מי הם הרבנים היותר חריפים בדורינו ?

כותב שדיני בני נח כל כולם משום השחתת העולם, ומוסיף שזה שייך אף בישראל, אלא שנוסף על זה דיני התורה שזה דיו מיוחד בישראל.ועוד.

ויש לי שתי הערות כלליות על דבריו.

על פי דרכו הוא מחדש שם שהתורה בישראל היא למעשה תוספת על מצוות בני נח ושינוי הגדרים, וכאילו חלים בישראל מצוות בני נח אלא שנוספו עליהם דיני התורה ומשפטיה. ( ולענ"ד אין לזה כל הכרח, שיש מקום רב מאד בסברא לומר שמאז מעמד הר סיני פקע לגמרי דין בני נח מישראל ונתיילדה מציאות חדשה של ישראל, שהיא מהות חדשה בעצם , וממילא כשאין חלות של דיני ישראל על ישראל , לא אמרינן דשוב הדרינן לדיני בני נח. ואין ראיה כלל מהמכילתא שהביא, כי הן אמת שליכא מידי דלבן נח יהא אסור ולישראל יהיה מותר, אך אין זה מפני שהתורה היא תוספת על מצוות בני נח, אלא מפני עצם התורה שלא באה אלא לקדש את ישראל יותר ויותר, אך חלות חיובה על ישראל אינה מכח תוספת על בני נח, אלא מכח יצירתה את עם ישראל מציאות חדשה מצד המקבלים.)

עוד יוצא לפי מהלכו שלבן נח יהיה אסור להרוג עוברין אבל יהיה מותר להרוג בהוציא ראשו ורובו, וזה מופרך מפאת עצמו, וכבר העיר שם בהערה שלא נראה כן מדברי התוספות בסנהדרין. ולא טרח ליישב הקושי הגדול שבסברא זו לבדה.

רב שוורץ -מחבר בלבבי משכן.
המכיר את ספריו  יודה שאין כזה עומק בשום מקום

הגאון הרב רוזין גאון עצום בהרבה תחומים, בקיאות מבהילה במדע ובפילוסופיה, דרכי לימוד ומחקר תלמודי ועוד.
מוסר שיעורים בכוכב השחר, בכל שישי-שבת כחמישה שיעורים, בירושלמי, פרשת שבוע, מוסר וגמרא. בישיבת מעלה אדומים שיעור עיון פעמיים בשבוע ומדי פעם שיעור כללי.
מפי סופרים ולא מפי ספרים, מודה שהכתיבה קשה עליו מפני שהוא שואף לשלמות, מאיר פנים ובעל מידות תרומיות. אף בתורת הסוד יד ורגל לו, ומחבב בעיקר את ספרות חב"ד, ובייחוד את האדמו"ר מסטרושילי, שהיה תלמיד האדמו"ר הזקן.
אין נושא שלא מעניין אותו ואין נושא שהוא לא בקי בו ברמה של יותר מחובבן.
נפשו חשקה בלימוד הגמרא, ובקי עצום הוא בש"ס, ראשונים, אחרונים ומחקר תלמודי (מדיר עצמו מענייני הוראה ואינו בקי [כפי שיכול היה להיות] בפוסקים. אם כי בקי הוא בהלכה ברמה גבוהה יותר מרב רגיל, אך לא כפוסק.
עיקר כישורו הוא ביכולת הניתוח המבהילה שלו, פירוק לגורמים, ניתוח שקלא וטריא תלמודי באופן מבהיל ביותר.אינו כמדקדקים חסרי הטעם ששואלים על קוצו של יוד, אלא יורד לעומק העניין ותופס תמיד את השור בקרניו.

בקיצור צריך לראות כדי ליהנות. העמיד ומעמיד תלמידים הרבה. מדי פעם בפעם יושב במרכז, בספריה או בעזרת נשים. תולעת ספרים ועוד.

וכפי שבירכתי אותו באחד הספרים: יה"ר שיפוצו מעיינותיו חוצה.

ובעניין בני נח: גם אני סבור שישראל אינו בן נוח מורחב. אך מה אעשה וכבר חלקו גדולים בעניין זה. הגר"א בעניין עיר הנדחת כותב שירד דינם מסקילה לסיף מפני שדנים אותם כבן נח, ואי אפשר לומר שנשתנה דינו של ישראל וכשהם שאפשר להתגייר אפשר להמיר דת, שהרי להמרת דת אין גדר הלכתי, אלא חייב לומר שיש בישראל גרעין של בן נח. אמנם במרגליות הים חולק, וסובר שירד דינם לסיף מפני שזו מיתת מלחמה, ויש רמזים לכך ברמב"ם בהלכות ע"ז, שבעיר הנדחת יש דיני מלחמה וכן הוא ברלב"ג עה"ת. [וכך דייקתי אני הקטן שבכל מקום שכתוב בתורה שהרגו 'לפי חרב' הכוונה מיתת מלחמה, למעט בעיר הנדחת ובשכם וחמור. ולפי זה רציתי לומר שבשני המקרים גם מדובר במיתת מלמה].

