| נשלח ב-16/12/2013 11:42 |
 |
| |
פתיל תכלת ולבן - מניין המצוות לפי המטרה
הרמב"ם טוען שמצוות תפילין מורכבת משתי מצוות - תפילין של יד ותפילין של ראש, בעוד שמצוות ציצית, היא מצווה אחת על שני מרכיביה - התכלת והלבן. הוא מסביר שההבדל הוא שהתכלת והלבן הם לאותה מטרה - לזכוא את מצוות ה' (ניתן לקרוא בסיכום המצורף).
מאוד מפתיע אותי הרעיון שהשאלה אם זו מצווה אחת או שתיים תיקבע לפי המטרה. לכאורה, הגדרת המטרה היא עניין חיצוני למצווה ויש הרבה מצוות שיש להן אותה מטרה.
פתיל תכלת ולבן - מצוות לפי כוונה
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2013 15:00 |
|
| |
החילוק של הרמב"ם יסודו בגמרא (מנחות מג:). ת"ר: חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות תפילין בראשיהן
ותפילין בזרועותיהן וציצית בבגדיהן ומזוזה לפתחיהן.
רבי אלעזר בן יעקב אומר: כל שיש לו תפילין בראשו
ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו הכל בחיזוק שלא יחטא שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק. פירש רש"י החוט המשולש: תפילין וציצית ומזוזה.
לפיכך, משתמע מדברי רבי אלעזר בן יעקב כי תפילין של ראש ותפילין של יד מצוה אחת.
עפ"י רבי מנשה מאילייא, ג' המצוות הנ"ל מבואר בכולם שהן לזכירה על מצוות ה'; למה הדבר דומה? משל אם אחד מבקש מחברו שיעשה איזה דבר בשבילו, אך כדי שלא ישכח עושה לו סימן, למשל קשר בחגורו בכמנהג העולם, אך חושש עוד, שמא לא ישגיח גם על הסימן הזה בשגיאה, ולכן עושה לו עוד סימן בצד אחר, וכן עוד סימן, בכדי שיהיה כ"חוט משולש שלא במהרה ינתק", ורחוק הוא שישכח כל הסימנים.
לדעה שתפילין של ראש ותפילין של יד שתי מצוות, והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך. לדעה שתפילין של ראש ותפילין של יד מצוה אחת, למען תהיה תורת ה' בפיך.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2013 14:13 |
|
| |
הסימן בתורה לזכירת המצוות הוא הפתיל תכלת, ולא הציצית.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2013 08:20 |
|
| |
מ,
כל מה שהבאת לא עונה לשאלה.
ירוחם,
לכאורה אתה צודק, אבל פעם יצא לי שזה הקונטרסט בין התכלת ללבן. כעת אני נזכר שאמנם במאמרי הנ"ל עמדתי על כך שהרמב"ם מונה את ציצית כמצווה אחת כנראה סובר שלא מדובר בשתי מטרות שונות אלא במטרה שמושגת מחיבור שני הדברים. והן הן דבריי.
שומע,
ראה מאמרי באקדמות על מצוות וחלקי מצוות בשורש יא לרמב"ם שעוסק בדיוק בזה. דומני ששם הבאתי שכן הקשה ר"ד הבבלי לר' אברהם בן הרמב"ם בס' מעשה ניסים (או אפילו הרמב"ן עצמו בהשגותיו). אינם תח"י כרגע. לדוגמה, הרי יש המון מצוות שניתנו זכר ליצי"מ, וכל זאת הן נמנות לחוד.
לעצם דבריך, אם הבנתי נכון אז בעצם שאלת שתי שאלות שונות: א. מדוע בכלל טעמא דקרא הוא קריטריון, הרי קי"ל כר"י שלא דרשינן טעמא דקרא. ב. יש טעם דומה להמון מצוות ובכל זאת הן נמנות לחוד (כמו זכר ליצי"מ).
ואלו תשובותיי לפי הסדר:
א. יש לזכור שמניין המצוות אינו הקשר הלכתי (כידוע בשם הגר"א). אין שום נפ"מ הלכתית לשאלה האם זו מצווה אחת או שתיים. לפעמים המניין הוא תוצאה של נפ"מ הלכתית שמהווה סימן לכך שמדובר בשתי מצוות. אבל כאן המניין הוא תוצאה של טעמא דקרא. מה שלא דרשינן טעמא דקרא זה רק בהלכה, אבל שערי הפרשנות לא ננעלו - אחרת הותרת את כל מפרשי התורה מובטלים.
