מה הוא חוק ההיסטוריה

1. ,תוכל להדגים?
2.  תוכל להוכיח?
3. זה החוק הראשי שממנו מסתעף הכל?

היו שנבאו כך והיו שנבאו אחרת, אחרי שצד אחד נבואתו הוכחה כנכונה אתה מצביע על חוקיות כביכול.
האם חסרים אירועים לא צפויים?
למיטב הבנתי אלו שטוענים על חוקיות בהיסטוריה טוענים לדטרמיניזם היסטורי - כלומר שההיסטוריה יכולה ללכת רק בשביל אחד ולא לכך שניתן לצפות הכל (וגם זה הבל לענ"ד).

אתה רוצה לטעון שאת התובנה הזו על מלחמות שנובעות מתפיסות עולם ניבאו הנביאים (נביאי ה')?

בודאי שיש חוקים ויש חוקיות, אבל כמות החוקים הנכונים המשמשים בערבוביה היא כה גדולה, וכמות הנתונים המשפיעים היא בלתי נתפסת, ולכן אי אפשר לחזות את התוצאות של חוקים אלו.
יוצאת מן הכלל הגישה הטלאולוגית (שאני בעוונותי מאמין בה בכל לבי). שהעולם לא מתקדם מהסיבות שבעבר אל ההווה. אלא המטרות שבעתיד מנחות את ההווה היום. כמובן, שגישה זו מניחה שיש מנהיג לבירה, שמכוון את ההיסטוריה אל מטרותיו.

הערת מבוא. מתוך כבוד לתקנת האתר, אינני מתכוון לעסוק כאן בפוליטיקה, מה גם שהעמדות הפוליטיות בחברה מנוגדות ומקוטבות מאד. על בעיות היסטוריות וגאופוליטיות אקטואליות, במנותק מפוליטיקה, אפשר לשוחח בדוא'ל פרטי.

 
השאלה וההנחה שהציג ינוח, שייכות לפילוסופיה של ההיסטוריה. האם ההיסטוריה מגלה חוקיות? האם החברה האנושית מתפתחת, וההיסטוריה של הארועים והרעיונות מסוגלת להצביע על כך? וחשוב מכל, האם החוקיות של ההתפתחות הזו מציגה איזו תכלית שאליה מכוון הכל? אלו שאלות קשות מאד ודורשות ידע רב והבנה מרובה אשר אני חסר את כולם.

 לאחר השאלה הגדולה עובר ינוח לאיזו דוגמה. דומה בעיניו כי על שרון היה לפתוח איזה ספר חוקים עב כרס, ושם למצא את סעיף החוק העוסק ברצועת עזה שנחקק במשרדו של שר ההיסטוריה, ולציית לו. ובסוף הפרק עובר ינוח אל גן הילדים. 'הוא הרביץ לי', 'הוא הפריע לי', 'הוא התחיל'. כל התאור הזה תמים מאד וחסר הבנה. הבעיה היא במה שהבנה כזו נדרשת במציאות שבה אנחנו, האזרחים, חיים ופועלים וגם אחרים פועלים ומשפיעים עלינו.

 אני חושב שהמציאות ההיסטורית מבטאת בעלי כח, אינטרסים, אידיאלים והשקפות, ואת המאבקים שביניהם.

מאבקים בין מעמדות אינם חדשים, פרי המאות ה 18 וה 19. הרעיון הכנסיתי מתאר חברה בת שלשה מעמדות, מתפללים, לוחמים ועמלים. אלו האחרונים תפקידם לעבוד קשה, לפרנס ולשרת את שני האחרים ובקשי את עצמם. סדר זה תואר כאלהי שאין לפגוע בו. המגנה כרטא היא תעודה המעידה על מאבק בין המלך לברונים הדורשים השתתפות בשלטון תמורת המטלות שהם חייבים בהם. מאבק בו זכו הברונים. ערים התפתחו בימי הבינים המאוחרים. העירונים הם יצרנים וסוחרים ומרכזים הון רב. הם זקוקים לתנאים המאפשרים חופש, יוזמה, מסחר, תעבורה, השכלה. אויר העיר משחרר מן השיעבוד הפאודלי [ומצמית את הפועלים לבורגנים בעלי ההון]. גם העירונים זוכים ליצוג בפרלמנט של המלך, בו הם יכולים לבטא את האינטרסים שלהם. המהפכה הצרפתית היא המהפכה של הבורגנות שרכשה עוצמה ועושר ודורשת את השלטון לעצמה.