עוד מצאנו אצל הגאון הרוגוצ'ובי שכתב בלפחות חמישה מקומות שישראל שחי עם אשה בקביעות אין לאשה דין אשת איש כישראל אך יש לה אישות כבן נח, ועל שיטתו זו כתב יהודי מכבר חב"ד ספר המצוי באוצה"ח, עיי"ש.

אמנם ר"י ענגיל בבית האוצר בתחילה דן בעניין זה, ומסיק שזה פלוגתא אם לישראל קודם מתן תורה מימי אברהם יהיה מעמד של בן נח והמצוות הם תוספת או שהיה להם מעמד עצמאי. מדברי הרמב"ם בהלכות מלכים ט,א נראה כצד הראשון.
אמנם מהעובדה שלא פסק את הכלל 'ליכא מידי דמותר לישראל ואסור לבני נח' (לפי הרבה מפרשיפ, והאריך בזה בחמדת ישראל) משמע שסבר שלישראל יש גדר עצמאי.
ונראה שזו מחלוקת קדומה כבר במדרשים (כמדומני שראיתי על זה משהו בתורה שלמה, אך איני זוכר עכשיו).
על כל פנים לעניינו של אשכול, מוטי, האם הרב עוזר עומד בקריטריון שהעלית?

גרוס,

אנא ממך אל תציג אותי כמציב קריטריונים, אני רק מחווה את התרשמותי האישית, כמו כל בחור ישיבה בשיעור א שמתרשם מרבו .

לא באתי להכריע במחלוקת אלא לומר שאם הוא בא בטענה מצד הסברא הרי שישנה סברא אלימתא בהיפך הגמור , והוא לא מתמודד עמה כלל. ואם הוא בא מצד ראיה, הרי שאין ממש בראייתו. והערתי זאת כי בדר"כ כשמחדשים טענה יסודית יש להכריח אותה עד כמה שניתן ולא לזרוק באויר אמירה ללא הכרח ולפיה לבנות עיקרון. מה גם שעל פי אותו העיקרון הוא יגיע למסקנה מופרכת לחלוטין, כפי שהערתי בהערתי השניה. ושתי הערות אלו באו להראות שמשהו בדרך הבניין הוא פזיז מדי.

( אגב, מה שהבאת שיש אומרים שתלוי במחלוקת הידועה האם לאבות היה דין בני נח, לענ"ד לא תלוי כלל. שאף אי נימא שהיה להם דין בני נח, מכל מקום בהר סיני שפסקה זוהמתן יצאו מגדר בני נח ונכנסו לגדר ישראל, וגדר ישראל עצמו הוא מהות חדשה מן המסד על הטפחות והוא שינוי מהות ולא שינוי כמות. וגם אין להוכיח מדברי הגר"א, שאף אם יאמר אדם שיש לדון כבני נח, אין זה מפאת שישראל הם בני נח, אלא שדין ישראל אומר לדון בצורה כזו, אך לא שחלות החיוב ושורשו מגיע  לישראל מכח היותו בן נח. וק"ל. לכן אין להכריע מלשונות כאלו וכיוצא בהם. )

לגבי התרשמותי, אין "לי" שום קריטריונים מובנים מראש, פשוט קראתי כמה שיעורים שלו, וכדרכה של תורה תמיד יש מה להעיר ולחלוק, פעם בחזקה ופעם בשובה, אבל התרשמותי היא שהוא יותר בקי מאשר חריף. והאריכות שבדבריו היא אריכות של בקיאות ולא אריכות של חריפות.זה כמו ווארט שמחפש מקורות להחיל את עצמו. לא הייתי מגדירו בין חריפי הדור . אבל קריאת דבריו מסבה עונג גדול ובהחלט נהניתי.


*

לאור דבריך על הרב  רוזין  ( אגב האם יש קשר להרוגאצובר? ) ותיאורך אותו, לא נותר לי אלא להצטרף לחכמים הנ"ל ולבקש להתבשם מתורתו, כי עושה רושם שהוא באמת משהו אחר.

*
אלו עוד רבנים בדורינו שלנו ידועים בחריפותם דווקא ? אולי צריך לשאול באלו ישיבות מתמקדים בחריפות ביותר?

מרן בעל יביע אומר זצ"ל.

מי שהכירו מקרוב יודע.

תשאלו את הרב עמאר [שהתבטא "היה לומד כמו ראשון"] והרב שלום כהן ["איך שהיה עונה בחריפות על שאלות בקדשים וטהרות מתוך דיוק בשקו"ט בסוגייא, הפלא ופלא", "לא ידעתי שהוא גדול גם בקדשים עד כדי כך"] שהיה מדבר אתם בלימוד.

אכתוב הערה ששמעתי ממנו [יש הרבה ששמעתי בשמו, אך מה שאני שמעתי חביבה עלי וחקוקה בזכרוני היטיב].

