הרב שך והאדמו"ר מלובביץ' על השואה

אריאל

<נישט, אבל ירוחם מדבר על משהו אחר שאמר הרב שך בזמן השואה>

האם היה באותם הימים מי שרשם את מה שאמר?

פתיאמי

הרשה לי להשתתף בצערך ולו באופן וירטואלי.

כאשר אני קורא סיפור כזה בעיתון (רוטר, בדרך כלל, או ערוץ 7) זה מזעזע. מה עושים? מתנתקים. אחרת נשתגע מרוב אמפתיה.

זה מנגנון של הגנה עצמית.

מה שאני נאלץ להרשות לעצמי - לעבור לסדר היום - חסום בפני מי שהכיר אישית את הנפטר הי"ד.

אז איך להתייחס לזה? מעבר למחוייבות, אם יש, לנחם את המשפחה?

אם הכרת אותו, אם הייתם "חבורה", אזי כבר אמרו שאם מת אחד מבני החבורה, ידאגו השאר. והשאלה מה זו "חבורה".

ניתן להציע פרשנויות שונות לכלל הזה, אבל אחת מהן תהיה להסתכל על החיים הקצרים והמסוכנים שלנו. לאף אחד אין הסכם של חיים עד מאה ועשרים.

זה שובר את התפיסה שלנו לפיה אנו בונים לעצמנו תוכנית חיים כללית. נניח ללמוד מקצוע, להתחתן, להקים משפחה, כמובן לעסוק בתורה ומצוות, ואיש לפי מה שהוא אוהב להשקיע בערכיו ובהנאותיו. כמדומה שזה מסכם את תפיסת החיים המודרניים, שבהם אדם יכול לחשוב על עצמו.

ואז עולה השאלה: לא שזה לא נכון לתכנן כך, אבל צריך לדעת שאדם יהיה מוכן, מבחינה מסויימת, להיפרד מהעולם בכל יום.

מה אדם לוקח איתו לעולם הבא? לשון אחר: במה צריך להשקיע בעולם הזה?

זו השאלה שנראה לי שאדם צריך לשאול כשהוא נזכר בדברים מצמררים אלו. ובמקרה זה, נראה לי שזה לזכותו של הנפטר הי"ד שאתה ובעצם כל אחד מאיתנו יכול להפיק את המוסר הדרוש. לעצור, לחשוב, לשאול, לענות לעצמו.

כשאני מסתכל על הדברים במבט של אדם מבוגר, שלא לומר קשיש, כלומר של אב ולא של חבר בן גיל, אני חושב על מה שכתב בשעתו שלמה קרלבך ע"ה. שצריך לומר לילדים (ולכל מי שאני אוהב אותו ומחוייב לו) כמה אני אוהב אותם. מי יודע אם תהיה עוד הזדמנות (כלומר בדרך כלל יש, וגם אז חשוב לומר כל יום).

ולא רק לילדים. לחברים. להאיר להם פנים. להזריח להם שמש בלשון הרב וולבה. לספר להם כמה אני שמח בהם, לומד מהם, מודה לה' שיש לי אותם וקשר איתם.

כמדומה שהסתכלות כזו היא אכן הפקת לקח ומעשה של תשובה.

ובמקרה שלנו, אני סבור שזו אכן זכות לנפטר הי"ד, שנתחזק בדברים אלו. כלומר, בזכירה שהחיים קצרים או עשויים להיות קצרים ולכן צריך לנצלם, וצריך לנצל את הזמן החולף כדי להאיר פנים לאלו שאני אוהב ואני חבר שלהם כדי לספר להם כמה הם חשובים לי.

