כל מימילים: כל מי שעוסקים בצורכי ציבור באמונה, הקב"ה ישלם שכרם.
אלו מילים קטנות לכאורה, אך הן טומנות בחובן אוצר גדול.
מבחינתי זו דרך חיים.
אנשים נותנים מעצמם, ממרצם ומכוחם, ללא מטרת רווח.
אין ספק שהקב"ה מחזיר להם בכפל כפליים.
לחן: אני שמחה שירחמיאל בחר "להלביש" למילים הללו לחן קצבי.
כאשר מדובר בעיניין של נתינה, אין יותר מתאים מלחן שגורם לחיות.. לשמחה... לרצון לפרוץ גבולות (במובן הטוב של המילה)
הלחן קליל, קליט לאוזן, קל לשירה וקצבי לריקוד.
הקצב (קיצבי מאוד!) נוצר באמצעות שורות קצרות בבית ובפזמון.
עיבוד: אני כ"כ אוהבת את העיבוד של הדור הקודם. (1990)
העיבוד נקי וטהור. (בלי מניירות, בלי גימיקים. ולא שהעיבודים העכשוויים לא טובים, הם מעולים. אבל חסרה הנקיות וטוהר של פעם)
העיבוד עושה את העבודה כמו שצריך. הוא "כאילו" אומר "הנה אני". בפשטות. בלי רצון לעשות רושם. בלי רעש וצילצולים. כך רואים שהעיבוד מתאים לתוכן של המילים. אנשים שעוסקים בצורכי ציבור באמת.. באמונה... בלי כל רצון להתפרסם. בלי להתרברב.. בפשטות.
סולנים: איצי ספינר... עודד קריטי... יש גן עדן יותר מזה?
שני סולנים אהובים, מוצלחים, שגורמים לי לחייך בכל פעם שאני שומעת אותם.
הם שרים בקול זך וצלול.
(יש עוד שני סולנים מקסימים ששרים בשיר הנ"ל: רוברט לואי וזייבי סטארק)
(ברגע של בדיחותא, עלה לי הרעיון שירחמיאל רצה שנרגיש מהו השכר הכפול והמכופל המגיע לעוסקים באמונה.. אין ספק שהשכר הכי טוב הוא לשמוע את ספנר וקריטי יחד! אחד כפול והשני מכופל :))