בסוכה דף ג ע"א.

מאן תנא להא דתנו רבנן בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה ומן המעקה ואינו מטמא בנגעים ואינו נחלט בבתי ערי חומה ואין חוזרין עליו מעורכי המלחמה ואין מערבין בו ואין משתתפין בו ואין מניחין בו עירוב ואין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות ואין האחין והשותפין חולקין בו.

ובתוד"ה בית.

בירושלמי חשיב שאין טובל למעשר והנודר מן הבית מותר ליכנס בו ועוד הוה ליה למימר לענין פתח בית אב של נערה המאורסה.

ואמר מרן זצ"ל דאכן צ"ב מה שהשמיטה הברייתא דינים אלו. ובודאי לא בסתם הוא.

וחשב מרן זצ"ל כדקה ואמר:

הנה מה שלא הובא לא בבבלי ולא בירושלמי הא דפתח בית אב דנערה במאורסה ניחא, דבשלמא בכולהו שייך שיהיה לו בית כזה לעניין כל הנ"ל אבל אינו שייך למגורים והיכי תמצי דבבית זה יתקיים בו בית אביה.

אבל מה שלא הוזכר בבבלי הא דנדר מן הבית והא דאינו טובל למעשר י"ל דבבבלי חשיב רק דברים שהוא דין על הבית ונדר הוא איסור גברא כמבו' נדרים ד"ב ע"ב.

וגם לעניין בית שאינו טובל למעשר דלכאו' מאי שנא נהא דאין חוזרי' עליו מעורכי המלחמה, הנה דין בית הטובל הוא דין על הפירות אבל דין חוזרי' עליו מעורכי המלחמה הוא דין על הבית שיש לו חשיבות שצריך לחנכו. ולעניין טובל למעשר אע"פ ששבסופו של דיון תלוי בחשיבות הבית מ"מ עיקר הדיון אינו אם הבית חשוב או לא אבל לעניין עורכי המלחמה הדיון הוא על הבית ואין זה משתנה בין איש לאיש. ובפירות יכול שלא יגיע לביתו ויאכל כל היום פירות ללא מעשר והוא רק פרט בהל' מעשר.

עכ"ד.

ומהתרשמותי נראה כי החילוק הנ"ל מדיליה הוא, שתוך כדי דבריו התעורר לשאלה הנ"ל וחשב קצת ואז השיב. אח"כ חיפשתי במפרשים על הדף באוצה"ח ולא ראיתי כדברים הנ"ל.

מה שכתב שאי אפשר לגור בבית כזה - ליתא, אלא שאינו ראוי למגורים, ולכן אין זה מצוי (ולא היכי תמצי), וכיון שזה לא מצוי - לא הובא, והדין אמת.
בעניין נדר גם ליתא, שהרי אע"פ שנדר הוא בגברא מה יאמר בדין שבועה? אלא בנדרים ובשבועות הלך אחרי לשון בנ"א, והאוסר עצמו מבית או בית ממנו אסור במה שבנ"א קוראים לו 'בית'.
ובדין הטבל אפשר חילוקו לא מובן, מאי שייכא אם יכול לאכול ארעי ולא להביא לביתו? אכילת ארעי מותרת מפני שהוא נידון כמי שאוכל בשדה, והרי הוא יכול לגור בשדה ולא להתחייב במזוזה ולא לחזור מערכי המלחמה כי הוא גר בשדה. אבל אם יש לו בית כזה השאלה היא האם התחייבו הפירות במעשר.

נראה שרשימת הבבלי בנויה על עיקרון אחר, והוא היכן ראוי אדם למגורים, ולכן דיברו על מעקה, ששייך רק בבית שדרים בו ולא בבית הכנסת אף שיש בו יותר מד' אמות, וכן מזוזה, ובעירוב ממעטים מקום שאינו מיועד למגורים, כמו בית שער אפילו הוא יותר מד' אמות. וערכי המלחמה כנ"ל. אבל בנדרים הלך אחר לשון בנ"א, ובטבל נראה שהגדר הוא כמבואר ברמב"ם הלכות מעשר ד,א שיכניס לבית דרך השער. ושער עושים לבית חשוב בלבד, ואין עושים שער לבית ב' אמות. לפיכך אם צריך להכניס לבית עם שער - מוכח שהכוונה לבית גדול. ודין זה כבר כלול בדין המזוזה שגם שם יש שער.
וברור ש'בית אביה' הוא כל דהו, ולכן לא ממעטים בירושלמי, וכל היכא שיגור - יסקלוה שם. וכדברי הערוך לנר סוכה שם: "אבל לענין פתח בית אב דנערה המאורסה דהטעם דנסקלת שם הוא משום לומר לאב ראו גדולים שגדלתם כמו שפי' רש"י בחומש א"כ מה לי אם בית שראוי לדירה הוא אם לא כיון שהאב דר שם מצוה לסקול שם להראות לו גדוליו הרעים".