כמעט מושלם. ותפנית
הבחור היה חכם ורציני, טוב מראה עד מאד ומרשים. מצליח בעסקיו ודעתן לפחות כמוני. נתן "פייט" לא רע.. קצת מבוגר יותר (טוב לא כזה קצת) ועם אוסף אקלקטי של מדריכים רוחניים מקרב האורתודוכסיה.
אז אני כבר מתחילה לדמיין איזו שמלה, והאם באמת נהיה חייבים הפרדה מלאה בחתונה??
אבל ככל שהתקדמנו בדייטים הספורים, התחזקה תחושה של פחד. איזו נוקשות, קרירות, שורש של נטייה לרמיסת האחר. והנורות מהבהבות. ואכן בסוף ירד, אפילו לא ביוזמתי, על אף שהכיוון הוליך אותי לשם.
אז זה הכמעט, ועכשיו לתפנית. הבחור על המקום סידר לי דייט! הוא החליט שאני כל כך מקסימה וזה וזה וזה שמישהו חייב להיות בר מזל מספיק בשביל לזכות בי. חיבר אותי לשדכנית שלא הכרתי, סיפר על הבחור, והופס למחרת כבר נקבע לי דייט עם בחור חדש. ברוך השם שיש מועמדים, כן?
אבל למישהו קרה פעם שזכה לכזה פרגון ועוד אקטיבי משידוך שלא צלח?
|
|