בית פורומים עצור כאן חושבים

הרב שך והאדמו"ר מלובביץ' על השואה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-17/12/2013 11:03 לינק ישיר 

הרב מיכי אני מסכים שלביטוי יש משמעות, אבל ישנם ביטויים שיש להם שדה של משמעויות שאולי יש בין כל אחת מהן דמיון משפחתי אבל הן אינן שקולות זו לזו. המילה קדוש היא כזו. היא אומרת דברים שונים לאנשים שונים בזמנים והקשרים שונים. זה לא אומר שלא נידע מה משמעותה רק שהיא לעולם לא תהיה אחת. הדוגמא של סנדלר מתמטיקאי אינה לדעתי ממין העניין שכן בשונה מהכנסייה הקטולית ואפילו לא בה, השימוש אצלנו במילה הוא מגוון מאד. יש רב קדוש ועיר או קהילה קדושה ומעשה קדוש והרוג קדוש ועוד ועוד. אבל לגופו של עניין אני מסכים לחלוטין שהפיכת הרוגי השואה לקדושים לא מעלה ולא מורידה מהשאלות שהארוע מעלה או שלא. אבל כמו שהערתי לעיל לא גוף ההסבר לשואה מעניין אלא גוף המסביר.

תוקן על ידי yerubaal ב- 17/12/2013 11:03:36




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/12/2013 12:46 לינק ישיר 

קדוש משמעו נבדל. אדם מקדיש מכספו סכום לבנית בית, לקנית ציוד, לתרומה וכדומה. אישה מקודשת לבעלה שהיא מותרת רק לו. אבל אנחנו מעונינים בהקשר ובמשמעות אחרים.

קדושה היא מושג הקשור לפולחן דתי, מצוי בדתות השונות ומהותי להן. הקדושה מציינת היבדלות ושוני מהותיים מן המציאות, והיא אפשרית רק לדבר המצוי מחוץ למציאות, כלומר לאלהים. 'קדוש' הוא תואר של האלהים ותכונתו במה שהוא במהותו ובמציאותו נבדל לחלוטין מן המציאות המוכרת ומובנת לנו.

לאדם יחס דו ערכי, מנוגד, אל הקדושה. היא מסתורית בעיניו, מפחידה, מרתיעה, מעוררת פחד ואימה, אבל הוא מרותק אליה, מבקש להתקרב ולחבור אליה, להעניק אהבה לנושא הקדושה ולזכות ברחמיו ובאהבתו. היחס הזה הוא ביטוי עמוק לתכונה האנושית המכירה, מחד, בשיכותה אל המציאות הנתונה, ובהיותה כבולה אליה, מוגבלת וקצובה, ומאידך, בשאיפתה לחרוג מן המציאות הזו למציאות אחרת שמעבר לה, אשר את מהותה אינה מסוגלת אפילו לתפוס. זה המתח הגדול של המציאות הרוחנית האנושית והטראגיות שלה.

 מכאן נגזרת בהשאלה 'קדושה' על אנשים, זמנים, מקומות וחפצים. אנשים העוסקים בניסיון להתקרב אל ההויה הקדושה, הפורשים בדרכים מסוימות ממציאות החולין וחיי העולם הזה, נקראים או נחשבים 'קדושים'. מתקיימים כללים מיוחדים האמורים לשמור על הטהרה והקדושה של אותם אנשים זמנים מקומות וחפצים.

המקרא תופס את עם ישראל כ'גוי קדוש' משום שבדרכו אל האלהים עליו להיבדל ולהתרחק מן הטומאה בה מצויים העמים סביבם. יש לשים לב כי 'גוי קדוש' המיוחס לישראל הוא לעולם דרישה ולא קביעת עובדה.

 כיוון שהבריות אינן מצליחות להשיג קדושה, הן זקוקות למתווכים. בדת העממית אותם קדושים נתפסים כבעלי שלמות המעלה הרוחנית, כחכמים [במובן העממי לא האינטלקטואלי], ובעיקר כבעלי שלמות מוסרית. שלמות זו המיוחסת להם, מעניקה להם קירבה לאל, ולכן משהו מקדושתו - נבדלותו של האל חלה גם עליהם, גם משהו מכוחו מצוי אצלם. מכאן האמונה המיחסת להם יכולת לתווך בין האדם הפשוט לבין האלהים הקדוש. אנשים כאלו זוכים להערצה, לפולחן, למסע צלינות לקבר שלהם. קדושה מיוחסת גם לחפצים או בגדים שלהם. מכאן נפתחת הדרך לעבודת האדם.

 המחקר החשוב על הנושא הזה נערך בידי רודולף אוטו בספרו 'דס הייליגה' את הטקסט אפשר לקרא באינטרנט במקור הגרמני ובתרגום לאנגלית.
עודד

 

Rudolf Otto : Das Heilige. Eng.: The Idea of the Holy.

