היי! כבר המון זמן לא ביקרתי, אבל עכשיו הייתה לי סיבה טובה לראות קצת מה קורה, ודי הופתעתי שאף אחת לא שמה לב למה שאני ראיתי.....
(מדמיינת איך הפרצוף שלכן נהייה מתוח...:))
טוב, בסדר, אני אגלה. לפני שבוע בדיוק (יום שני) התקיים בירושלים בשכונת בית וגן אירוע של מכון מילים בהשתתפות מיה קינן. ובכן, נסעתי, ומה לומר, היה ממש כיף! ולגבי השאלה שבטח אתן רוצות לשאול אותי, ובכן... מיה אמרה שני דברים: 1. באלול שעבר היא הייתה בטוחה שעוד שלושה חודשים היא גומרת לכתוב את יוזבד. ובכן, זה מה שהיא חושבת גם האלול הזה. (את ההמשך תבינו לבד...:( ) 2. היא אמרה שכרגע הספר אוחז בכ-100,000 מילים. אבל כדי לכתוב אותן היא מחקה בדרך- 70,000 מילים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בקיצור, אני מאד מקווה שהספר אכן יראה אור בשנה הקרובה, עם דגש חזק על המאוד! להתראות בינתיים!
_________________
-פורום ממלכה במבחן-
אם תרצו, אין זו אגדה!
נשלח ב-2/11/2015 22:58
אה, ואגב, זה גם היה בהשתתפות של חיה הרצברג ופנינה פקשר. (הן ראות יותר צעירות מאיך שדמיינתי אותן...) או, ועוד משהו. מישהי כתבה פעם שמיה גדלה במאה שערים. טוב, צר לי אך זה לא נכון. היא גדלה בבני ברק, והיום היא רק נראית כמו מישהי מהשכונה שהוזכרה לעיל. :) אחרי האירוע יצא לי לדבר איתה בפרטיות, והתרשמי שאנחנו לא ממש היחידות בארץ שמעריצות אותה.... לא תאמינו, אבל הגיעו לשם בנות מכל הארץ, מבני ברק, מבית שמש, ואפילו מנתניה! כדי לראות אותה!!!!!! לא יאומן
נשלח ב-3/11/2015 01:26
יוזבד כתבה:
היי! כבר המון זמן לא ביקרתי, אבל עכשיו הייתה לי סיבה טובה לראות קצת מה קורה, ודי הופתעתי שאף אחת לא שמה לב למה שאני ראיתי.....
(מדמיינת איך הפרצוף שלכן נהייה מתוח...:))
טוב, בסדר, אני אגלה. לפני שבוע בדיוק (יום שני) התקיים בירושלים בשכונת בית וגן אירוע של מכון מילים בהשתתפות מיה קינן. ובכן, נסעתי, ומה לומר, היה ממש כיף! ולגבי השאלה שבטח אתן רוצות לשאול אותי, ובכן... מיה אמרה שני דברים: 1. באלול שעבר היא הייתה בטוחה שעוד שלושה חודשים היא גומרת לכתוב את יוזבד. ובכן, זה מה שהיא חושבת גם האלול הזה. (את ההמשך תבינו לבד...:( ) 2. היא אמרה שכרגע הספר אוחז בכ-100,000 מילים. אבל כדי לכתוב אותן היא מחקה בדרך- 70,000 מילים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בקיצור, אני מאד מקווה שהספר אכן יראה אור בשנה הקרובה, עם דגש חזק על המאוד! להתראות בינתיים!
_________________
-פורום ממלכה במבחן- אם תרצו, אין זו אגדה!
יואו יוזבד! תודה רבה רבה על העדכון! מזל שיש אותך, אחרת היינו מפספסות חתיכת מידע הגונה:-) עכשיו אני מבינה מה שריונה לחשה על אוזני בהזדמנות מסויימת... מסכנה מיה, זה בטח מתסכל למחוק כל כך הרבה ולהישאר שפויים:-)
אה, ואגב, זה גם היה בהשתתפות של חיה הרצברג ופנינה פקשר. (הן ראות יותר צעירות מאיך שדמיינתי אותן...) או, ועוד משהו. מישהי כתבה פעם שמיה גדלה במאה שערים. טוב, צר לי אך זה לא נכון. היא גדלה בבני ברק, והיום היא רק נראית כמו מישהי מהשכונה שהוזכרה לעיל. :) אחרי האירוע יצא לי לדבר איתה בפרטיות, והתרשמי שאנחנו לא ממש היחידות בארץ שמעריצות אותה.... לא תאמינו, אבל הגיעו לשם בנות מכל הארץ, מבני ברק, מבית שמש, ואפילו מנתניה! כדי לראות אותה!!!!!! לא יאומן
נו נו.. אולי הגיע הזמן להוציא כרטיסי ביקור לפורום;-)
חבדצקעריות, הנה תיאור קטן שלי מה היה קורה אם הייתי נכנסת לבית חב"ד לכמה שעות...
אוקי, אז מכיוון שאני רק מדמיינת את זה נשמע שזה יהיה מעניין ממ"ש... נגיד שאני נוסעת לשבת למיאמוש, נסחפת ובאה כבר מיום חמישי, אז מה אם יש לה לימודים בשישי? כל הלילה אנחנו ערות, זה ממש נחמד להשאיר את מיאמוש ערה עד השעה שהיא כבר צריכה לקום... ואז, בבוקר, היא הולכת לבית הספר וכדי שאני לא אשתעמם היא שולחת אותי לביקור בבית חב"ד אחד שנמצא באזור. אני נכנסת. ברגע הראשון רואה כמובן תמונה של הרבי. מנהלת הסניף מציעה לי לכתוב מכתב לרבי ולשים אותו באגרות קודש. אני אומרת שאני אחשוב על זה.. בנתיים אני רק עובדת ומכינה שקיות אישיות עם חלה ןבקבוק מיץ ענבים, בידיעה שאחר כך אני הולכת לחלק את זה ברחוב לאנשים. אני עייפה מהלילה הער שעשיתי. ומהנסיעות עד למיאמוש, כי עברתי חמישה כלי תחבורה עד שהגעתי אליה. (רגלי עם מזוודה גם נחשב) קיצער, אני מנסה לחשב בבית חב"ד מה לעשות. למה המנהלת עזבה אותי ונעלה את הדלת אחריה לא לפני שדאגה להדליק את המזגן שם. קצת קר לי ועייף. והכסא הרחב שם מחשיק לשכב עליו איכשהו, רק שהוא מלא בבקבוקי מיץ ענבים שבירים ופירורי עוגה. בלית ברירה אני נשכבת בצורה מוזרה. ושניה לפני שאני נרדמת אני מושכת בעיניים עצומות את המפה מהשולחן למה קצת קר מהמזגן ואין לי מושג איך מכבים.. איך שאני מתכסה. מנהלת הסניף נכנסת. הלך על השינה שלי. אני עושה לה פרצוף הכי עיף בעולם. אבל היא לא מבינה את הרמז. ועוד סוחבת לי את מיאמוש אחריה כי היא יודעת שעליה - אני לא אצעק. אז לא צעקתי. וזהו. עכשיו אני עומדת בחוץ, מכוסה עם מפת תחרה כי קר קצת, ומשכנעת עוברים ושבים לקחת ממני נשק ועוגות מעוכות. שיהיה להם בתאבון, אופס, סליחה! שיהיה להם לבריאות...:)
