחקיר היא לא במקום להכיר.