 

נישטאיך, דבריך האחרונים המיוחסים לאחד, וולאנד, אינם כלל משלי. ודאי שגגה נפלה מלפניך. עודד

תוקן על ידי 932woland ב- 17/12/2013 12:49:38

 



תוקן על ידי 932woland ב- 17/12/2013 12:52:20




תוקן על ידי 932woland ב- 17/12/2013 12:56:21




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/12/2013 13:03 לינק ישיר 


 http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=28535



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/12/2013 13:19 לינק ישיר 

ירובעל,
אין בעייה לארגן מטמורפוזה של משמעויות מסנדלר למתמטיקאי (הסנדלר לפחות סופר את הכסף שהוא מקבל, סופר את הסחורה, מוכיח היתכנות של תיקון כזה או אחר וכדומה). זה הרבה יותר קרוב לדעתי מאשר בין המשמעות המקורית של קדוש לבין מי שמת בגלל יהדותו. בשיטה הזאת אפשר לומר הכל על הכל, ולכן השיח מאבד את משמעותו (השימוש מחליף את המשמעות, בחזרה לויטגנשטיין, אבל לדעתי לא בכוונתו המקורית).



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/12/2013 16:23 לינק ישיר 

בעלבעמיו כתב:
שנהב
לא נסחפת?


לא, אבל אולי לא הסברתי מספיק.

יש דברי הגות שלוקים בכשל שאפשר לכנות אותו "הכשל האסתטי". זהו בעצם עיוורון חלקי או מלא לעולם של תוכן ומשמעות שאינו נתפס בדרך של הסקת מסקנות אלא נחווה על-ידי האדם באופן ישיר, בעוצמות משתנות בין בני אדם.

רגישות גבוהה לתוכן הזה (המצויה בדרך כלל אצל אמנים) היא תנאי הכרחי כשעוסקים בשאלות קיומיות, גם כשהדיון הוא ענייני ותיאורטי, שכן אי הכרה או אי הבנה מדויקת של התכנים הללו לא מאפשרת טיפול נכון באחד המשתּנים העיקריים בנושא הנידון, מה שעלול להוביל למסקנות שגויות. עיסוק בשאלות אקזיסטנציאליות ואמוניות - שנובעות מהחוויה הקיומית של האדם - ללא חוש אסתטי, פיוטי, מפותח, דומה לעיסוק בשאלות של מוזיקה בהעדר אוזן מוזיקלית.

אגב, הוגה מפורסם שלקה לדעתי באופן חמור בכשל האסתטי הוא ישעיהו ליבוביץ.

תוקן על ידי ש_שנהב ב- 17/12/2013 16:24:40




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/12/2013 16:59 לינק ישיר 

שנהב
עכשיו אנא תראה היכן קיים כשל כזה אצל הרב מיכי.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/12/2013 18:00 לינק ישיר 

ש_שנהב, חוויות הן חלק חשוב ביותר בקיום האנושי, אין לזלזל בהן אבל נחוץ גם להזהר מהן. כשהן משתלטות על שיקול הדעת והביקורת, התוצאות, בלשון עדינה, עגומות ביותר. הכושר של האמן, מעבר ליכולת הטכנית שלו, לבטא את החוויות במסגרת של כללים וחוקים. אמונה אינה אמנות. רופא צריך שיהיה רגיש למצבו הרגשי והנפשי של החולה המסוים שמולו, להתחשב בהם באשר לטיפול המוצע, אבל הטיפול בליבו דורש ידע עיוני ומעשי שאין לו קשר לעולם החוויות של החולה.

בדברי הקודמים הסברתי את המשמעות של שאיפת האדם אל הקדושה. שאיפה זו, כשלעצמה, מוליכה לרוב לאמונות שוא, משום שהאדם מונע לא לפי העניין ולא לפי האפשרות אלא לפי השאיפה והחוויה ואלו, במנותק מהביקורת, מוליכות שולל.

כאשר דנים באלהות למשל, טעות היא לבסס את הדיון על השאיפות של האדם מן האלהים, ועל החוויות שהאדם חווה ממימוש, או מאשליית המימוש, של אותן שאיפות. בעליה לרגל לאומן צריך להבחין בין הדיון במעשה מן הבחינה האמונית ובין דיון במעשה מן הבחינה החוויתית של עולי הרגל. באשר לליבוביץ, הציבור מכיר את מחשבתו , לא את עולמו הפרטי על חוויותיו. מכאן ההשערה. גם היא מסבירה את הכשל שבערבוב התחומים. כללו של דבר, הכרח להבחין היטב בין הדיון בעניני אמונה, לבין הפסיכולוגיה של המאמינים, אלו שני ענינים שונים. אי ההבחנה מטעה ומכזבת.
עודד

 ספרן, תודה על ההפניה לתרגום העברי לספרו של אוטו אשר חמק ממני ולא הייתי מודע לו.



