מקור המוסר הנכון - אנושי או אלוקי

מקור המוסר אלקי וחז"ל קראו לתורה מוסר. המוסר נמצא בכל הבריאה כשמירתה על צביונה. אמר רבי יוחנן: אילמלא לא ניתנה תורה היינו למדים צניעות מחתול, גזל מנמלה, עריות מיונה, ודרך ארץ מתרנגול.

שמעתי מהרב יעקב מדן, שבכל מקום (או כמעט בכל מקום, אינני זוכר לשונו המדויקת) שמצוין בתנ"ך על מישהו שהוא "ירא אלוקים" - הכוונה למוסריות.
מה זה אומר? 
לדעתי, זה אומר שהתנ"ך מזהה את אלוקים באופן מובהק עם המוסר. לא שמקור המוסר הוא דוקא אלוקים, אלא שאלוקים והמוסר זה אותו דבר.
הרי אינני יודעים כלום על אלוקים מלבד מעשיו והוראותיו/רצונותיו, ומעשי ורצונות האלוקים כפי שהוא עצמו הגדיר אותם (בנבואת ירמיהו) הם: כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד צדקה ומשפט בארץ, כי באלה חפצתי, נאום ה'.
אפשר (וגם ראוי) לשאול האם מעשיו של אלוקים תואמים לדעתנו את המוסר, או אולי אנחנו היינו נוהגים בצורה יותר מוסרית. אפשר (וגם ראוי) לשאול האם הוראותיו של אלוקים תואמים לדעתנו את המוסר, או אולי אנחנו היינו נותנים הוראות יותר מוסריות.
ואחרי ששואלים, או שמוצאים תשובות או שלא.
אבל בכל זה אין כדי לטשטש את המסר שאלוקים אומר: אני מוסרי, אני אוהב (רק) מוסריות ורוצה שתהיו מוסריים.
די ברור לי וזה די עולה מהתנ"ך, שאלוקים רוצה שננהג בצורה מוסרית בגלל שנכיר שכך טוב ונכון לנהוג, ולא רק בגלל שהוא ציוה על כך.

הערות מבוא.

א. המילדות לא עושות את דבר המלך ולא את רצון ה' אלא פועלות מתוך פחד מן האלהים. ר'ל הן פועלות מתוך אילוץ של פחד ואין זה מעשה מוסרי.

ב. אדם העושה רצונו של אחר מבטל את אישיותו שלו. אינני סבור שרצון האלהים שיצית אדם אחד לאדם אחר. מתוך שתי הערות אלו אנחנו מגיעים אל העיקר.

מעשה מוסרי.

א. מעשה מוסרי הוא אוטונומי ונובע מן הכושר המוסרי. הכושר המוסרי בצורתו הפשוטה ביותר מבחין בין שני מושגים: טוב ורע.

ב. מעשה מוסרי כולל מספר מרכיבים, כולם אוטונומיים. 1. עיקרון מצווה כללי. 2. שיקול דעת. 3. שיפוט מעשי. 4. חופש רצון לבחור אם לקיים או לדחות את המעשה הנדרש. כל ארבעת המרכיבים האלו מיסדים את התחום המוסרי. כל דבר שנעשה מחוץ לתחום המוסרי הוא א-מוסרי [להבדיל מבלתי מוסרי]

1. עיקרון מצווה כללי. למשל: על תעשה לרעך את השנוא עליך. כל אחד היה רוצה שכולם יפעלו על פי העיקרון הזה, כלומר, שעיקרון זה יהיה חוק יסוד כללי.

2. בהנתן לי איזה עניין עלי להפעיל שיקול דעת כיצד לנהוג בעניין, לפי העיקרון הכללי. למשל: על השולחן מונח ארנק השייך לאחר. האם לקחת אותו לעצמי, האם להתעלם ממנו, האם לפעול להחזרתו לבעליו.

