|
|
| נשלח ב-20/12/2013 12:34 |
 |
| |
על הלאו של לא תחונם יש מחלוקת תנאים, רבי יהודה ורבי מאיר?
תנא אחד סובר שאלו 4 לאוים, אם זה 4 לאוים איך מסתדר המספר 613
כנראה שאליבא דאותו תנא מצוות ציצית היא מצוה אחת. והשני 4 מצוות.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2013 14:16 |
|
| |
ירוחם, דוק היטב בפשט הגמרא אין מחלוקת על הלאו הזה (אלא על לאו הבא מכלל עשה "או מכור לנכרי"). ראה תוס' על אתר (ע"ז כ ע"א). אבל זו רק הערה צדדית. יש מחלוקות על הרבה לאוין ועשין.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2013 14:19 |
|
| |
מ, הכוונה המעכבת למ"ד מצ"כ היא כוונה לצאת ידי חובה. כל השאר זו מעליותא ואינה נוגעת לתחום ההלכתי (שאל"כ נמצאנו דורשים טעמא דקרא, שהרי לשיטתך הטעם קובע האם יצאנו או לא יד"ח). והדוגמה של סוכה בלילה הראשון לפי הב"ח בטור תוכיח (וכן הו"א בגמ' ר"ה לגבי שופר).
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2013 14:41 |
|
| |
הרב מיכי,
צריך לקיים מצוות גם אם לא יודעים את טעמן, אלא שעשיית מצוות מבלי לכוון לטעמן, מה שנקרא "מצות אנשים מלומדה", גם אם מקיימים אותן בכל דקדוקיהן, לא יצא ידי חובתו המלאה, כי עיקר המצוה ידיעת טעמה. נר מצוה ותורה אור.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2013 01:45 |
|
| |
מ,
אני חולק עליך. כמובן שמי שיודע את טעמן טוב יעשה אם ישתמש בידיעה הזאת. אבל מי מאיתנו באמת יודע? מעבר לזה, מצוות אנשים מלומדה זה ממש לא מה שאתה מתאר כאן. מצוות אנשים מלומדה זוהי עשיית מצווה רק בגלל ההרגל. אני מדבר על עשייה מתוך מחוייבות, שהיא עבודת השם הנעלה ביותר. מתי העשייה היא מתוך מחוייבות? מתי שאני מכוין לצאת ידי חובה (מחוייבות = חובה).
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2013 02:31 |
|
| |
הרב מיכי,
כל מצוה שאדם עושה כמנהג אבותיו או
כדרכי דורו מבלי להתבונן איך לעשותה על מתכונתה ושלמותה כראוי וכהוגן, עשייתה איננה אלא כמצות אנשים מלומדה. אם איננו יודעים טעמן של מצוות, הרי זה כי לא דבר ריק הוא מכם וכו'.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2013 17:41 |
|
| |
זהו חידוש של משמעות שונה לגמרי מהמקובלת לעניין "מלומדה". אני יכול גם להוסיף ולהגדיר שכל מי שלא לובש גרטל כשהוא עושה את המצוות זה "מלומדה". אבל לא נתווכח על סמנטיקה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2013 18:36 |
|
| |
פירש רד"ק מצות אנשים מלומדה: כי מי שאינו עושה אלא מה שמצווה לבד ואינו מוסיף מעצמו אינו עושה הדבר מחפצו מרצונו. רבי מנשה מאילייא הביא דוגמא לחשיבות ידיעת טעמן של מצוות ממצוות תפילין מזוזה וציצית:
אם יעשו לאיזה אדם ג' קשרים בבגדיו מבלי שידע כלל ויעלה על לבו שהם לסי', לא יועילו לו כלל כל הסימנים שבעולם, וה"נ בנידון דידן אם היה מכוון תחילה במחשבתו בעשייתו ובהנחתו שהם לזכירה על כל הכתוב בהם, הוא בודאי מובטח שלא יחטא, אבל אם עושה כל הנ"ל על פי מצות אנשים, או אף שמכוון לדביקות ולחיבוב מצוה לקיים מצוותיו ית', או לשם ייחוד וכו' כנ"ל, לא יועילו לו כלל, ומזה יוכלו להבין, שעיקר קיום המצוה הוא בשום לב על טעמי המצוה.
(אלפי משנה, חלק א, סימן קסג)
תוקן על ידי מם80 ב- 22/12/2013 18:39:44
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2013 23:46 |
|
| |
בלשונו של רבי מנשה מאילייא, קיום מצוות מבלי לכוון לטעמן, הרי עשייתן כגוף בלי נשמה. הוא לא אמר שלא יוצאים ידי חובתם, אלא שאם מקיימים את התורה בכל דקדוקיה ודקדוקי סופרים בלי לדעת טעמי מצוות, טועים אם סוברים שכבר יצאו ידי חובתם בזה מאד.
|
|
|
|
|
ועדיין זה נראה לי פירוש מחודש ולא מקובל לעניין 'מלומדה'. אגב, בציצית הטעם כתוב בפירוש (למען תזכרו), ולכן שם טענתי באמת לא קיימת (שלא דרשינן טעמא דקרא. אף שנחלקו בזה תנאים בסנהדרין כא). אבל במצוות שבהן הטעם לא כתוב (שזה רובן), איני רואה איך ניתן לכוין זאת. אבל כל זה כמובן לא נוגע לדין מצוות צריכות כוונה. הוא מדבר על תועלת המצווה, וברור שאם אתה לא מתכוין לזכור עם זה אז לא תזכור. אבל מצ"כ זו טענה שבלי זה אתה לא יוצא יד"ח המצווה.