לפני מאה שנים פרצה מלחמת העולם הראשונה, ה'מלחמה הגדולה' שקטלה מליונים. חיל שחזר נכה מן המלחמה נותר זרוק לגורלו. הוא נלחם למען המלך ובעצמו נותר חסר זכות לשיקום ולתנאי קיום בסיסיים.  היום כל חייל מבוטח. המהפכה התעשיתית שהחלה בין 1760 ל 1830 הביאה לשינוי דרסטי באורח חייהם של מליונים שהפכו פועלי תעשיה עירוניים דלפונים וחסרי זכויות. האדם האירופי היום הוא בעל זכויות כעובד, ותנאי עבודה מחייבים, [תנאי שכר, שעות עבודה, תנאי עבודה, ביטוח מפני מחלות, זכויות לגמלאות, חופשה, התאגדות, שביתה ועוד]. לפני מאה וחמישים שנים תנאים כאלו לא היו קימים. כל אלו הם פרי מאבק ושינוי מחשבתי. היה לקרל מרקס, מגדולי האינטלקטואלים של המאה ה 19, ידע מעמיק על ההתפתחות החברתית באירופה כדי לבסס עליה תאוריה משלו.

פוליביוס היה היסטוריון יווני אשר תאר את המלחמה הפונית הראשונה והשניה בין רומא וקרתגו. בפתח הספר הששי של החיבור שלו הוא מפסיק את תאור הענינים וכותב: 'ההשג היפה והמועיל ביותר של עבודתי למען קוראי חיבורי יהיה, שילמדו להבין, כיצד ובאיזה סוג חוקה השתלטו הרומאים כמעט על כל העולם בפחות מחמישים ושלוש שנים'. [פוליביוס, היסטוריה, תרגם בנימין שימרון. מ.ב. י'ם תשנ'א ע' 399].

חשיבותו של הספר הזה לימינו במה שהאבות המיסדים של ארצות הברית ראו ללמוד מן החוקה הרומית ולהשתמש במבנה שלה עבור המדינה החדשה שלהם, כדי שתצליח כמדינה הרומית. פוליביוס סוקר חוקות של מדינות שונות, ולבסוף מנתח את חוקת הממשל הרומי אשר, לדעתו, היא הסיבה להצלחתם.

לאחר שתאר את מבנה השלטון הרומי ומבנה הצבא הרומי ועבודתו, הוא פונה לעסוק בקרתגו, היריבה הגדולה. הוא מוצא שגם לה היה מבנה שלטוני דומה. אבל כאן נכנס גורם נוסף. 'בזמן שבו החלו במלחמת חניבעל, היתה מדינת קרתגו ירודה ומדינת רומא מעולה יותר, כיוון שמדרך הטבע יש לכל גוף, חוקה או פעולה תקופת גידול, אחריה תקופת שיא ולבסוף תקופת שקיעה'. [שם ע' 439] קרתגו קדמה בזמן פריחתה לרומא, ובזמן המלחמה היא עברה את שיאה, ואילו רומא מצויה בשיא התפתחות החוקה שלה. בקרתגו ההחלטות כבר התקבלו בידי העם, ברומא בידי הסנאט. בקרתגו החליט הרוב, ברומא החליטו הטובים. כך למרות שהרומאים הוכו קשות במהלך המלחמה, הם קיבלו החלטות טובות ולבסוף נצחו.    

ראו גם הערך אוסוואלד שפנגלר בויקי.

חוקיות מחזורית קבועה של שינוי צורות שלטון וגילגולן האחת בשניה מתאר אפלטון, וגם מקיאבלי.