3. שיפוט מעשי הוא הוצאת צו מעשי, בהתאם לשיקול הדעת, ובמתאים לעיקרון הכללי: עשה מעשה מסוים במקרה הנתון. למשל, השגח על הארנק עד שבעליו יחזור, או קרא לבעליו, או מסור את הארנק למי שיכול לפעול להחזרתו, הכל בהתאם לעניין המעשי.

סעיפים 1-3 הם פעולה אוטונומית של כושר תבוני מעשי מוסרי.

4. לבסוף, יש לי רצון חופשי לבצע או לדחות את הצו המעשי שהתבונה שלי מחוקקת.  אם רצוני יציית יהיה המעשה מוסרי. אם רצוני יסרב, יהיה המעשה בלתי מוסרי, אבל תמיד בתחומו של המוסר.

אם אני פועל מתוך ציות למישהו אחר, מתוך פחד, או מתוך שיקול זר, כגון רצון להרשים ולעשות לי שם, כל מעשה כזה יהיה א-מוסרי, ר'ל מחוץ לתחומו של המוסר. למשל, אם אני נותן צדקה כדי לעשות לי שם בחברה דבר זה הוא א-מוסרי. אם אני נותן צדקה משום שכך צוותי לעשות על ידי אדם אחר, הדבר הוא א-מוסרי. אם מחנך הסביר לי את עניין השיפוט המוסרי ואני הבנתי והשתכנעתי שכנוע תבוני, וביכולתי להפעיל בעצמי את שיקול הדעת והשיפוט והבחירה מתוך חירות הרצון, המעשה הוא מוסרי, מוסרי חיובי אם הרצון החופשי בחר לפעול על פי השיפוט ומוסרי שלילי [='בלתי מוסרי'] אם הרצון החופשי בחר לפעול בניגוד לשיפוט.

באשר למקורו של המוסר הזה יאמר שהוא תבוני, כושר תבוני מוסרי המצוי אצל כל בעלי התבונה, משמע כל בני האדם, וכל יצור תבוני באיזה כוכב לכת, והאלהים שהוא בעל תבונה.

כל הדברים האלו מתארים בקצרה את שיטתו של קאנט, אשר מטרתה לנסח שיטת מוסר כללית והכרחית, המשותפת לאלהים ולכל בעלי התבונה באשר הם, וכאן על הארץ, לכל בני האדם באשר הם. חולשת התאור שהביא אליקים במה שהוא נוגע למי שמכיר את התורה ומקבל אותה עליו. דבר שאינו חל על כשני מליארד סינים והודים, ועוד מליונים אחרים אשר התורה לא נודעה להם ולא יועדה להם. הסיפור של רצח הבל מדגים את הדבר היטב. תורה לא נתנה, צו מוסרי חיצוני לא נמסר לו. כל טענה כלפי קין אפשרית אך ורק בהנחה שהמוסר הוא כושר תבוני אוטונומי הנתון גם לקין ולכן מחייב אותו.

הרעיון הקנטיאני יוצר אגודה של בעלי תבונה מוסריים [זה ביטוי סטואי] או ממלכה של בעלי תבונה מוסריים [ביטוי קנטיאני]. נוצרת איפא שאיפה לאחווה קוסמופוליטית של כל האנושות, כאשר האל עומד בראשה של אחווה זו [סטואה, קאנט]. אחווה קוסמופוליטית זו אמורה להשיג את השלום הכללי שבין כל בעלי התבונה, זה חזון ישעיהו. כל השגב הזה, השאיפה לחתור את היעד הזה כשיא המעשה האנושי, חסרה לגמרי בעמדה שמציג אליקים מכאן חולשתה הגדולה.
עודד

נראת לי דעתו של חזקואמץ, וראוי שישלים אותה על פי פרקים נג-נד במורה נבוכים חלק ג, [סוף הספר], על אותם דברים של ירמיהו. ראשית יש לזכור כי התורה דיברה בלשון בני אדם, שיוכלו אנשים רגילים להבין אותה. כמוך סובר הרמבם כי איננו יודעים דבר על האלהים, כי אין לו תארים כלל. אי אפשר לומר על אלהים שהוא מוסרי. 'חסד משפט וצדקה' אינם אומרים דבר על אלהים אלא על המציאות, שיש עולם, שיש חוקיות בעולם, ושיש חירות לאדם. כל אלו הם אפשרי מציאות משום אמתת הימצאותו של האלהים. אבל אנחנו אמורים לישות 'חסד משפט וצדקה' במובן האנושי של המושגים האלו. עודד