תוקן על ידי 932woland ב- 17/12/2013 18:03:13




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/12/2013 20:01 לינק ישיר 

הבהרה משלימה.
לאדם צורך חריף בחוויה של משפט צדק שיעשה עמו, ושל עולם המונהג להעשות טוב. אפשר שהתבונה, ולא רק החוויה, רשאית לדרוש את הדברים האלו. אבל בשעה שדנים על הנהגת אלהים ומשפטו, אי אפשר לדון על פי הדרישה והחוויה האנושית, אלא לפי מה שנתון בידי השכל שלנו מן המושג אלהות.
עודד




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/12/2013 00:01 לינק ישיר 

בעל ושנהב, אולי לפני שמראים היכן הכשל הזה קיים אצלי כדאי להביא דוגמה לכשל כזה כדי להשתכנע שיש כזה כשל ולהבין מהו. לאחר מכן נוכל לדון האם יש כשל כזה בדבריי. אשמח מאד לקיים דיון כזה ולתקן את דרכיי הנלוזות.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/12/2013 00:09 לינק ישיר 

עודד, לא הבנת אותי עד הסוף. לא התכוונתי כלל למה שמכונה "חוויה דתית" וכדומה, גם אם השתמשתי בפועל לחוות. דיברתי על כך שחלק מההיבטים של המציאות לא נתפסים בדרך של הסקת מסקנות אלא הם דורשים קולטנים רגישים אחרים מסוגים שונים. לשם הבהרה: האם איש מדע מצטיין יכול בהכרח להיות גם פסיכולוג טוב? מדוע לא?


תוקן על ידי ש_שנהב ב- 18/12/2013 00:14:05




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/12/2013 01:06 לינק ישיר 

לפי הפסיכואנליזה המודרנית, חולים אינם נרפאים כל עוד פסיכולוגים מאלצים על מטופליהם את התיאוריות המטופשות שלהם. מבלי להיות פסיכולוג, קל להבחין שיש כאן חברים קצת כפייתיים בתיאוריות/דעות שלהם. אינני יודע אם הפורום הזה ממתן אותם.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/12/2013 03:41 לינק ישיר 

"ואדרבה: כל אלה שנהרגו בשואה הם קדושים כפי שנקראים בפי כל ישראל כיון שנהרגו על קדושת השם (בגלל היותם יהודים) והשם ינקום דמם (כפי שמוסיף כל יהודי שמזכיר קרבנות השואה)..."(השואה, הרב שך והרב'ה מלובביץ')

משום מה לא ראיתי שם: "כל אלה שנהרגו בשואה הם קדושים כיוון שנהרגו בגלל היותם יהודים", ואם היא "עובדה", למה התוספת "כפי שנקראים בפי כל ישראל", ולמה "בגלל היותם יהודים" בסוגרים? האם הם נאמרו ע"י הרבי, או שהיא פרשנות של מאן דהוא?

האם ה"שיחה" הוגהה ע"י הרבי? ואם היא הוגהה האם צויינו מקורות למה שנאמר בה?



תוקן על ידי נישטאיך ב- 18/12/2013 03:43:06




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/12/2013 10:16 לינק ישיר 

מ, הפסיכולוגיה היא דוגמה לא מוצלחת. שם אתה תמיד יכול לתלות זאת בכך שמשתמשים בתיאוריה לא נכונה, ולא במה ששנהב כינה כאן הכשל האסתטי שמעמת שימוש בתיאוריה בכלל (גם אם היא נכונה) מול קשר בלתי אמצעי עם הדבר.
אני יכול לנדב דוגמה משלי, שלדעתי היא מוצלחת יותר. החדר של מרי (ראה ויקיפדיה) מתאר מצב של פיסיקאית גאונית שיודעת את כל חוקי האופטיקה לגווניהם (!), וחיה ופועלת בחדר שחור-לבן. כשהיא יוצאת החוצה היא רואה צבעים ואור, והשאלה היא האם היא למדה משהו חדש? התשובה היא שכן. חוקי האופטיקה הם מודל פיסיקלי-מתמטי שמתאר את המציאות. לעומת זאת, החוויה הסובייקטיבית שלנו במפגש איתם היא של אור וצבעים (שקיימים רק אצלנו בהכרה ולא בעולם כמובן). כעת מרי רואה מלחמת שוורים בספרד, ובה הפר מתעצבן מבד אדום שמתנפנף מולו. היא תתלה את העצבנות של הפר ברזוננס שהוא מקבל מאורך הגל שגורם למה שמכונה אצלנו "צבע אדום". ואילו מי שחווה  בעצמו את הצבע האדום (גם בלי לדעת את התיאוריה הפיסיקלית), יתלה את עצבנותו של הפר בכך שהצבע הזה "דוקר" אותו (הוא בוהק ובולט ולכן מעצבן אותו). גם אם אני עצמי לא מתעצבן מצבע אדום, היכרותי הבלתי אמצעית עם הצבע מאפשרת לי להבין משהו שהתיאוריה הפיסיקלית עליו לא נותנת לי.