 מצורף [אני מקווה] כאן קובץ המתאר את לידתו לפני 400 שנים, מתוך צרכים מדיניים ותהליכים היסטוריים, של רעיון מדיני בסיסי מאד, חזק מאד בעוצמתו, הפועל בעומק ולטווח ארוך. הרעיון בא לידי הכרה כללית לאחר מלחמת העולם הראשונה, ושימש גם בסיס לזכות הקמת מדינת ישראל. מעניין הוא כי ראשי הממשלה של המדינה ושל המדינה שבדרך, קיבלו עליהם, מהכרה או מהכרח את הרעיון כפי שהתפתח עם הזמן, וישראל חתומה עליו בחוזה משפטי בין לאומי מחייב.

עודד

 במאמר מתוך ספר שנזדמן לידי, [צילום חלקי למטה], מצאתי שני ענינים המונחים ביסוד המדינה המודרנית, ויש להם משהו לומר גם על המציאות המדינית והפוליטית שבה אנו, הישראלים, חיים כיום.

במאמר מוזכרת במשפט אחד נזילות הגבולות של המערכת הפאודלית בימי הבינים. אוסיף כמה מלים על ענין זה.  שטחים ושבטים עברו מיד ליד על ידי ירושות, נישואין ומלחמות. תודעה של 'עם' ו'לאומיות' כפי שאנו מכירים אותה היום לא היתה קיימת אז. הנה שתי דוגמאות. לפני כמה חודשים עלה לשלטון בהולנד מלך חדש והולנד נצבעה כתום. בית המלוכה של הולנד הוא נסאו-אורנז'. הרוזן של נאסאו בגרמניה ירש את הנסיכות של אורנז' בדרום מזרח צרפת אשר הצבע הסמלי שלה הוא כתום. אחד מצאצאיו, ויליאם השתקן, בעל אחוזות גם בצפון ארצות השפלה, מרד בפיליפ השני מלך ספרד, שהיה מלך ארצות השפלה גם הוא בזכות ירושה. המרד הצליח ובעטיו התאחדו המחוזות הצפוניים של ארצות השפלה והתגבשו למה שקרוי הולנד. צאצא של ויליאם השתקן היה ויליאם השלישי מלך אנגליה, מי שמביא אותנו הישר לדוגמה הבאה. מאז מותה של אליזבת הראשונה 1603, – כמה מפתיע בעולמנו שלנו, – עוד לא היה מלך אנגלי באנגליה. לו החוק הסאלי, המונע מנשים לרשת את הכתר, לא היה תקף בממלכת הנובר, היתה ויקטוריה מלכת אנגליה ב 1837 יורשת גם את כתר הנובר, משם מוצא משפחתה. ב 1871 היתה הופכת ואסל של וילהלם הראשון קיסר גרמניה, וב 1888 ואסל של הנכד שלה, וילהלם השני, פלדמרשל בצבא הבריטי מכח יחוסו, שנלחם נגד בריטניה במלחמת העולם הראשונה. זהו העולם הישן.

שים לב לשנוי במרקם הצבעים במפות השונות. המרקם מעיד על השינוי הגדול. מה שנקרא 'ממלכת גרמניה' במפה של 1600, אינו אלא פיקציה ביחס לממלכת אנגליה. ספרד של 1500 לא היתה קימת קודם לכן, והיא מתהווה מאיחוד שבין קסטיליה וארגון. המלך של צרפת המתפוררת ב 1400 שולט בנחלותיו האישיות בלבד. אנרי ה-4, הבורבון הראשון בסוף המאה ה-16, צריך לכבוש את כל צרפת מחדש כדי לשלוט בה. כל זה עומד להשתנות. במאה ה 19 צרפת מאלצת בכח את כל החטיבות הלאומיות האוטונומיות שבה, שהן עתיקות ממנה, להתמזג עמה ולהשתמש בצרפתית כשפה היחידה. במפה המודרנית, צבעים מתארים יחידות מדיניות מגובשות.

