תוך כדי עיוני במנהגי "ברכת האבות", נתקלתי בתשובתו של הרב אליהו כ"ץ (רב העיר באר שבע) ב"האשל" (בטאון המועצה הדתית באר שבע) מס' 86 (חנוכה תשסב) עמ' 29:
"הנה באת בשאלה מדוע יש עדות רבות בישראל שבהן רק האב מברך את בניו ואת בנותיו בליל שבת קדש והאם לא מברכת והרי האם חלקה רב בחינוך הבנים כנאמר "אל תטוש תורת אמך" ובמקומות רבים בתנ"ך חלק לה כבוד כמו לאב ומדוע יגרע חלקה בברכה?
בתשובתו הוא כתב:
... ובכלל לא נזכר בתנ"ך שאשה ברכה את בניה או בנותיה חוץ מאשה אחת והיא אשתו של בתואל אם רבקה שיחד עם בנה ברכו את רבקה לפני הליכתה עם אליעזר וחוץ ממה שאין מביאין ראיה מהרשעים ג"כ שם היתה במקום בתואל שמת יום קודם וכמו יתומה קטנה שנשאת ע"פ אחיה ואמה ובנוסף לכך יש גם טעם מיוחד בנשים לפי שלפעמים אי(נ)ן טהורות ואינן נקיות ויש מקפידות שלא להרבות בדברי קדושה כשהגוף לא נקי וגם משום טומאה ואח"כ תהיה בושה שיכירו מתי היא טהורה ומתי לא ע"כ נהגו באותן עדות שאשה לא תברך את בניה ובנותיה בליל שבת כמו שנהוג שהאב מברך".
המעיין בתשובתו יבין, שהתשובה אינה ממין השאלה:
וכי מהו הקשר בין ברכת אמה, לדינה של יתומה קטנה שנשאת ע"פ אחיה ואמה?
לדבריו: "וחוץ ממה שאין מביאין ראיה מהרשעים", אם כוונתו לנאמר בפרש"י (בראשית פרק כה פסוק כ):
"בת בתואל מפדן ארם אחות לבן - וכי עדיין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות לבן ומפדן ארם, אלא להגיד שבחה שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע, ולא למדה ממעשיהם".
היכן נאמר שם שאשת בתואל היתה רשעה?
וכי מהו הקשר בין "מפני שלפעמים אי(נ)ן טהורות ואינן נקיות, וישנן המקפידות שלא להרבות בדברי קדושה כשהגוף לא נקי וגם משום טומאה ואח"כ תהיה בושה שיכירו מתי היא טהורה", ולברכת האם? האם מותר לה לברך את בנותיה? האם ברכת הילדים היא דבר שבקדושה? האם עליה לברכם בנוסח ברכת הכהנים?
צחוק בצד.
מצאתי מי שכתבה (הרבה דליה מרקס): "באופן מסורתי האב מקרב אליו את כל אחד מהילדים ומברך אותו בברכה המסורתית. כיום נוהגות אמהות רבות לברך את הילדים, לעתים ההורים מברכים ביחד, או בזה אחר זה ולעתים אחד ההורים מברך ומשנהו עונה על ברכותיו".
האם ידוע לכם על מנהגים בקרב הציבור החרדי, או על מקורות למנהג שהאם מברכת את ילדיה בליל שבת (כשאין או ישנו אב)?