ב. ראשית, ייתכן שיש אספקטים שונים ביצ"מ, וכל מצווה מיועדת לאספקט אחר. שנית, יותר סביר בעיניי להסביר זאת אחרת: הקריטריון של הרמב"ם אינו כללי. רק כשיש מצוות שנראות חלק ממצוות אחת גדולה (כמו תפילין וציצית. ראה שורש יא) אנחנו נכנסים לטעמן וקובעים לפיו את המנייה. אבל אם יש מצוות שעל פניהן הן שונות לגמרי זו מזו (כמו פסח וק"ש, ששתיהן זכר ליצי"מ) שם ברור שיימנו כשתי מצוות שונות.
כעת אני נזכר שיש המון מאמרים ופרקים בספרים (אני אישית ראיתי עשרות) שממיינים את המצוות בספר המצוות ומנסים להסביר את הסדר של הרמב"ם שם לפי הסבריו במו"נ, כלומר לפי טעמן. זהו חיזוק נוסף לטענתי שבספר המצוות שאינו חיבור הלכתי ביסודו, יש שימוש בטעמא דקרא.
תוקן על ידי mdabraham ב- 19/12/2013 08:21:45
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2013 10:55 |
|
| |
חן חן.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2013 11:24 |
|
| |
ר' מיכי
זו לא פעם הראשונה שהרמב"ם נאלץ לצמצם. המספר613 אילץ אותו לכך.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2013 13:19 |
|
| |
ברור, כל השורשים מיועדים להגיע למספר הזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2013 13:25 |
|
| |
ומה שמוזר המספר 613 נאמר על ידי ר' שמלאי, אמורא שעסק רק באגדתא.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2013 13:28 |
|
| |
ראה רמב"ן בריש השגותיו לשורש הראשון (הוא שואל מדוע לא נאמר שהמספר הזה הוא מה שיצא לר' שמלאי כשספר את המצוות לשיטתו. אבל לא בהכרח שיש מסורת שכך צריך להיות), וכן התשב"ץ מפקפק מאד במספר הזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2013 14:47 |
|
| |
מענין, האם הרמב"ן לא ידע גימטריה? תורה בגימטריה 613. + 2 המצוות שה' נתן לנו ישירות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2013 21:09 |
|
| |
טעמי מצוות אינם חיצוניים למצוות אלא חלק מהמצוות עצמן, ועל-כן נאמר שמצוות צריכות כוונה. לפיכך, אם לדעת הרמב"ם, לתפילין של ראש ולתפילין של יד יש שתי כוונות, ולציצית כוונה אחת, משתמע מכך שתפילין של ראש ותפילין של יד שתי מצוות וציצית מצוה אחת. מאחר שטעמי מצוות אינם בהכרח ידועים, ולכל טעם מצוה גלוי יכול להיות טעם נעלה יותר הנעלם מאתנו, הרי שלענ"ד אם לא יודעים את התורה כולה, נכון יותר להגדיר מניין מצוות ע"י דיוקים בלשון המקרא או בלשון חז"ל.
והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך. לדעת בה"ג, מצוה אחת כי נאמר והיה לך ולא והיו לך. לדעת הרמב"ם, זו לשון קצרה שהוראתה והיה לך לאות על ידך והיה לך לזכרון בין עיניך. והיה לכם לציצית וראיתם אותו. משתמע שמצוות הציצית אחת.
תוקן על ידי מם80 ב- 19/12/2013 21:59:05
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2013 00:05 |
|
| |
מצוות צריכות כוונה לא קשור בשום צורה לטעמי המצוות. הכוונה הנדרשת היא כוונה לצאת ידי חובה, והיא אחידה בכל המצוות בלי קשר לטעמיהן.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2013 00:18 |
|
| |
מלבד הב"ח בציצית וסוכה דלמען ידעו ולמען תזכרו,
ולמרות שרבינו ירוחם הינו בשיטה דמצוה למימני יומא ומצוה למימני שבועי ,דעת הרמבם היא למרות שהוא דאורייתא בזמן הזה, טעם המצוה אחת היא ומברכים ברכה אחת,
תוקן על ידי ביליצר ב- 20/12/2013 00:32:00
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2013 01:15 |
|
| |
משנה ברורה, אורח חיים סימן ס סעיף ד: דע שלפי המתבאר מן הפוסקים שני כונות יש למצוה א' כונת הלב למצוה עצמה וב' כונה לצאת בה דהיינו שיכון לקיים בזה כאשר צוה ד'.
תוקן על ידי מם80 ב- 20/12/2013 01:15:55
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2013 03:56 |
|
| |
מספרן של המצוות-דאורייתא או דרבנן
https://db.tt/YE1olnsc_______________ ירוחם <מענין, האם הרמב"ן לא ידע גימטריה? תורה בגימטריה 613. + 2 המצוות שה' נתן לנו ישירות>
הוא ידע גימטריא, אך הוא לא ידע שישנן 613 מצוות.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 20/12/2013 04:13:35
|
|
|
|
|