ורק לדעת לאזן את ההסתכלות. למרות שהמסר הוא שאדם עלול להיפרד כל רגע מחייו, להילקח כל רגע מחייו, עדיין אנו מתכננים את חיינו כאילו יש לנו 120 שנה. אסור לאדם לשקוע בייאוש ובפחד גם אם יש אירועים כאלו. כיצד מאזנים את החשש, אם יש כזה? כאן המקום לבטחון בה', שברא מציאות כזו שבה יש לנו, בדרך כלל, הזדמנות לחיים מלאים. חיים מלאים מבחינת שנים, וחיים שנמלא בתוכן (וכמובן שנתקן מה שצריך ומה שאנו יכולים. ונכון, כל אלו משפטים כלליים, אבל מה אני יכול לכתוב כאן מלבד דברים כלליים).

והנה התשובה, מצות תשובה, כפי שאני מבין אותה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

https://gizbar.wordpress.com/2015/04/16/%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D/

הספד של חבר.


תודה הרב מיימוני על כל האמפתיה והנוחם

הצהרת שאתה יודע שהוא אמר משהו בזמן השואה. ולכן אתה חש בחילה מכך שהוא 'קם בחוצפתו ומתנבא שוב' ביקשתי ממך לספר מה הוא אמר בזמן השואה, ואני עדיין מחכה. יש לי הרגשה חזקה שהוא לא אמר כלום ולפיכך, אם קיימת חוצפה כלשהי, היא שייכת לאיש שדואג לתקוף בקביעות כל אדם שניחן בשתי התכונות הללו: 1) הוא למד יותר ממך. 2) הוא חרדי.

קודם כל כרגיל הרי לנו היחס הנאמן וההשקפה הטהורה כלפי גדולי תורה שאינם נמנים על החוג הליטאי אם אתה לא משלנו צריך לבזות  אותך, ואני מצטט:
"מעשה בשבט פראי"
"באל נורא ואכזר(הוא היה נראה כמו אדם עם זקן לבן, כנפים וכובע קנייטש עקום)"
"הולך לברוא עולמות בלי שום סיבה, כי היתה לו תאוה בלתי נשלטת לברוא עולמות"
"בניית מקדשים וקיום מבצעים"
יש פה הוצאת לעז על חסידי חב"ד על רבם על תורת החסידות על האמונה בביאת משיח ובניין בית המקדש ועל קרוב רחוקים.

וכעת לגופם של דברים:

ביהדות ישנה אידאולוגיה לדון כל אדם לקו זכות ומכש"כ שמדובר במליוני יהודים שהרבה מהם היו צדיקים ובני תורה.
לאף בן אנוש אין את הזכות לדבר בשם הקב"ה ולהגיד שהוא הוציא את דינם של מליונים בגלל שהם הגדישו את הסאה וכו' זכות/חובה זו שמורה אך ורק לקב"ה או למי שנשלח על ידו.
אף אחד מאתנו לא שמע שמי מאותם הטוענים על הקדושים שמתו בגלל עוון הדור וכו' חשוד שהינו נביא שנשלח מאת ה' לומר זאת.
אם כך הרי שמי שאמר זאת לא רק שהוציא לעז על מליוני הקדושים אלא מוציא לעז כביכול על הקב"ה.

וכבר אמר מי שאמר על עצמו ויודע דעת עליון והשיבו לו עמי זכור מה יעץ וכו'*************** class="transover-tooltip" style="text-align: left; border: 1px solid #cccccc; box-shadow: rgba(0, 0, 0, 0.2) 0px 2px 5px; position: fixed; border-radius: 5px; z-index: 2147483647; top: -1500px; display: none; background: #fcf7d9;"><*

תוקן על ידי המנונאסבא ב- 19/04/2015 19:39:06

המנונא סבא

ברוך הבא אל הפורום!

תודה שפיענחת את רמיזות המשל. לא ידעתי שזה מכוון נגד חב"ד. חשבתי שזה מכוון נגד תפיסות אליליות של הקב"ה.

עדיין יש לדון בתפיסות השונות המובעות כאן, אך סבורני שאם באת למחות נגד פגיעה בתפיסה כזו או אחרת אתה צודק. מותר וראוי לאתגר כל שיטת מחשבה ומותר וראוי להקשות ולבקר. אבל יש לעשות זאת בדרך ארץ, בנימוס. וזו דרכו של הפורום.