במחצית המאה ה 16 פרק קרל ה 5 את האימפריה ההבסבורגית לשתי חטיבות, ספרד ומושבותיה, אוסטריה ונחלותיה. במלחמת מאה השנים 1337-1453, הפסידה אנגליה את נחלותיה העצומות בצרפת, בהן קיימה תרבות מפוארת בימי הבינים. אבל ג'ורג' השלישי, גרמני מלך אנגליה, ויתר על תוארו 'מלך צרפת' רק לאחר המהפכה הצרפתית, ואת פרח השושן הצרפתי הסירו מן המגן המלכותי. נותרו לה, לאנגליה, שני איים צרפתיים, ג'רסי וגרנסי, בהם היא שולטת עד היום, והחתימה המלכותית שעדיין נכתבת בנורמנית, זכר למוצאם. קבוצות לאומיות התגבשו בתוך ממלכות רב לאומיות העתידות להתפורר במלחמות עקובות מדם. הקיסרות ההבסבורגית והקיסרות העותומנית הן דוגמאות בולטות. האימפריה הרב לאומית הרוסית התפוררה נגד עינינו לפני 25 שנים. בגלל התפוררות זו התאפשרה הקמת המדינה שלנו. בגלל אי היציבות של כל התפוררות אנו חיים באזור בלתי יציב שמנסה להתגבש.

בכל המרחב האירופי נותרו ב 1860 שתי חטיבות שלא קיימו את הכללים החדשים.  האחת – הבעיה הבלתי פתורה של אירופה, – השתרעה מן האלפים בואך שפלת הפו באיטליה ועד לארצות הבלטיות, ממזרח צרפת ועד לוולגה – אוסף של מדינות, נחלאות וישובים של שבטים דוברי גרמנית, מפולשים אל תוך המלכויות הסלביות, ועד היום הזה אין להם גבול ברור. [הביטוי 'שבטים' אינו שלי. זו לשונו של פרידריך אברט, נשיא גרמניה, בנאום ב 1919. הוא מעיד היטב על האנומליה של הגרמאנים בשלב היסטורי כה מאוחר ביחס לכל יתר עמי אירופה]. גרמניה אינה מכירה בגבול הפולני ולא ישבה את בעית הסודטים עם צכיה. הלא פראג היתה עיר בירה גרמנית, מושב מלכים גרמניים ומרכז תרבות גרמנית מאות שנים רבות. רוסיה שולטת במובלעת של פרוסיה המזרחית, המדינה המכוננת של גרמניה המודרנית. העדר גבול התישבותי מובחן וברור הוא הסיבה המונחת ביסוד שתי מלחמות העולם האיומות במאה העשרים. הקמת השוק המשותף והאיחוד האירופי לאחריו, על בסיס הציר שבין גרמניה וצרפת, הוא נסיון לפתור את הבעיה הגרמנית.

החטיבה השניה הם היהודים שלא היתה להם נחלה באירופה. מאז נפילת בית ראשון, במאה הששית לפני הספירה!, לא היה בידם שלטון מדיני על עצמם, להוציא מאה שנות שלטון חשמונאי, ומאז אותו חורבן ראשון רוב היהודים חיים מחוץ לארץ ישראל. הלכי רוח רומנטיים, על כל רבוי גווניהם, ששררו בגרמניה המתהווה במאה ה 19, חדרו גם אל הקהילות היהודיות, אשר גרמניה שמשה להן מחוז חפץ והשפיעה עליהן השפעה עצומה. הלכי רוח אלו מתבטאים בעוצמה רבה גם אצלנו, מבלי שרוב הציבור מודע למקורם.

כל הדוגמאות הללו, אותן תארתי בקו רחב בלבד, מתכנסים אל מגמה הולכת ומובחנת. הרעיונות המתוארים במאמר שלפנינו מראים דרך בטוי וגבוש של הצרכים המדיניים המודרניים. צרכים אלו באים לידי הכרה ברורה עם סיום מלחמת 30 השנים בשלום וסטפליה 1648. זה ציון זמן ראוי לתחילתו של העולם הפוליטי-מדיני המודרני, עולם של מדינות לאום, שבו אנו חיים. המפה של שנת 2000 היא בטוי שלם לנצחונן של אותן דעות המתוארות במאמר.

הנה צלום הקטע מתוך המאמר, העוסק בענינים אלו. [אם אצליח]