אגב, השאלה האם יש כאן כשל תלויה בשאלה הפסיכופיסית והמסתעף, אבל כאן אני משתמש בתפיסות של דואליזם-אינטראקציוניסטי רק כדי להדגים את הכוונה.
חשוב להעיר שבתפיסות מטריאליסטיות (לפחות הקיצוניות שבהן) לא רק הדוגמה הזאת לכשל נופלת, אלא כל הכשל הזה לא קיים. אבל אני דואליסט ולכן אני לגמרי מקבל את הכשל בהגדרתו זאת.

דומני שזו דוגמה מצוינת למה שכונה כאן הכשל האסתטי. אם הדוגמה הזאת מוסכמת, אפשר כעת להמשיך ולהראות היכן אני לקיתי בו. ואם הדוגמה לא טובה, או שלא הבנתי נכון את הכשל, ייכבד שנהב ויסביר את כוונתו, ואז יראה את משוגותיי (שבינתיים כנראה איתו תלנה). אני ממש מצפה להמשך הדיון.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/12/2013 10:26 לינק ישיר 

932woland כתב:

הבהרה משלימה.
לאדם צורך חריף בחוויה של משפט צדק שיעשה עמו, ושל עולם המונהג להעשות טוב. אפשר שהתבונה, ולא רק החוויה, רשאית לדרוש את הדברים האלו. אבל בשעה שדנים על הנהגת אלהים ומשפטו, אי אפשר לדון על פי הדרישה והחוויה האנושית, אלא לפי מה שנתון בידי השכל שלנו מן המושג אלהות.
עודד


הטיעון "השופט כל הארץ לא יעשה משפט", האם הוא לפי דרישה וחוויה אנושית או לפי מה שנתון הידי השכל שלנו מן המושג אלהות?
אתה יוצא מתוך מושג מסוים, אבל בהחלט ניתן, וזה לא יותר פרימיטיבי, להציע מושגים אחרים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/12/2013 11:43 לינק ישיר 

הרב מיכי,

לפי הפסיכואנליזה של פרויד, אמנם תיאוריות אינן אלא כלים המשמשים לריפוי הנפש של המטופלים, וראוי לפתח כלים חדשים אם הם מתבררים כמוצלחים יותר, ובכל זאת כל עוד הטיפול איננו מצליח, הרי חוסר הצלחה לא נובע משימוש בתיאוריה לא נכונה, אלא מהתנגדות של המטופל למטפל, דהיינו מחוסר מוכנותו לשמוע למטפל, לו יש "אגו" מתוקן, להבדיל מזה של המטופל.

לפי הפסיכואנליזה של לאקאן, ההתנגדות איננה נמצאת במטופל אלא במטפל, כל עוד זה מסרב לצאת מקטנות המוחין של התיאוריות שלו ובאמת להקשיב למטופל.

תני בשם רבי מאיר תכלת דומה לים והים דומה לעשבים ועשבים דומין לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד והכסא דומה לספיר (ירושלמי ברכות א, ה). התוספות (סוכה לא:) הסיקו שעפ"י הירושלמי התכלת צבעו ירוק כעין העשבים. אולם דברי רבי מאיר אינם דיוק מדעי אלא מעין פיוט תורני. מצאתי בשיר של משורר מאזור ג'נובה שבאיטליה (הסמוך לים התיכון), אשר כתב בדיאלקט מקומי ושירתו נחשבת כהד לקולות קדומים, את הביטוי "עשבים תכולים של בוקר". היחס הבלתי אמצעי לדברים איפשר לו להרגיש מה שהתוספות לא הצליחו להבין.

מי הכד נוצצים,
מי הים עמוקים,
לאמת קטנה מלים ברורות,
לאמת גדולה דומיה דגולה.

(רבינדרנת טאגור, מתוך "צפורים מבשרות")

תוקן על ידי מם80 ב- 18/12/2013 12:40:36




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > הרב שך והאדמו"ר מלובביץ' על השואה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 5 ... 14 15 16 לדף הבא סך הכל 16 דפים.

bholext
2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. קטגוריית אקטואליה וחדשות: עשרות פורומים הכוללים חדשות נעייס, מה קורה בחצרות חסידים, חדשות מחסידויות שונות בארץ ובעולם, דיונים בנושאי אקטואליה, פוליטיקה, בטחון ועוד.