עודד

כפי שמקובל בעולם הדתי, עיקר היראה היא יראת הרוממות ולא יראת העונש. היינו שעיקר היראה היא המנעות מעבירה מתוך הבנה עמוקה של פחיתות הערך של אי קיום רצון ה'. (אנו מפחדים מהמוות, אך לא יראים מהמוות. אנו יראים גם מלעשות דבר נגד רצון חבירינו, אך לא מפחדים מכך) לכן מעשה המילדות לא היה מתוך פחד, ואילולא כן לא היה המקרא משבח אותן.

כותב אליקים : 'כפי שמקובל בעולם הדתי, עיקר היראה היא יראת הרוממות ולא יראת העונש. היינו שעיקר היראה היא המנעות מעבירה מתוך הבנה עמוקה של פחיתות הערך של אי קיום רצון ה''. כמות האיומים והעונשים הנזכרים בכתובים מעידה על פער גדול שבין ההכרזה ובין המציאות האנושית. 'הבנה עמוקה' נתן ליחס לאנשים מעטים בלבד, ולדאבון הלב אין גם שאיפה להרבות את מספרם.

אלא שהערות אלו אינן משנות את העיקר. מעשה מוסרי הוא אך ורק מעשה אוטונומי ספונטאני, הנובע מתוך הכרה ושיפוט מוסריים ורצון חופשי. מעשה הנעשה מתוך ציות לצו או הישמעות לרצונו של אחר, אינו מעשה מוסרי. [הוא עשוי להיות מעשה חיובי בהחלט, אבל מחוץ לתחום המוסר]. האלהים נתן לאדם תבונה ורצון חופשי כדי שנוכל לשפוט ולבחור מתוך חירות ולעשות מעשה מוסרי או בלתי מוסרי [חטא]. לו רצה שנציית בלבד להוראותיו, היה בורא מכונות אוטומטיות ממושמעות. מכונות ממושמעות אי אפשר בשום אופן להעמיד לדין. ערכו של אדם, של כל אדם ואדם באופן פרטי, שהוא עומד לדין ונותן דין וחשבון על מעשיו. לא פחיתות ערך אלא מעלת ערך יש לכל אדם באשר הוא אדם. אני חושב כי זו המשמעות העמוקה של 'אדם שנברא בצלם אלהים', והוא המונח ביסוד כל החשיבה האמונית שלנו. יש לשים לב כי הקביעה הזו היא אנושית כללית, הנוגעת לכל בני האדם באשר הם.
עודד

עודד
כתבת:
"מעשה מוסרי הוא אך ורק מעשה אוטונומי ספונטאני, הנובע מתוך הכרה ושיפוט מוסריים ורצון חופשי."
הגדרה ידועה, אבל כולם חייבים להסכים לה?

עודד

א. החברה הדתית של היום אינו זו של תקופת המקרא. כיום העונשים משמשים בקושי בדרשות (וגם אז, כרת למשל - הוא הכרתות הנפש בשל ריחוקה מה' ולא הכרתות הגוף)
ב. כפי שמקובל בחברה הדתית שבה אני חי: העונשים אינם נקמה - כך ע"פ הרמב"ם - אלא תוצאה של המעשים הרעים, לכן אדם שמבין את עומק המעשה הרע הריהו נמנע מהמעשה בשל תוצאותיו הרעות.

נ.ב. לא כל אמירה היא הכרזה

אם המילדות היו עושות זאת בגלל המפלגה וחוקי המוסר שלה = למשל למען הגזע היהודי או למען הגדרה מוסרי של המפלגה\חברה שלי כמו למשל הגדרת המוסר של עודד היקר.