לזכותו של בעל המשל אציין שמן הסתם לא התכוון לפגוע אלא התכוון להציג דברים בחדות.  וזה לא אותו דבר.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

טוב, אז כשכתבתי שבט פראי לא התכוונתי לומר שהחב"דניקים הם פראים/שבטים/נודדים במדבריות אלא לבנות תשתית להבלטת הנקודה שלי. כשכתבתי 'אל נורא ואכזר' אכן התכוונתי לתפיסה החב"דניקית שהוצגה לעיל, זאת טענה שה' עושה דברים 'ככה' ובסוד קדושים מי יעמוד. עוד הוסיף פותח האשכול ואמר שבאמירה האחרת יש'משום אמירה נוראה כלפי ה'' כדי להבהיר את האבסורד שבתפיסה זו המשלתי את משלי. לקחתי דוגמה משבט פראי שמאמין באליל. השבט הוא דמוי חב"די והתפיסות התיאולוגיות שלו דמוי חב"דיות, הראיתי שלהאמין באל שעושה דברים בלי סיבה נשמע אבסורדי הרבה יותר מהשיטה האחרת.
לטענתך העניינית, אף אחד לא יכול לדעת חשבונות שמים אא"כ הוא מתיימר להיות נביא (ואם תראה גם כאן אמירה אנטי חב"דית זה בהחלט יהיה על אחריותך) אבל כששואלים 'למה אלוקים עשה את השואה' ואז לא נותנים לך להסביר למה, יש כאן משהו מגוחך.

שלום,

קראתי ו(לא כ"כ)החכמתי. מספר נושאים עלו ונידונו בצורה אמוציונאלית ולא לגמרי יעילה.

לעניין קדושה במתים בשל היותם יהודים, עמדו על זה אך לא בהדגש ראוי. אם יש בהם קדושה היא כקדושתו של מזבח וקרבן, שמקבלים את הקדושה באופן סביל. לכן נחרצותו של הרב מיכי מיותרת. דבריו של עודד ראויים לעיון כרגיל, עם זאת די ברור שישנה (בשפה) קדושה במובן שבו הדבר נבדל ממהלך העולם הגשמי של מטרות גשמיות ותועלות גשמיות. לדברי הרבי מחב"ד די מובן הטיעון הזה, ולדברי הרב שך עדיין יש לזה מקום אם נביא בחשבון את דברי אריאל, שבלי ספק החשבון היה מבוסס על כלל ישראל ולא רק על עוונות פרטיים, כך שגם לשיטתו מדובר בהנהגה נפרדת ממהלך ההיסטוריה ה'רגילה'.

לעניין אשמתם של הרבנים, אין הרבה להוסיף על דברי אריאל, הכותבים התעלמו מכך שאפילו למדינות אחרות היה מאד קשה להימלט מאירופה של לפני המלחמה, כך שגם אם כל דבריהם היו נכונים, הטענה שאסור להשתיק את הפשעים חריפה מדי.

ירוחם,

לצערי אינני יודע כעת מה ההבדל בינך לבין כל חילוני. אם הגאולה השלמה הגיעה (סליחה לא לגמרי, הרי יש עדיין גדולים ובעלי השקופה...), וה' מולך על כופריו, ובית מקדש בכלל מביא לשחיתות מוסרית,  אז כל ההבדל הוא שאתה מקיים מצוות והוא לא, לאור דברי הרמב"ם הבאים ,כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם. (רמב"ם הלכות מלכים פרק ח) קצת קשה לי להעריך את מצוותיך. (ואולי הרמב"ם שכח שמשה היה בכלל יהודי מתבולל.. שלמד את תורתו באוניברסיטה של כהן מדין...)

אשמח אם תסביר את ביטוייך החריפים.

רק פסוק אחד על עניין המקדש, 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'.