הרב שך והאדמו"ר מלובביץ' על השואה

ירובעל,
מה שכתבת זוהי בדיוק ההגדרה של נחמה בגרוש.
שים לב שגם מזלנו שלנו לא איתרע (בינתיים) שנוכל למסור את נפשנו על קידוש השם, וכנראה גם כשנמות לא נהיה קדושים. אז אולי תנחם גם את משפחתי בזה שכשמתתי הפכתי לקדוש. הרי יש פסוק מפורש "ועמך כולם צדיקים", "כל הגוי כולם קדושים" וכו' וכו'. תוסיף כבקשיש את זה שכולנו גם זכינו בפרס נובל וחיברנו תלמודים שמעמידים בצל את שני התלמודים גם יחד, רק במישור האקספרסיבי כמובן. אני מבטיחך שזה ממש ינחם את כל השוטים שישמעו זאת וכך ייצור תחושת שייכות ועליונות נפלאה. רק נרוויח מזה, אז מה רע?
לגבי ההבדלה בין הקרבן לבין שאר היהודים במונחים של קדושה כהבדלה, כבר התייחסתי למעלה. זה חסר שחר.

תזכה לשנים רבות הרב מיכי. לא זכיתי להבינך

ירובעל, ואם אזכה לשנים רבות תבין? :)
מה שכתבתי הוא שהטענה שלא איתרע מזלם למות על קידוש השם לא הופכת אותם למקדשי השם בלי שהם עשו זאת. זה קצת אבסורדי, לא? הרי גם אנחנו לא זכינו למות על קידוש השם, האם בגלל זה אנחנו קדושים גם בלי שמגיע לנו? יש מישהו שלא זכה ללמוד לתואר ראשון, שלא באשמתו כמובן, האם בגלל זה הוא בעל תואר ראשון בעיניך?
ההערה השנייה שלי היא לגבי ההסבר שלך להבחנה בין הקרבן (=האדם ש"זכה" למות סתם כך כי הוא יהודי) לבין שאר היהודים שסתם שומרים על זהותם אבל לא זכו למות סתם כי הם יהודים. אמרת שהתואר קדוש מגיע לו כי הוא זכה למות, ושאלתי מדוע להם לא מגיע התואר הזה, הרי הם עשו בדיוק את מה שהוא עשה. ההבדל הוא שלא נעשה להם מה שנעשה לו, אבל מדוע מה שנעשה לי קובע את ההערכה אליי? אני רק חוזר על טענה שהעליתי כבר קודם.

ירוחם

<אם הם היו עוסקים בכך- היתה מתגלה ערוותם , של הרבה מאד ממנהיגי ומאורות הדור הקודם. עד כדי פלילי, נחשפתי לאחרונה לכמות מידע שגרמו לשערותי לסמור ולגופי להתכווץ>

פורום: עצור כאן חושבים - ההתמודדות היהודית בשואה - "בסתר רעם ...
______________

<ההיסטוריה של עם ישראל רצופה הפתעות, ולכן המקורות הידועים לו - אינם רלונטיים, כי המקורות הידועים לא הית לפניהם אף פעם מקור הלכתי כזה להתמודד איתו>

פורום: עצור כאן חושבים - הברירה-חיים או מוות – בחדרי חרדים

ירוחם
לאלו מעשים פליליים כיוונת?

ירוחם,
אני מניח שכעת הרחבת את הדיון, והבנת כבר שאני לא מדבר על קטגוריות הלכתיות אלא על מילון מקובל והגיוני. לכן כעת אני מואשם בכך שאני "איש הלכה".
והנה, אחת ההשפעות המבורכות של ההלכה על "איש ההלכה" (תודה על המחמאה, כבר מזמן לא קיבלתי מחמאה יפה כזאת), היא שהוא לא נסחף אחר רגשותיו ולא מרשה לעצמו לומר הכל, עם או בלי משמעות. הוא שוקל את הדברים בפלס שכלו, וכך קובע עמדה לגביהם, גם אם מדובר במצבי קטסטרופה. וכן ראוי לעשות.
מסתו של הגרי"ד "איש ההלכה" מתארת ממש את התופעה הזאת, כשאיש ההלכה עומד מול מציאות מרשימה ביופיה והוא דן בה בקטגוריות ההלכתיות היבשות. מה לעשות, גם אם מעין כלשהו מאד מרשים אותי הוא עדיין מעין ולא ענן.

אכן, יפה עשה אותו אב ביומא.

חס וחלילה לשבח את מעשה האב ביומא!